בשלב הראשון (בשבוע השמיני עד העשירי) הכלבים נמסרים למשפחה אומנת וחמה שדואגת לכל מחסורם וגם לחינוך הבסיסי של הכלב, בשיתוף פעולה עם המרכז. בשלב השני (בגיל שנה) לאחר מבדקים של כשבועיים הכלבים המתאימים להיות כלבי נחייה, עוברים אילוף מיוחד שנמשך כחמישה חודשים. אילוף שמטרתו ללמדם את נחיית העיוור ברוב המצבים. במסגרת האילוף הם מאולפים ללכת בקוים ישרים, לעצור בשפת המדרכה, לעקוף מכשולים, לעבור כביש בצורה בטוחה, ואף לא ללכת מתחת לעצמים שגבוהים מהם אך עלולים לפגוע באדם.
לאחר שמסתיים שלב האילוף, ולאחר תהליך של חונכות והיכרות בתנאי פנימיה בין העיוור לכלבו שנמשך חודש, הם נמסרים לידיו, והופכים בעצם להיות ידידו הטוב ביותר, שאחראי במידה רבה לשלומו וביטחונו. כלב נחייה יכול לשאת בתפקידו בממוצע 7 שנים, אך יש גם כאלו שמחזיקים מעמד עד גיל 12. בארץ מתוך אוכלוסייה של כ26000 עיוורים על פי חוק (המספר כולל אנשים בעלי שרידי ראיה מסוימים) רק כ-200 נעזרים בכלב נחייה. את כל העלות של אילוף וגידול כלב הנחייה מממן המרכז לכלבי נחייה, הנתמך על ידי הממשלה, כך שהעיוור מקבל את הכלב בחינם.
כלב נחייה עובד בממוצע כשבע שנים. מעניין שכלב הנחייה כאמצעי ניידות הקדים את מקל הנחיה בכעשרים שנה. עבודה עם כלבי נחייה החלה בעקבות מלחמת העולם הראשונה בעוד שטכניקות עבודה עם מקל נחייה פותחו לאחר מלחמת העולם השנייה. גם המקל וגם הכלב שימשו עיוורים כבר מאות שנים לפני כן, אך היוזמה ואופן השימוש היו של לקויי הראיה.