תפילת מנחה
פרשת ויקהל
פתיחה
ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף ע"ו שיש ש"י עולמות שהם ר"ז עולמות כמנין או"ר בסטרא דימינא, וק"ג עולמות בסטרא דשמאלא ואלו הק"ג הם מספר מנחה שהם מתעוררים אחר חצות אז מתעורר סטרא דשמאלא דיצחק, ולכן נקראתת תפלת אותו זמן תפלת המנחה, וז"ש הפסוק גבי יעקב ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו, דהמנחה ה"ס ק"ג עולמות שביד שמאל שהיא הגבורה, ולכן אמר בידו יד אחת ולא אמר בידיו לשון רבים, כי הם בסוד יד שמאלית דבחינת יעקב, ולפי שעשו נמשך מן הגבורות לכן נתן לו חלקו משם, ורמז לו עשו אחי יש לי רב, ר"ל אם ארצה לקטרג על ישראל אז כל י"ש עולמות הם לי והנה אותיות מנחה המורים על הגבורות והדינים יחזרו לעתיד להיות אותיות נחמה עכ"ד רבינו ז"ל שם ע"ש, והנה ידוע כי יעקב אע"ה נקרא קול בסוד הקול קול יעקב, וה"ז אות וא"ו בשם הוי"ה ב"ה הנקרא קול, ואנחנו צריכין למתק אלו הק"ג עולמות הרמוזים באותיות מנחה שאז ישלוט יעקב אע"ה גם בק"ג עומות אלו שהם מנחה, ולא יהי השליטה ואחיזה לעשו בהם, וז"ש ויצו משה ויעבירו קול שהוא בחי' יעקב במחנה ג"כ שהוא ק"ג עולמות ג"כ שם מספר מחנה אותיות מנחה, ואז עי"כ לאמר חלק התיבה לשתים וקרי ביה לא מר, ר"ל לא יהיה עוד מרירות בעולם, כי המרירות באה מתגבורת הדינים והגבורות הקשים או יובן בס"ד דידוע בתפלת המנחה לא יש ק"ש אע"פ שיש בה זווג דהא יש בה נפ"א, והטעם כי הרשימו הנשאר מק"ש דשחרית שהוא מעולה מאד יספיק לתפלת המנחה וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל וכנז' בספר הכונות, וז"ש ויצו משה ויעבירו קול במחנה קול רמז לסוד ק"ש שפסוק ראשון הוא יחוד התפארת הנקרא קול, במחנה אותיות במנחה ר"ל להעביר הארה של ק"ש שהוא הרשימו הנשאר משחרית במנחה, ולז"א לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש, תחלק התיבה לשתים וקרי בה מל"א כ"ה כי פסוק ראשון דשמע ישראל הוא כ"ה אותיות וקורין לו בזוה"ק כ"ה אתוון דיחודא, והאותיות הם כלים שממלאים אותם האורות שצריכין להמשיך בכל עת ועת, ולז"א מל"א כ"ה בשביל צורך תרומת הקודש היא תפלת המנחה, וקראה תרומת הקודש כי במנחה עולה המלכות שיעור קומה עד חו"ב הנקראים קודש, והיודע סוד השבח של הפרש תפלת המנחה אשר בעבור זה ארז"ל לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה יבין הרמז שרמנו על תפלת המנחה בתרומת הקודש כלומר תתרומם ותתעלה עד חו"ב הנקראים קודש:
אות א
ארז"ל לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו זכור לטוב לא נענה אלא בתפלת המנחה, וצריך להזהר שלא לאומרה בלא חזרה כי אם רק לעת הצורך ואונס גמור, וצריך שיחבק ב' ידים זע"ז ימנית על שמאלית, ויעצום עיניו ויסגרם ויתפלל:
אות ב
אע"פ שמצינו בשער הכונות מפורש דרבינו האר"י ז"ל היה נזהר שלא להתפלל מנחה אלא סמוך לשקיעת החמה כמ"ש רז"ל ע"פ יראוך עם שמש, הנה הוא היה לו מנין מיוחד שיתפללו עמו וממתינים עד שיגיע זמן זה ולא שייך בהו טרדה, אבל כל אדם צריך להיות זריז למצוה שאם ימתין עד זמן זה אפשר שיזדמן לו עסקים ויעבור הזמן ולא יתפלל:
אות ג
תפלת המנחה תקנו אותה כנגד תמיד של בין הערבים, וזמן תמיד של בין הערבים התחלתו משש שעות ומחצה דהיינו חצי שעה אחר חצות היום, אך לא היו מקריבין התמיד בזמן זה שהוא משש ומחצה כי אם רק בערב פסח שחל בערב שבת שצריכין להתעסק בקרבן פסח קודם שיכנס השבת דצלייתו אינה דוחה שבת, והם מוכרחין לשחוט הפסח אחר התמיד ולא קודם, ע"כ מקדים אותו היום לשחוט התמיד תכף בהתחלת זמנו שנתנה לו התורה שהוא חצי שעה לאחר חצות, אבל בשאר ימות השנה לא היו מקריבים התמיד אלא בתשע ומחצה, על כן לכתחלה לא יתפללו מנחה אלא מן תשע ומחצה ולא קודם, וזו הנקראת בלשון חז"ל מנחה קטנה, ובדיעבד אם התפלל משש ומחצה יצא דהא איכא תמיד בערב פסח שחל בע"ש שקרב משש ומחצה וזו הנקראת בלשון חז"ל מנחה גדולה:
אות ד
שעות אלו של שש ומחצה או תשע ומחצה נקראין שעות זמניות, יען דמשערין אותם לפי ענין היום אם ארוך ואם קצר, דמחלקין היום לי"ב חלקים, וכל מקום ששערו חז"ל בשעות דמשערין בשעות אלו שהם זמניות י"א דמשערין מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, וי"א מהנץ החמה עד שקיעתה, וסברה ראשונה עיקר דחישינן חומרא לשער מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, וכן המנהג פשוט פה עירנו בגדא"ד יע"א לשער מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, כי אצלינו חושבים צאת הכוכבים שליש שעה אחר קריאת המגרב בעיר זו, וכך קבלו לשער בזה מן עט"ר הרה"ג מור זקני רבינו משה חיים זלה"ה:
אות ה
יזהר לפרוע שכר שכיר ביומו קודם תפלת המנחה, וכתב מהרח"ו ז"ל דרבינו האר"י ז"ל היה נזהר מאוד שאם לא היה בידו מעות לפרוע היה מתעכב מלהתפלל תפלת המנחה עד שקיעת החמה כדי לבקש מעות לפרוע להשכיר, והיה לוקח בהלואה ופורע ואח"כ היה מתפלל במרוצה תפלת המנחה, שהיה אומר איך אתפלל להשי"ת ובאה לידי מצוה גדולה כזאת ולא קיימתיה ע"ש, על כן כל אדם יהיה זהיר וזריז בדבר זה:
אות ו
אע"ג דבתפלת המנחה אין נתינת הצדקה מוכרחת כמו בשחרית, עכ"ז היה רבינו האר"י ז"ל נוהג לתת צדקה גם במנחה קודם שיתפלל, והיה נותן שלש פרוטות ע"ד מ"ש בשחרית דהיינושנותן ביד הגבאי אאו העני השני פרוטות ביחד, ואח"כ השלישית בסוד ב' שלישים ושליש, וכנז' בצדקה שנותנים בתיבת בכל של ויברך דוד וכנז"ל, וכל זה מפורש בשער הכונות דף ע"ו ע"ג יע"ש וכן ראוי לכל אדם לעשות, ואשרי האיש הנזהר להתפלל מנחה בתפלין הנקרא שמושא רבא שהיה רבינו האר"י ז"ל נזהר בזה תמיד, וכבר כתבתי לעיל בהלכות תפילין שהיה עט"ר אדוני אבי זלה"ה נזהר להתפלל מנחה בחודש אלול וימים נוראים בתפילין שמושא רבא יזכר לטובה בעוה"ז ובעוה"ב, והנוהג בכך יזהר שלא יהיה מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה כמפורש בס' הכונות שהיה רבינו האר"י ז"ל חושש בדבר הזה מאד, ומצה גדולה להיות מעשרה ראשונים גם במנחה:
אות ז
זמן מנחה נמשך עד הלילה לדברי חכמים, אבל לרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד י"א שעות חסר רביע דהיינו שעה ורביע קודם צאת הכוכבים, ולא נפסקה הלכה כחד מנייהו ואסיקנא דעבד כמו עבד ודעבד כמר עבד, והוא שיעשה לעולם כחד מנייהו שאם עשה כרבנן והתפלל מנחה אחר פלג המנחה, שוב אינו יכול להתפלל עריבת קודם הלילה כר"י דס"ל מותר להתפלל ערבית אחר פלג המנחה, וכל זה הוא לפי דינא דגמרא אך עכשיו נהגו להקל בכך ועבדי תרי קוי דסתרי אהדדי להתפלל מנחה וערבית ביחד אחר פלג המנחה ויש להם על מה שיסמוכו, מיהו לא נהגו להקל בכך אלא בציבור אבל היחיד שמתפלל בביתו אינו יככול לעשות תרי קולי דסתרי דאם התפלל מנחה אחר פלג המנחה לא יתפלל ערבית עד צאת הכוכבים, ובערב שבת שרוצה היחיד להתפלל ערבית קודם הלילה יקדים להתפלל מנחה קודם פלג המנחה, אבל בשאר ימים לא יעשה כן אלא טוב לו להתפלל ערבית בלילה לכתחלה אע"פ שמקדידם תפלת המנחה קודם פלג המנחה, כי מצוה מן המובחר להתלל ערבית בודאי לילה אליבע דכ"א: וכתבתי בסה"ק מקבציאל דבאשה אין מדקדקין עליה שלא לעשות תרי קולי בדבר זה, כיון דטרודה בעסקי הבית חשיב לדידה שעת הדחק כדין הציבור הנז' ויכולה להתפלל מנחה וערבית ביחד אחר פלג המנחה כאשר יזדמן לה בכך, וגם באיש המתפלל יחיד בביתו שהתפלל מנחה אחר פלג המנחה ואם ימתין עד לילה ודאי לתפילת ערבית ירד עם בני אדם הבאים, או שיש סיבות אחרות יוככל להתפלל ערבית אחר שיעבור שבעה שקים מקריאת המגרב הקורא פה עירנו בסוף שעת י"ב:
אות ח
חשבון פלג המנחה להתפלל בו ערבית כך הוא המנהג פה עירנו בגדאד יע"א לחשוב מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, ומנהגינו לחשוב צאת הכוכבים שליש שעה אחר קריאת המגרב שהוא קורא בסוף י"ב שעות ממש, וכן הוא החשבון הנה מנחה קטנה היא שתי שעות וחצי קודם הלילה, וחצי הזמן הזה הוא שעה ורביע קודם צאת הכוכבים, שזמן יציאתם הוא שליש שעה אחר קריאת המגרב כנז', ואם היום הוא י"ב שעות דהיינו מעמוד השחר אז זמן תפלת ערבית הוא בשעת י"א וחמשה דקים, כיצד מזמן פלג המנחה שהוא שעה ורביע כנז"ל תסיר שליש שעה שיש מקריאת המגרב עד צאת הכוכבים נשאר שיעור פלג המנחה שעה אחת חסר חמשה דקים, על כן אמרנו כיון שנעשה שעה אחד עשר וחמשה דקים אז יתפללו ערבית: ואם היום ארוך דעמוד השחר הוא בתחלת שעה עשירית דנמצא שעות היום הם חמשה עשר, הנה אז נחלק שלש שעות היתרים האלה על הי"ב שעות ונעשית בזה כל שעה מן הי"ב שעות שעה ורביע, ונמצא לפ"ז שעה ורביע של פלג המנחה שיעורם שעה וחצי וארבע דקים, יען כי בחשבון היום הזה תהיה כל רביע שעה שיעור י"ט דקים, תסיר מזה השיעור של שעה וחצי וארבע דקים הנז' שליש שעה שיש מקריאת המגרב עד צאת הכוכבים, נשאר כזה השיעור של פלג המנחה שעה וי"ד דקים, נמצא זמן תפלת ערבית הוא בשעה אחד עשר חסר י"ד דקים: ואם היום קצר שהוא עשרה שעות מעמוד השחר, נמצא השעות ש זה היום נחשבת כל שעה בחמשים דקים, ולפ"ז רביע השעה הוא י"ב דקים וחצי, נמצא שעה ורביע דפלג המנחה הוא שיעור שעה ושני דקים וחצי, תסיר מזה שליש שעה שיש מקריאת המגרב עד צאת הכוכבים נשאר שיעור פלג המנחה כולו שנים וארבעים דקים וחצי, נמצאת תפלת ערבית הוא משעה אחד עשר ושבעה עשר דקים וחצי:
אות ט
עד מתי יכולים להתפלל מנחה, הנה נודע גם לסברת המתירים בדוחק אין להתפלל אחר בין השמשות, וידוע דשיעור בין השמשות הוא שלשה רבעי מיל שהוא שלשה עשר דקים וחצי, ועיין ש"ע סי' רס"א, והנה פה עירנו בגדאד יע"א בחנו ונסו הראשונים וראו שבמקום גבוה שבעיר נראית שקיעת החמה שבעה דקים קודם קריאת המגרב, ועל כן העלתי בסה"ק רב פעלים בתשובה בס"ד דפה עירנו אין רשאין להתפלל מנחה אלא עד ששה דקים אחר קריאת המגר"ב כי עד ששה דקים הוא נקרא בין השמשות ויכולים להתפלל בו מנחה בשעת הדחק לעת המתירים, וא"כ לא יתחילו להתפלל אלא עד ארבעה דקים אחר קריאת המגר"ב, כדי שתהיה תפלת המנחה רובה בתוך בין השמשות, ויש מקומות ששקיעת החמה אצלם עשרה דקים קודם קריאת המגר"ב, וכמ"ש הרה"ג הרח"ף ז"ל על עיר אחת והם ישערו זמן בין השמשות כפי המצוי בעירם, ושמעתי מנהג עה"ק ירושלים וחברון תוב"ב אם כבר קרא המגר"ב אין מתפללין מנחה לא בחול ולא בשבת, והוא כפי עדות הגאון חיד"א ז"ל ועיין במחב"ר סי' רס"א אות ז' ובסי' תנ"ד אות ב', ועיין עוד בברכ"י ומחב"ר סי' של"א ואדרת אליהו סי' י"ג ותפארת אדם סי' י"א ולב חיים סי' קל"ד יע"ש:
אות י
בתפלת המנחה, אם התחיל פסוק אדני שפתי תפתח, ועדיין לא התחיל בברכה, ושמע קדיש או קדושה או ברכו העלתי בסה"ק מקבציאל יענה קדיש וקדושה, ויחזור לומר פסוק אדני שפתי תפתח, ועדיין לא התחיל בברכה, ושמע קדיש או קדושה או ברכו העלתי בסה"ק מקבציאל יענה קדיש וקדושה, ויחזור לומר פסוק אדני שפתי תפתח ויתפלל, ואע"ג דבאמת פסוק זה הוא בכלל פלת העמידה, לא דמי לדין יהיו לרצון אמרי פי וכו' הראשון דכתבנו לעיל שהוא מכלל התפלה דאע"פ ששמע קדיש וקדושה אחר חתימת הברכה לא יענה קודם פסוק יהיו לרצון, התם שאני משום דאם יענה הו"ל מפסיק באמצע התפלה ואין תקנה לדבר זה, משא"כ הכא כיון דליכא ברכה בשם ומלכות בפסוק זה אין כאן הפסק, כי יכול לחזור ולאומרו פעם שנית, מיהו שם נסתפקתי בהיכא דהתחיל ברוך אתה ה' אם יסיים למדני חוקיך ויענה קדיש וקדושה, ואח"כ יחזור ויתחיל מן אדני שפתי תפתח ויתפלל, או"ד כיון דהכיר ברוך אתה ה' לשם ברכה אינו רשאי לעשות הזכרה לשם פסוק, דלא אמרו לעשות כן אלא במקום הכרח כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה דנמצא מזכיר ש"ש לבטלה, ועדיין לא נפשט אצלנו ספק זה:
אות יא
התספורת אע" דמרן ז"ל אסר סמוך למנחה גדולה, מ"מ יש להקל היכא דיש אצל הספר ב' או ג' זוגים וכנז' במג"א סי' רל"ב ס"ק ג', ואע"ג דיש חולקין וס"ל לא פלוג רבנן ועיין אליהו רבא מ"מ יש לסמוך על המקילין, ולכן נהגו העולם בזה היתר אפיו אחר שהגיע מנחה קטנה, וכן המנהג פשוט פה עירנו בדא"ד ואיין אשל אברהם סי' רנ"א סוף אות ה' יע"ש מ"מ יר"ש יחמיר בכך, משום דבלא"ה ע"פ הסוד לא נכון להסתפר אחר חצות אע"פ שהתפלל מנחה:
אות יב
למרחץ ג"כ אסור ליכנס סמוך למנחה גדולה וכמ"ש מרן ז"ל, ופה עירנו יש נכנסים אחר זמן מנחה קטנה ג"כ ואין מוחין בידם, ולפי"ד אין להם על מה שיסמוכו, ולכן טוב שיקח למרחץ אדם שומר עמו כדי להזכירו על התפלה לקיים דברי חז"ל, וגם לדון אסור סמוך למנחה גדולה וכמ"ש מרן ז"ל, ופה עירנו אין הדיינים נזהרין בזה ואין להם על מה שיסמוכו: אות יג
ובענין הסעודה, הנה פה עירנו מקילין בסעודה גדולה של נשואין ומילה וכיוצא, ואפילו אחר שהגיע זמן מנחה קטנה נמי מקילין בסעודה גדולה, והסמך שלהם, הוא שיש במסובין בני אדם שאין אוכלין פת וגם אין שותין יין ושכר באותה סעודה ורק טועמים קצת ואוכלים מעט תבשיל שאין זה עיקר סעודתם דאח"כ הולכים לביתם ואוכלים, ולכן אלו חשיבי כמו שומרין דמזכירין שאר המסובין, ואם הכל אוכלין ושותין טוב שישימו להם שומר אחד שאינו אוכל ושותה עמהם, כדי שיזכירם, ויחיד האוכל בביתו אחר שהגיע זמן מנחה קטנה מחמת הכרח וסיבה, יניח שומר כדי לקיים דברי חז"ל .
ציטוט ההודעה
