[סוג של פריקה]....
תאמת אין לי מושג למה אני כל פעם חוזר ורושם פה דברים, לא יצא לי מזה כלום עד עכשיו אבל אני מניח שזה נותן לי הרגשה טובה לשחרר קצת
בקיצור זה סיפור ארוך מאד ואני אקצר קצת אבל למי שאין כוח לקרוא שלא יתחיל כי ישלי כישרון בלסבך דברים ובסוף לא ממש מבינים הכל
טוב אז זה מתחיל לפני 4-3 שנים בערך עכשיו אני בן 16
ביסודי היו לי המון חברים, ממש הייתי אחד הילדים האלה שכולם אוהבים וכולם חברים שלהם
כשעליתי לכיתה ז' אני עברתי לבית ספר אחד וכל שאר החברים שלי לבית ספר אחר חוץ מהבנות בכיתה שעברו איתי
אחרי שנה שלמה בכיתה ז' מצאתי שוב מלא חברים אבל משום מה אפילו לא חבר טוב אחד
חבר כזה שנפגשים איתו אחרי צהריים וכזה כאילו אחד שהכי נוח לי לידו
התבאסתי מזה כל השנה בערך עד שסוף שנה החלטתי לעזוב את הבית ספר ולעבור לשני
כיתה ח' עברתי לבית ספר החדש עם כל החברים הישנים שלי
ניסיתי כל השנה להתחבר אליהם כמו שהיינו פעם אבל כולם התקדמו בחיים ואני סוג של נשארתי בחוץ
בסוף מצאתי חברים אחרים (כל אלה שעברתי בית ספר בשבילם לא חברים טובים שלי היום כאילו מדבר איתם אבל לא נפגש וכאלה )
היינו חבורה של 10 ילדים בערך אולי יותר היה ממש מגניב וכיף
לאט לאט כל אחד מהחבורה אתחיל להיות עם חברים אחרים שלו
ורק אני בסופו של דבר נשארתי בלי אף אחד, ניסיתי להתחבר עם עוד ילדים אבל זה אף פעם לא הגיע למצב שנפגשנו אחרי בית ספר
כל זה קרה בסוף כיתה ט' בערך
בתחילתה של כיתה ט' הייתה ילדה מהחבורה שהתאהבתי בה כאילו והיינו מלא ביחד וכל הזמן דיברנו וזה אבל זה אף פעם לא התקדם לשום מקום
כל פעם שתכננתי להגיד לה משהו על מה שאני מרגיש, כאילו ממש לפני היא הייתה אומרת משהו מפגר מן רמיזה לזה שאין לה כלום אלי
וממש רמזים אל תגידו שבטח לא הבנתי וזה
קיצר המשכנו לכיתה י' בנתיים אני והיא הפסקנו לדבר, אני הפסקתי לדבר איתה כאילו בלי להגיד כי חשבתי שאני מעדיף לא לדבר איתה כדי להתגבר עליה קיצר לא היינו מדברים כל כך וכאלה פשוט אם היא הייתה מדברת אלי הייתי עונה ומתנהג כרגיל אבל לא כמו שהיינו פעם
קיצר התקדמנו והיא המשיכה וזה נראה כאילו זה לא כל כך הזיז לה שאנחנו לא מדברים אבל לפעמים היא הייתה אומרת שהיא מתגעגעת לזה וכאלה
אני כמובן נשארתי כמעט בלי חברים טובים, אולי איזה אחד שהיה חבר שלי מלפני כמה שנים והייתי יוצא איתו להיסתובב פעם ב
עכשיו המשיכה השנה ואני לא הרגשתי שום דבר כאילו מזה שאין לי חברים כי ראיתי מלא ילדים בבית ספר וזה לא הפריע לי שאני לא נפגש איתם
(כבר הפסקתי לחשוב על אותה ילדה שהתאהבתי בה אבל כאילו תמיד היה לי רגשות אליה, לא משנה אם זה היה משהו חזק או לא)
עכשיו חופש ואני מרגיש חרא בצורה שלא הרגשתי המון זמן
אין לי חברים בכלל (כשאני אומר חברים אני מתכוון אנשים שאני מסתובב איתם וכאלה, לא אנשים שאני מדבר איתם יעני ידידים וידידות)
עכשיו אני כל החופש בבית, לא יצאתי פעם אחת עם חברים מהבית, האמת לא יצאתי בכלל מהבית חוץ מאשר עם ההורים
אני מרגיש לא שייך לאף קבוצה של ילדים, מה שמונע ממני להיפגש עם אנשים בגלל שאם יש כמה ילדים שנפגשים ואני רוצה ללכת אבל אני לא ממש דיברתי עם מישהו ממש רק עם כמה בנות וכמה בנים אבל לא ברמה שאני יכול לשבת ולצחוק איתם וכאלה
ואני מרגיש כאילו אני תקוע בעבר, כאילו כל החברים שלי התקדמו בחיים ורק אני נשארתי תקוע מאחורה ולא קלטתי שצריך להתקדם ולמצוא חברים חדשים ולצאת לבלות עם אנשים שאני לא מכיר וכאלה
ניסיתי לעשות את זה לפני כמה שבועות כשיצאתי עם חבר אחד וחברים שלו להיסתובב ומועדון וכאלה אבל כל פעם הייתי יושב בצד ולא מדבר עם אף אחד חוץ מפעם ב וקיצר לא הייתי נהנה
עכשיו סוף החופש כבר ואני רואה בכל מיני מקומות שחברים שלי(אלה שהיינו פעם מלא ביחד) מדברים בהם על כל מיני דברים שהם היו בהם ומסיבות שהם הלכו או שהם ילכו ואני לבד =\
קיצר עכשיו כשאני לבד ואני קורא שהילדה שאהבתי ועדיין יש לי מלא רגשות אליה הולכת לכל מיני מסיבות, זה מתחיל להעלות לי את הרגשות מחדש ואני מרגיש עוד יותר חרא כי אני לא מצליח לפגוש מישהי חדשה
לא הייתה לי חברה אף פעם ולא התנשקתי עם אף אחת וככל שאני מתבגר אני מתחיל לפחד יותר ויותר שאני אשאר לבד (מבחינה של חברה וחברים בכללי) כמו איזה מישהו מבוגר שאני מכיר והמחשבה הזאת מפחידה אותי
מאד מאד
קיצר לא אמרתי חצי מהדברים שרציתי אבל לא נורא
זה די ארוך אבל אני לא מתנצל על שום חפירה ונמאס לי מאלה שמתנצלים חח בכל זאת הרי אמרתי לכם בהתחלה שזה יהיה ארוך ולא מובן חחח
קיצר סתם תגידו מה אתם חושבים, דברים מעליבים לא יועילו, סתם דעה תספיק לי אני חושב
וזהו
ציטוט ההודעה
