בזמן האחרון אני לא כותב כמעט, ולדעתי גם שמים לב...
אחרי שנים שלמות, עכשיו נגמר לי כבר הזמן,
להרגיש שוב פעימות, ואת הגוף דופק איתן,
אז אמשיך לחלומות, אולי בסוף אחזור לכאן,
ובעיניים עצומות, אני עוזב אבל לאן?
ועל אדמת מתכת, הפרחים לא יפרחו,
המנגינה נמשכת, גם השמות עוד יישכחו,
ואיך בריחה הופכת, להיות מעיין שליחות?
ואיך את לא הולכת... כשכל השאר כבר הלכו?
אז נשארתי כאן יבש, אחרי שגל הקור מזמן עבר,
הצלחתי להדליק את האש, ואז נותר לי רק עפר,
וכשהכל כבר יתממש, כשלא ישאר דבר לומר,
אני לא אצעק חובש... לא אני לא אצעק דבר.
אתם יודעים שיש... שיש מקום שבו נגמר.




ציטוט ההודעה





