יוצא הדופן - מחווה לבמאי ג'ון יוסטון בפסטיבל חיפה
יוצא הדופן - מחווה לבמאי ג'ון יוסטון בפסטיבל חיפה
הוא היה במאי פורה שמעולם לא פרש מעבודתו. חייו ההרפתקניים דמו להפליא לחיי גיבורי סרטיו ותהפוכות הקריירה שלו יכלו לפרנס רומנים שלמים. ג'ון יוסטון, תסריטאי, שחקן ומגדולי במאיה של הוליווד, זוכה למחווה בפסטיבל הסרטים ה- 26 בחיפה.
אגף הרטרוספקטיבה של פסטיבל חיפה לא שוקט על שמריו וגם השנה מספק תוצרת ברוכה בדמות ארבעה עותקים משוחזרים מסרטיו של הבמאי האגדי (והשנוי במחלוקת בזמנו) ג'ון יוסטון (1906-1987). שניים מתוכם- "המלכה האפריקאית" (1951) ו"מולן רוז'" (1952)- משתייכים לראשית הקריירה של הבמאי, אז נסק כמטאור בשמי הוליווד, ואילו הנותרים- "האיש שרצה להיות מלך" (1975) ו"המתים" (1987), מייצגים את יצירתו המאוחרת יותר, כשבין לבין סבל גם מפיחות חריף ומתוקשר במעמדו הקולנועי.
ג'ון, בנו של השחקן המוערך וולטר יוסטון, חי ונשם את ההוויה הקולנועית. סרטיו (41 במספר), שבוימו בסגנון חסכני, קצב מהיר וחיות ויזואלית מתפרצת, ניחנו לא פעם בתסריטים דרמטיים רוויי מתח, המשולבים בהומור ציני, מריר ושנון. תכניהם התרכזו לא פעם בדמויות ייחודיות על חולשותיהן האנושיות. "האוצר מסיירה מדרה" (1948), יצירת מופת בכיכובם של המפרי בוגארט ווולטר יוסטון (שזכה בפרס אוסקר בקטגוריית שחקן המשנה), אודות מחפשי זהב שתאוות הבצע מפוררת את בריתם, מהווה דוגמא בולטת למכלול התכנים והתימות ביצירתו- דמויות של גברים אינדיבידואליסטים בעלי שאיפות רומנטיות גדולות, המתנפצות אל מול תכונות אנושיות כיוהרה, חמדנות והרפתקנות אימפולסיבית.
ארבעת הסרטים שיוקרנו בפסטיבל מייצגים פן חשוב נוסף בעבודתו של יוסטון- חיבתו למילה הכתובה ועיבודה אל המסך. כתסריטאי, מחבר וחובב ספרות מושבע, ניסה יוסטון במהלך הקריירה הארוכה שלו למצוא את שביל הזהב שבין עולמות אלו. הוא לא חשש מאתגרים גדולים והקפיד ליצור עיבודים קולנועיים נאמנים למקור החל ביצירות מונומנטאליות כ"מובי דיק" (1956) של הרמן מלוויל וכלה בסיפורים אינטימיים, כמו "המתים" של ג'יימס ג'ויס.
הרפתקן בלתי נלאה
ג'ון יוסטון נולד ב-1906 במיסורי שבארה"ב. כבר מצעירותו ניתן ללמוד על חייו הבלתי שגרתיים- לפני שהגיע להוליווד הספיק יוסטון במהלך נדודיו ומסעותיו הרבים להיות מתאגרף, פרש מקצועי, ועיתונאי. הוא שירת בצבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה, שם יצר סרטי תעודה חשובים אודותיה. את דרכו בהוליווד החל ככותב תסריטים וכשחקן. בהמשך, התקבל כתסריטאי לאולפני "האחים וורנר" ושם פגש את מי שישחק בכמה מסרטיו הטובים ביותר כבמאי- המפרי בוגארט. יחד עימו קיבל יוסטון ב-1941 את ההזדמנות לביים מותחן בלשי דל תקציב, על פי ספרו של דשיאל האמט, בשם "הנץ ממלטה". הסרט, שבמרכזו חיפוש חמדני אחר פסלון נץ מוזהב, היה ללהיט והפך את בוגארט, בתפקיד הבלש הפרטי סם ספייד, לכוכב. הסרט זכה לשבחים רבים והיה ממבשריו של הסרט האפל (פילם נואר), בו מתנהלות הדמויות בנוף אורבאני קודר, רווי תככים ובגידות.
בעקבות הצלחת הסרט דרך כוכבו של יוסטון, ולצד שיתופי הפעולה הפורים עם בוגארט ידידו ("האוצר מסיירה מדרה" עליו זכה יוסטון באוסקר כתסריטאי וכבמאי, "קי לארגו" ועוד) ביים את "ג'ונגל האספלט" (1950), פסגת פילם נואר נוספת על חלומות ושיברם בעולם הפשע, בו הופיעה גם מרילין מונרו בתפקיד קטן.
יצר ההרפתקנות והמאצ'ואיזם של יוסטון האדם התמזג היטב בפרסונה הקולנועית הבאה שלו, כשעיבד ב-1951 את ספרו של סי.אס. פורסטר "המלכה האפריקאית", להרפתקה קולנועית רומנטית בכיכובם של המפרי בוגארט (שזכה על תפקידו זה בפרס האוסקר היחיד בקריירה שלו) וקתרין הפבורן. הכימיה הנדירה בין "בוגי", בתפקיד ספן מחוספס ואלכוהוליסט, המסייע להפבורן, מיסיונרית צדקנית, לברוח על כלי השייט שלו מהגרמנים ערב מלחמת העולם הראשונה, כמו גם צילומי הטכניקולר המרהיבים של הצלם ג'ק קרדיף (שגם לו יוקדש בפסטיבל סרט תיעודי מרתק), הפכו את הסרט להצלחה מסחררת. ההרפתקאות, יש לומר, התרחשו לא רק בסרט עצמו: תלאות ההפקה הרבות על הסט באפריקה תועדו, בין היתר, גם בסרטו של קלינט איסטווד (מעריץ ידוע של יוסטון) "צייד לבן, לב שחור", שם גילם (בשם פיקטיבי) את דמותו של הבמאי השתיין, רודף השמלות (יוסטון היה נשוי חמש פעמים) וחובב הצייד המושבע.
יוסטון המשיך בתנופת הבימוי שלו גם ב"מולן רוז'" ב-1952, דרמה שסקרה באופן חופשי את חייו של הצייר הצרפתי המפורסם טולוז לוטרק בפריז של המאה ה- 19. העיצוב החזותי המרשים, הצבעים העזים מבעד לעדשתו של הצלם מוריס אוסוולד ומשחקו של חוזה פרר (שגילם את האמן הנכה ונמוך הקומה כשהוא ישוב על ברכיו), קיבעו את מעמדו של יוסטון כאחד הבמאים הגדולים בדורו.
אבל יוסטון חווה גם נפילות כואבות ותהפוכות בקריירה, שבגינן הפך לא פעם מטרה לחיצי מבקרים באירופה וארה"ב מולדתו. לצד סרטים מרשימים כ"יוצאי הדופן" המלנכולי (1961) עם קלרק גייבל ומרילין מונרו בתפקידם האחרון, ביים יוסטון שורה של סרטים מביכים, ביניהם "התנ"ך" (1966) ו"מכתב מהקרמלין" (1969) ומאוחר יותר העיבוד הקולנועי למחזמר "אנני". עבור מבקריו היה יוסטון במאי שטחי ונעדר סגנון אחיד ואילו תומכיו ראו בו יוצר אינטליגנטי ואקלקטי, שלא פוחד לקחת על עצמו אתגרים מגוונים. כזה היה המבקר האמריקני הנודע וינסנט קאנבי, שהכריז ב-1985 ש"הגיעה השעה לכנות את יוסטון 'מסטר'".
"סרט"
ציטוט ההודעה
