מנסה ללכת בדרך הישר, להוריד קורי עכביש מהכביש
כבר שנים שלא עבר שם איש, מרגיש מותש, מרגיש מתיש
כבר לא יודע מה להרגיש, מרגיש אדיש אפילו לעצמי
מה שנשאר לי זה לכתוב, מרגיש שזה זורם כבר בדמי
וכל הדם זורם ללב, לשני חדרים מלאים,
ואני מנסה כמו כל אדם לזרום בנהר של החיים.
ואני ממשיך ללכת בין כל הסלעים, לנקות כל טיפת זיעה ודמעה,
לא לעצור או להסתובב, להישאר מעל האדמה
ולמה? אני ממשיך למרות שאין תשובה בנתיים
כי מה יעזור לי שאני ימות עם חיוך על השפתיים?
נושם נשימה עמוקה, ממשיך ללכת כמו בתוך סיוט,
איך זה שאני הנורמאלי היחיד שאבוד באי שפיות?
לא מדבר על הסיוט, ואני מודע לצביעות,
מנסה ללמוד את החיים אבל אין סימן לחוקיות,
מרגיש שאני חי בתוך אבסורד אחד גדול ולא מוסבר
האם באמת משתלם ללכת בדרך הישר?
אני מתכנן להקליט את זה מתישהו... אני צריך רק לקנות מייק ולהעיף 6 אנשים מהבית![]()



ציטוט ההודעה

