אחת הקומדיות המצחיקות של השנה בכלל לא הגיעה לקולנוע
הקומדיה "Get Him to the Greek" כל כך מצחיקה, עד שאנשים עלולים לא לשים לב שהיא רצינית להחריד. לראיה: לפני שנתיים יצאה לבתי הקולנוע בישראל הקומדיה הנפלאה "Forgetting Sarah Marshall", שהיתה משעשעת ומורכבת מאוד גם יחד. אלא שמפיצי הסרט איבחנו אותה לא נכון, החליפו את שמה ל"קבל את זה כמו גבר" ודנו אותה להיזכר כעוד קומדיית גסויות. כעת מגיע למדפי הדי.וי.די "Get Him to the Greek", מעין המשך ל"שרה מרשל", שבאופן דומה כבר זכה להתעלמות מוחלטת מצד המפיצים: למרות שמדובר באחת הקומדיות המשובחות והמשעשעות שיצאו מאמריקה באחרונה, היא כלל לא תצא לבתי הקולנוע בארץ (היתרון היחיד בכך הוא שהשם הבלתי האפשרי שלה ניצל מתרגום בסגנון "היווני שתקע אותי").
אחת ההברקות הגדולות ב"שרה מרשל" היתה דמות המשנה של אלדוס סנואו - כוכב רוק בריטי פיקטיבי, יהיר וחסר בושה עד כדי גיחוך, שאף אשה לא עומדת בקסמו. הבמאי של "שרה מרשל", ניק סטולר, שלף מהסרט המקורי את דמותו של סנואו ובנה סביבה בחופשיות את התסריט של "Greek" (ולכן אין צורך לראות קודם את "שרה מרשל" כדי ליהנות ממנו). אהרון גרין (ג'ונה היל) הוא יועץ זוטר בחברת תקליטים בהנהלתו של סרג'יו (שון קומבס, כלומר פאף דדי). הוא דורש מעובדיו לחפש דרכים חדשות להגדיל את ההכנסות, ואהרון הוגה קלף מנצח: להחזיר לאמריקה את סנואו, שפרש מהמוזיקה בעקבות הכישלון של תקליטו האחרון "ילד אפריקאי", שקליפים מתוכו מספקים לסרט כמה מרגעיו המצחיקים ביותר. אהרון מציע להחתים את סנואו להופעת קאמבק בתיאטרון היווני בלוס אנג'לס, שמעניק לסרט את שמו, כך שההכנסות ממכירת הדי.וי.די והכרטיסים יעשו את שלהן. סרג'יו מתלהב, ואהרון נשלח לממלכה המאוחדת כדי ללוות את הפרימדונה הבריטי עד המופע
המסע הפרוע שעובר אהרון החנון לצדו של סנואו מממש כצפוי את כל בדיחות הסקס, הסמים והפרשות הגוף שעשויות לנבוע מהמצב הזה - לצד כמה הופעות אורח מבריקות של שחקנים ומוזיקאים, בהם כריסטינה אגילרה, פינק, לארס אולריך ממטאליקה והילד שמשחק את דראקו מלפוי ב"הארי פוטר", שכל אחד מהם זוכה לעקיצה משובחת. התדירות של הבדיחות ואזכורי הפופ ב"Greek" כה גבוהה והם כה מוצלחים, עד שהצפייה בסרט נעשית בעיקר מבעד לדמעות של צחוק. אלא שהצחוקים האלה מחביאים את המורכבות האמיתית של "Greek": לצד בדיחות הקיא והסמים, מקפיד סטולר להציג גם את בנות הזוג של הגיבורים - דפני, החברה הרופאה של אהרון (אליזבת מוס, פגי מ"מד מן"), וג'קי קיו, האקסית המיתולוגית של אלדוס (רוז ביירן). אהרון סובל מחוסר החשק המיני של דפני, נאלץ לבגוד בה ולבסוף מגלה שדחף אותה לזרועותיו של אחר, בעוד שסנואו נקרע בין האהבה שלו לג'קי ובין הצורך לשגל כל בחורה שעוברת - צורך שמקבל ביטוי מפורש ומצחיק מאוד בסרט.
וכך, כשהצופה עדיין אוחז את הבטן מרוב צחוק, מגניב סטולר לתוך התסריט מערכות יחסים מעוותות אך מדויקות להפליא, שהיו מכאיבות מדי לצופה בכל סרט אחר. למעשה, "Greek" מצטרף לקומדיות־חבר'ה נוספות מהשנים האחרונות – בעיקר כאלה מפס הייצור של ג'אד אפאטו דוגמת "אנשים מצחיקים" ו"שרה מרשל", אבל גם "אני אוהב אותך בת קופר" של כריס קולומבוס – שהפכו למקום היחיד בקולנוע המיינסטרימי שבו מוצגת תמונה כנה ונוקבת של מערכות יחסים מודרניות. בהתאם לרוח הזמן, למשל, הסרטים הללו מתארים סקס באופן מפוכח ומשוחרר יותר מאי פעם, ובה בעת מציגים את החופש המיני כסיוט – קשה לשכוח את פניו המיוסרות של אדם סנדלר בעת המשגל ב"אנשים מצחיקים", ואת ג'ונה היל המתענה באותו מעמד ב"Greek". יש ב"Greek" דיונים כואבים כל כך בעניינים כמו מין, זִקנה ומונוגמיה – עד שהיו יכולים באותה מידה להיכתב על ידי מישל וולבק. אלא שלא כמו הסופר הצרפתי הפרובוקטיבי, סטולר פותר את הקונפליקטים המיניים והרומנטיים על הצד הטוב והמצחיק ביותר. כל משבר זוכה מיד לבדיחה שמשיבה את הסדר על כנו, וכל זה גורם ל"Greek" להיות אחד הסרטים השנונים והמצחיקים שנראו השנה.
"עכבר העיר"
ציטוט ההודעה
