טוב שמעו , אני יתחיל ככה , לא באתי לבכות ! ממש לא .
אני בן 16 ועד גיל 14 לא הייתי מוציא מילה מהפה ! התביישתי מהחברים שלי ! בגיל 14 התחלתי להבין והתחלתי הרבה יותר להיפתח ..
סבבה היום אני בן 16 אבל עדין אני לא מרוצה מהמצב של הביטחון שלי ..
אני ככה :
- נראה טוב
- מעריך את עצמי
- לא שם יותר מידי על מה שחושבים בניגוד לפעם ..
- לא מפחד מדחיה (לא כל כך אבל קצת )
מה המטרות שלי ? להשתחרר , ולדבר בביטחון עצמי !
בכיתה שלי אין לי חברים , ואני לא מוציא מילה מהפה חוץ מה "פה" שהמורה קוראת שמות .. פעם היו לי הרגשות כמו :
אם אני יענה משהו , אז מה יחשבו עלי , או אולי זה לא מתאים לסיטואציה וכ'ו עכשיו זה נעלם , אבל אני עדין לא מוציא מילה מהפה אפילו אני מעוד רוצה ואפילו מכריח את עצמי , לא עולות מחשבות רעות כמו פעם .. פשוט המילים לא יוצאות מהפה !
למה ?
אין לי מושג , אני בלי חברים בכיתה , לא מחפש מאף אחד שם חברויות (למרות שאני לא יתנגד אבל זה לא העניין) ואני לא רוצה לרצות שם אף אחד חוץ מאת עצמי , אז למה כשאני רוצה לומר משהו המילים לא יוצאות ? חשבתי לעבור לכיתה אחרת ששם חברים שלי אבל אני לא ורצה שהביטחון שלי יהיה תלוי בחברים שלי , אני רוצה להיות עצמאי !!
אוקצור , למה המילים נתקעות ? גם לכם קורה ? יש עצות ? אני אל מנסה להיות אלפא בכיתה , רק להפסיק להיות "הילד השקט" ולהתחיל לשאול שאלות ולהגיב מבלי לחשוב יותר מידי ומבלי לחשוש , למרות שאני יודע שממש אין לי ממה לחשוש וכלום לא יקרה אם אני ישאל את המורה שאלה , הכי גרוע שיכול לקרות זה שהיא תענה לי ! ועדין לא מצליח לדבר בקול מול כל הכיתה ..



