שבוע טוב אנשים...
אז אחרי המון זמן שלא נכנסתי לפה.. ואני לא יודע אם מסיבות טובות או רעות
אבל בכמה ימים האחרונים די נכנסתי לדיכאון שכזה.. ושהדיכאון בשטח החרדה חוגגת.
לא יודע כנראה שעד פעם הבנתי עד כמה שאני מרגיש לבד, עד כמה שאני באמת לבד.
ופתאום הצבא נראה לי קשה מידי ואני חושב על לוותר ודי להרוס לעצמי את כל מה שחשבתי ורציתי להשיג .
והכל נראה לי סתם ויוצא שאני רב על כל העולם ואישתו...
אבל תאמת פשוט נמאס לי להיות לבד!! אני יושב בצבא טוחן שמירות מחסומים וסיורים כמו מנייאק והיחידה שמתגעגת עלי זו אמא שלי! =(
ועד שאני חוזר הביתה אני יושב לי על התחת מול המחשב מתבאס על החיים ורואה סרטים...
מה הטעם?!?!
(פירסמתי את זה גם בהייד פארק)



ציטוט ההודעה
