אוסטרליה: נמלים ומזון חתולים נגד מיליוני קרפדות



המלחמה במיליוני קרפדות קנה סוכר רעילות באוסטרליה עולה שלב. הפעם מדענים הגו פיתרון פשוט יותר, במקום לרסס, לירות ולהקפיא את הדו-חיים המזיקים, הם מפזרים מזון חתולים באזורי הגיחה של הקרפדות הצעירות מהאגמים והבריכות, הנמלים שמגיעות לטעום מהמזון, תוקפות בהמוניהן את הקרפדות

האם ההתפשטות הנרחבת של קרפדות קנה סוכר רעילות מתקרבת לסופה? לאחר אין ספור נסיונות למגר את בעיית הפלישה הגדולה של הקרפדות באוסטרליה, נראה כי מדענים מצאו פיתרון שאינו כולל המתה בריסוס, ירי, דריסה או הקפאת הצפרדעים למוות, אלא דווקא שימוש במזון שימורים המיועד לחתולים וסיוע מקרב נמלים מקומיות.
לדברי החוקרים, כמות קטנה של מזון חתולים יכולים לסייע לבעיה. המזון מושך נמלים הניזונות מבשר, שאמורות להסתער על הקרפדות הצעירות ולחסל כ-70 אחוז מדור העתיד.

"לא מדובר במדע טילים, אך כששמנו מעט מזון חתולים ליד אזור בו קרפדות קנה סוכר צעירות מגיחות מאזורים של מקווי מים", סיפר פרופ' ריק שיין, מאוניברסיטת סידני לרשת הטלוויזיה ABC. "הנמלים גילו במהרה את מזון החתולים וחשבו כי יש לו טעם נפלא. הנמלים הפועלות הותירו עקבות בחזרה לקן, ועודדו נמלים אחרות לבוא ולקחת חלק בחגיגה. לאחר פרק זמן קצר, האזור בו שוהות הקרפדות, התמלא בנמלים רבות".




הנמלים תוקפות קרפדות צעירות (צילום: AP)

קרפדת קנה-הסוכר, שעשויה להגיע לאורך של 20 סנטימטר, הובאה לאוסטרליה מדרום אמריקה בשנת 1935, בניסיון נואש להדביר חיפושיות ירוקות גב שפשטו על שדות קנה הסוכר וגרמו נזק רב לחקלאים. אלא שזמן קצר חלף עד שהתברר שהקרפדות לא הועילו, משום שלא הצליחו לקפוץ גבוה מספיק כדי לצוד את החיפושיות, שנעמדו על קצה קני הסוכר.

עד מהרה התברר שיבוא הקרפדות הפך לצרה צרורה: העולות החדשות החלו להתרבות בקצב מהיר, ומספרן גדל למליוני פרטים. הן לא רק התחרו על המזון


אלא גם הפכו לאיום ממשי על מיני בעלי חיים מקומיים - תחילה באזור ואחר כך גם באזורים מרוחקים יותר.

מקור האיום היה בשק הארס שלהן, שממוקם בתוך שק עור בירכתי ראשן. מדובר בארס חזק המסוגל להרוג טורפים פוטנציאליים ולגרום אפילו לתנינים, נחשים וכלבי דינגו פראיים לדום לב קטלני כרבע שעה לאחר שאכלו קרפדה. בני אדם חשופים להרעלה רק אם הרעל מגיע למערכת העיכול שלהם. בנוסף הן גם הפיצו מחלות דוגמת סלמונלה, והנזק שגרמו היה רב.

נקבות הקרפדה מטילות פעמיים בשנה, 8,000 עד 35 אלף ביצים בכל הטלה. הצאצאים מגיעים לבגרות תוך שנה, וחיים לפחות חמש שנים. הקרפדות נחשבות לאוכלות-כל ואינן מסתפקות רק בחרקים. הן ניזונות מצפרדעים אחרות, זוחלים קטנים, יונקים ואפילו ציפורים.


"אפילו אלו שלא מתו באופן מיידי, מתו לאחר יום או הותקפו לאחר מכן", הוסיף שיין שציין כי הצפרדעים המקומיות יכלו להתחמק מהמוני הנמלים הרעבות. "מדובר בדרך פשוטה, בעלת סיכון נמוך כדי להפחית את מספר הקרפדות הצעירות שיוצאות מאזורי האגמים והבריכות".

קרדיט:YNET