האנונימיות שמספקת ניו יורק לתושביה עזרה כבר לכמה מפורסמים לשקם את עצמם. האם תצליח העיר להציל גם את הקריירה הדועכת של לינדזי לוהן?

זה עשוי להיות התפקיד הגדול ביותר שלה מאז "ילדות רעות". הכוכבנית המבוזה עוזבת את הוליווד וחוזרת בענווה אל עיר מולדתה ניו יורק. היא מקבלת הזדמנות להיטמע בתוך ההמונים שבעיר, מוצאת שלווה, ובינגו - גם דרך לגאולה. עד מהרה היא מתמודדת עם תפקיד קטן ורציני באוף ברודוויי, שמזכיר לעולם שהיא יודעת לשחק (ולהגיע לעבודה בזמן). תפקידים אחרים באים בעקבותיו. המבקרים מהנהנים, התקשורת מריעה. מרטין סקורסזי מצלצל. לינדזי לוהן חזרה. קידה, מסך, סוף. זה לא מקורי במיוחד, אבל גם הסרט בכיכובה "שישי הפוך" לא הצטיין במקוריותו. אפשר אפוא לשאול: האם תוכל ניו יורק להציל את לינדזי לוהן?
היא תקבל הזדמנות לנסות, לדברי אמה של השחקנית. בהופעה בתוכנית "טודיי" ב-13 באוגוסט אמרה דינה לוהן שבתה תחזור לניו יורק בתום שהייתה במרפאת הגמילה. "לוס אנג'לס, היא קצת... זאת אומרת קליפורניה היא מדינה נהדרת אבל יש בה חוקים אחרים", אמרה. שלשום שוחררה בתה ממרפאת הגמילה, אחרי 23 ימים מתוך 90 שנקבעו לה.
עיקר קסמה המפתה של ניו יורק, מקום שאפשר הן ללכת בו לאיבוד והן להתגלות בו, הוא ההבטחה הצפונה בה, שתוכל להמציא את עצמך מחדש. ההיסטוריה שלה מלאה סיפורים, לא רק של אלמונים שבאו אליה לחפש פרסום, אלא גם של כאלה שיצא להם שם רע ומחפשים גאולה.
ריצ'רד ניקסון בא לניו יורק לאחר שלא נבחר להיות מושל קליפורניה ב-1962, עבד כעורך דין והתגורר בשדרה החמישית, ובד בבד רקם קאמבק פוליטי. ב-2000 עקרה מוניקה לווינסקי לווסט וילג', הקימה מותג של תיקי יד ונטמעה בהמונים. אפילו וינסנט צ'ייס, הכוכב הבדיוני שבמרכז "הפמליה" של HBO, התניע מחדש את הקריירה שלו בהוליווד בפרישה צנועה לקווינס. אז למה לא לוהן?
"ניו יורק יכולה להציל את לוהן", אמר רון טורוסיאן, יח"צן שסייע לכוכבים כגון ליל קים ושון קומס לשקם את תדמיתם המוכתמת בשערוריות. לדבריו, ללוהן תסייע העובדה שהיא בת ניו יורק, נולדה בעיר וגדלה בלונג איילנד. "היא תוכל לספר שהיא עברה ללוס אנג'לס והשתוללה ואז חזרה לניו יורק כדי לחיות חיים רציניים", אמר. "זה סיפור שאנשי ניו יורק יתייחסו אליו בכבוד".
מובן שכדי לספר את הסיפור הזה יהיה עליה לחיות חיים רציניים. ראוי לציין שביקוריה הקודמים בעיר - בייחוד במועדונים כגון "מארקי" ו"1Oak", שבו לטענת הצהובונים פתחה במאי האחרון בתגרה עם שחקן הוקי - רק תרמו למוניטין שלה כהוללת (לוהן טענה שהדיווחים שקריים). אבל למרות הפיתויים שמציעה העיר, דווקא בגלל מה שאין בה היא עשויה להיות המקום האידיאלי שבו תוכל לוהן להשתקם, לדברי היח"צנים. בראש וראשונה, בניו יורק, שלא כמו בלוס אנג'לס, אין כל כך הרבה צלמי פפראצי האורבים לסלבריטאים 24 שעות ביממה והופכים את עיר המלאכים למעין אקווריום במתח גבוה.

לינדזי לוהן בבית המשפט בלוס אנג'לס, בחודש שעבר. ברודוויי מחכה לה?
(תצלום: אי-פי)
"אין ספק שהפפראצי בלוס אנג'לס הרבה יותר תוקפניים", אומרת לסלי דארט, יח"צנית סלבריטאים שרשימת הלקוחות שלה מונה בין השאר את קונאן אובריאן ואת וודי אלן (שיודע דבר או שניים על גאולה בניו יורק). לדבריה, בניו יורק מניחים לסלבריטאים לחיות את חייהם, באופן יחסי. "במנהטן סלבריטאים לוקחים את הילדים לבית הספר בכל יום", היא אומרת, "ובכל זאת לא רואים את הצלמים מתקבצים שם". בלוס אנג'לס, לדבריה, אתרים כגון TMZ ו"Access Hollywood" היו מתנפלים על שגרה צפויה כזאת.
הגישה המאופקת כלפי סלבריטאים יפה גם לאנשי ניו יורק, שבדרך כלל רואים פחיתות כבוד בהתפעלות מהעשירים והמפורסמים. בסופו של דבר, סגידה לכוכבים מרמזת שמישהו עשיר יותר, חשוב יותר או מקושר יותר ממך. "יש לי הרבה לקוחות שגרים בניו יורק ונוסעים בסאבוויי, אף פעם לא מטרידים אותם", אומרת דארט. "הרבה יותר קל להיות אנונימי בניו יורק".
האנשים הנכונים
בניו יורק יש תיאטרון, המשמש מאז ומתמיד כמעין מרפאת חוץ לסלבריטאים המבקשים לשקם את הקריירה. בתחילת שנות ה-80, כשיחסיה של הזמרת לינדה רונסטאט עם ג'רי בראון, שהיה אז מושל קליפורניה, איימו להאפיל על הקריירה שלה, תפקיד ראשי ב"Pirates of Penzance" סייע לה לחזור לתלם. ב-2002 אן הייש - שעל התנסותה ביחסים חד-מיניים עם אלן דג'נרס האפילו רק הסיפורים על האלטר-אגו החיזרי שלה, "סלסטיה" שמה - מיקדה מחדש את תשומת הלב הציבורית בכישורי המשחק שלה, בתפקיד שקצר שבחים בהצגה "Proof". קייטי הולמס ("כולם היו בני"), פרנצ'י דייוויס מאמריקן איידול ("רנט") ולאנס באס ("היירספריי"), כולם - במידה משתנה של הצלחה - נעזרו באחרונה בהופעות בברודוויי כדי להפנות את תשומת הלב מחייהם הפרטיים אל הקריירות שלהם.
האסטרטגיה פועלת, אומר ריצ'רד קורנברג, לשעבר יח"צן בברודוויי, משום שהעבודה בתיאטרון נתפשת ככנה יותר מאשר בקולנוע. לדבריו, העמידה על במה מול קהל חי, שמונה פעמים בשבוע, בשכר שאינו מגיע לשבע ספרות, מבדילה בתודעה הציבורית בין שחקנים של ממש לבין סלבריטאים שכל ייחודם הוא הפרסום. "אפילו אנשי התקשורת מתייחסים אחרת לסלבריטאים כשהם נעשים לאנשי תיאטרון", אומר קורנברג. אשר ללוהן, "היא יודעת לשחק, ואני חושב שהיא גם יודעת לשיר".
כשאפילו שמו של דייוויד האסלהוף יכול להתנוסס בראש שלט תיאטרון בברודוויי, אין ספק שיימצא מפיק שיהיה מוכן לקבל על עצמו סיכון ולהעסיק את לוהן. בסופו של דבר, הנכונות של ניו יוק לסלוח נובעת מאז ומתמיד מהאובססיה שלה להצלחה, אומרת אליזבת בראדלי, עוזרת המנהל בספרייה הציבורית ניו יורק, המתמחה בהיסטוריה של העיר. "ההולנדים היו מפורסמים בסובלנותם כלפי כל מי שהיה יכול לסייע להם לעשות כסף", היא אומרת. בניו יורק הקולוניאלית, לדבריה, "לא היה חשוב מאין באת או לאיזו כת דתית אתה משתייך; כל מה שעניין את האנשים הייתה השאלה אם אתה מסוגל להרוויח כסף. זה בהחלט היה שונה בניו אינגלנד ובקולוניות הדרומיות".
אם זה ימשיך להיות הלך הרוח השליט, לוהן לא תתקשה למצוא אנשים שיהיו מוכנים לסלוח על חטאיה מתוך רצון להרוויח כסף. החוכמה תהיה למצוא את האנשים הנכונים. מובן - כפי שאומרת המנטרה לעזרה עצמית - שלא ניו יורק ולא שום אדם לא יוכלו להציל את לוהן, אלא עליה להציל את עצמה. אבל לניו יורק יש לפחות יתרון אחד על פני לוס אנג'לס בכל הנוגע להימנעות מצרות. כפי שאומר קורנברג, "לא סביר שתיקלע לתאונת דרכים כשאתה נוסע במונית". ואם זה בכל זאת יקרה, תמיד תוכל לשלם את מחיר הנסיעה, לצאת וללכת לדרכך.

קרדיט ל"עכבר העיר"