לכאורה, ב"הסיפור על פי בארני" יש את כל המרכיבים הדרושים לשעתיים של הנאה צרופה. השחקן פול ג'יאמטי מ"דרכים צדדיות" מגלם מאכר יהודי נלעג, דסטין הופמן נהדר בתפקיד אביו גס הרוח, רגעים קומיים משובחים, סצנות רבות משתתפים בעלות גוון סוריאליסטי, קצב טוב, מגוון נשים יפות וסקסיות, סצנות מין משעשעות - כל מה שרק אפשר לבקש מסרט. למעט דבר אחד. עד עכשיו לא הצלחתי להבין מה הסיפור ועל מה הסרט.
בארני הוא ברנש מעצבן ומכוער, ששורד את דרכו בזכות כושר הישרדות יהודי גלותי, על פי הסטריאוטיפים המקובלים. הוא מתחיל כמגייס תרומות למען מדינת ישראל ומטיף לתורמים פוטנציאלים כי "אם הנאצים יבואו, יהיה לנו לאן לברוח". לא ידעתי שאנחנו פוליסת ביטוח ליהודים באמריקה. אבל העבודה הזו משעממת אותו, ובהמשך הוא מתבסס כמפיק טלוויזיה סוג ז'. את האופי האובססיבי שלו הוא מתעל להטרדה סדרתית של נשים יפות. הוא מתחתן ומתגרש ארבע פעמים בקלילות של אליזבט טיילור.





ספוילר: 
ציטוט ההודעה

