[בעיה] בפאן הדתי אצל חברה: מיהדות לנצרות.

[Enigma]

שלום, המליצו לי לפתוח את האשכול הזה בפורום "תאולוגיה ודתות".
אני לא יודעת בדיוק אם זה קשור לפה או לא, אבל רציתי לספר לכם משהו שקשור לחברה הכי טובה שלי ולמה שהיא עוברת בזמן האחרון.
אני מכירה את החברה הכי טובה שלי מאז כיתה ט' ועד היום. מאז ומתמיד היא אף פעם לא הייתה הדוקה לדת היהודית למרות שהייתה יהודיה ב- 100 אחוז. היא אף פעם לא התלהבה מהחגים היהודיים, לא ענדה שרשרת של מגן דוד ואפילו פעמים רבות יצאה כנגד עקרונות הדת היהודית. שלא תבינו אותי לא נכון, היא אדם נורא נחמד פשוט עובר עליה משהו... אני ניסיתי לברר והיו לנו לילות שלמים של שיחות נפש מה שנקרא. פעם שאלתי אותה למה היא מתכחשת ליהדות כשהיא בעצמה בת לאום. היא ענתה לי בבירור רב שהיא שונאת את היהדות כדת, וככול שהזמן חולף כך התחושות שלה כנגד היהדות מתגברות. בהתחלה חשבתי שהיא אתאיסטית, אבל כשהזמן עבר לו הבנתי שהיא לא ממש אתאיסטית. לא קיבלתי את התשובה המלאה שרציתי לקבל, לכן המשכתי לחקור את הסיבות שמביאות אותה למחשבה כזאת. התברר לי משיחות שלנו איתה, שהיא מוצאת את היהדות כדת לא נוחה. הכוונה שהעקרונות של היהדות לא מתאימים לה: כול הקטע של שמירת הכשרות, של אכילת המצות, של המקווה והחתונה שחייבת להיות דרך הרבנות ושמירת השישי. אמרתי לה שהיא לא חייבת לשמור הכול... היא אמרה לי: "כן... גם לפני זה לא שמרתי, אבל אם מדברים על חתונה וכול התהליכים ועוד הרבה דברים אחרים אני חייבת להיות הדוקה לעקרונות היהדות שאני לא מתחברת עליהם בכלל". לא היה לי מה עוד להוסיף ואז היא סיפרה לי שיש עוד חלק קטן שהשפיעה עליה בהרבה. היא סיפרה לי ששבגלל כול קשיי העליה לארץ וכול ההשפלות וכו' שהיא ומשפחתה עברו פה הביאו לכך שהיא התרחקה עוד יותר מהדת, מ- "הארץ הקדושה" (כמו שהיא אוהבת לכנות את ישראל) ובכלל כול זה הביא אותה להרגשה שהיא מרגישה לא שייכת. לכן היא אמרה לי שהיא לא רוצה להיות שייכת ללאום היהודי בכלל בגלל כול הדברים שהיא עברה פה ולא לדת היהדות. זה נשמע געזני, למרות שיהא לא גזענית בכלל אני מנחשת שזה פשוט התוצאות של הסבל שלה שני מאוד מזדהה איתו... כבר מכיתה י' היא ממש התחילה להתקרב לנצרות, היה לה צלב ידי קטן כזה ובכלל היא אמרה לי שהיא מרגישה שייכת לשם, היא מזדהה עם הנצרות והדת לא כול כך כבדה כמו יהדות כי אין הרבה איסורים שם. יש לה חברים גם יהודים וגם נוצרים וזה לא נראה כמו לחץ חברתי או משהו... זה נראה יותר כבחירה אישית. עכשיו היא בצבא והיא רוצה להתנצר אחרי השירות שלה.

אין לי בעיה עם זה כול אחד רשאי להאמין במה שהוא רוצה, הבעיה העיקרית שהיא עוברת עכשיו זה התגובה של המשפחה שלה. למרות שהמשפחה שלה חילונית לגמרי הם מסרבים להבין אותה ויש להם הרבה ויכוחים על הנושא הזה. היא אמרה להם שהיא לא תשאר ביהדות והתגובה היתה קשה... היא גם לא רוצה לאבד את הקשר הנפלא שהיה לה עם משפחתה וגם לא רוצה להישאר ביהדות... היא רוצה לחיות את החיים שלה בסה"כ שמצד משפחתה מבוקרים בהרבה מקרים. אני מאוד מודאגת לגבי זה כי אני תומכת בה למעשה, כי זה החיים שלה... למרות ש... אני לא יודעת בכללי מה להציע לה. אני מנחשת שהיא לא היחידה, זה עניין אידיאולוגי-עקרוני כמו שבמרבית המקרים... כשאנשים באמצע החיים מחליטים לעבור דת.

אני אפילו חסרת עצות לגבי זה, מה אתם יכולים להגיד על הנושא? מה תמליצו?
קרה לכם פעם שהתרחקתם מיהדות או הרגשת התחברות לדת אחרת?
תודה לכולם.

[xyossizx]

שלום, המליצו לי לפתוח את האשכול הזה בפורום "תאולוגיה ודתות".
אני לא יודעת בדיוק אם זה קשור לפה או לא, אבל רציתי לספר לכם משהו שקשור לחברה הכי טובה שלי ולמה שהיא עוברת בזמן האחרון.
אני מכירה את החברה הכי טובה שלי מאז כיתה ט' ועד היום. מאז ומתמיד היא אף פעם לא הייתה הדוקה לדת היהודית למרות שהייתה יהודיה ב- 100 אחוז. היא אף פעם לא התלהבה מהחגים היהודיים, לא ענדה שרשרת של מגן דוד ואפילו פעמים רבות יצאה כנגד עקרונות הדת היהודית. שלא תבינו אותי לא נכון, היא אדם נורא נחמד פשוט עובר עליה משהו... אני ניסיתי לברר והיו לנו לילות שלמים של שיחות נפש מה שנקרא. פעם שאלתי אותה למה היא מתכחשת ליהדות כשהיא בעצמה בת לאום. היא ענתה לי בבירור רב שהיא שונאת את היהדות כדת, וככול שהזמן חולף כך התחושות שלה כנגד היהדות מתגברות. בהתחלה חשבתי שהיא אתאיסטית, אבל כשהזמן עבר לו הבנתי שהיא לא ממש אתאיסטית. לא קיבלתי את התשובה המלאה שרציתי לקבל, לכן המשכתי לחקור את הסיבות שמביאות אותה למחשבה כזאת. התברר לי משיחות שלנו איתה, שהיא מוצאת את היהדות כדת לא נוחה. הכוונה שהעקרונות של היהדות לא מתאימים לה: כול הקטע של שמירת הכשרות, של אכילת המצות, של המקווה והחתונה שחייבת להיות דרך הרבנות ושמירת השישי. אמרתי לה שהיא לא חייבת לשמור הכול... היא אמרה לי: "כן... גם לפני זה לא שמרתי, אבל אם מדברים על חתונה וכול התהליכים ועוד הרבה דברים אחרים אני חייבת להיות הדוקה לעקרונות היהדות שאני לא מתחברת עליהם בכלל". לא היה לי מה עוד להוסיף ואז היא סיפרה לי שיש עוד חלק קטן שהשפיעה עליה בהרבה. היא סיפרה לי ששבגלל כול קשיי העליה לארץ וכול ההשפלות וכו' שהיא ומשפחתה עברו פה הביאו לכך שהיא התרחקה עוד יותר מהדת, מ- "הארץ הקדושה" (כמו שהיא אוהבת לכנות את ישראל) ובכלל כול זה הביא אותה להרגשה שהיא מרגישה לא שייכת. לכן היא אמרה לי שהיא לא רוצה להיות שייכת ללאום היהודי בכלל בגלל כול הדברים שהיא עברה פה ולא לדת היהדות. זה נשמע געזני, למרות שיהא לא גזענית בכלל אני מנחשת שזה פשוט התוצאות של הסבל שלה שני מאוד מזדהה איתו... כבר מכיתה י' היא ממש התחילה להתקרב לנצרות, היה לה צלב ידי קטן כזה ובכלל היא אמרה לי שהיא מרגישה שייכת לשם, היא מזדהה עם הנצרות והדת לא כול כך כבדה כמו יהדות כי אין הרבה איסורים שם. יש לה חברים גם יהודים וגם נוצרים וזה לא נראה כמו לחץ חברתי או משהו... זה נראה יותר כבחירה אישית. עכשיו היא בצבא והיא רוצה להתנצר אחרי השירות שלה.

אין לי בעיה עם זה כול אחד רשאי להאמין במה שהוא רוצה, הבעיה העיקרית שהיא עוברת עכשיו זה התגובה של המשפחה שלה. למרות שהמשפחה שלה חילונית לגמרי הם מסרבים להבין אותה ויש להם הרבה ויכוחים על הנושא הזה. היא אמרה להם שהיא לא תשאר ביהדות והתגובה היתה קשה... היא גם לא רוצה לאבד את הקשר הנפלא שהיה לה עם משפחתה וגם לא רוצה להישאר ביהדות... היא רוצה לחיות את החיים שלה בסה"כ שמצד משפחתה מבוקרים בהרבה מקרים. אני מאוד מודאגת לגבי זה כי אני תומכת בה למעשה, כי זה החיים שלה... למרות ש... אני לא יודעת בכללי מה להציע לה. אני מנחשת שהיא לא היחידה, זה עניין אידיאולוגי-עקרוני כמו שבמרבית המקרים... כשאנשים באמצע החיים מחליטים לעבור דת.

אני אפילו חסרת עצות לגבי זה, מה אתם יכולים להגיד על הנושא? מה תמליצו?
קרה לכם פעם שהתרחקתם מיהדות או הרגשת התחברות לדת אחרת?
תודה לכולם.

האמת שמתבגרים ומתגברים יותר מתאים.

לנושא: היא עשתה שינוי עצום, לסביבה שלה כרגע קשה מאוד לקבל את זה כי באמת השינוי מאסיבי, המשפחה שלה כאן מגלה אטימות מגעילה, אם היא בחרה בנצרות וטוב לה בנצרות- אז שתהיה נוצריה, זה חוצפה להפלות אותה לרעה בגלל שהיא בחרה בדת אחרת.
אני מאמין שעם הזמן המשפחה שלך תפתח ותבין אותה ולא תנתק איתה קשר על דבר כזה.

אם אני הייתי את- הייתי מייעץ לה ללכת אחרי הלב שלה מה שנקרא ופשוט לשים זין על מי שזה אולי לא בא לו טוב בעין, אנשים תמיד ינסו להכתיב לנו איך לחיות- פשוט צריך להתעלם.

כל טוב ובהצלחה בהמשך החיים.

[rcl-nadav]

בתור אתאיסט, אני יכול להבחין שהרצון שלה להמיר את דתה נובע משנאה כלפי היהדות ורגשות תסכול.
הרי היא לא בדקה את כל הדתות הקיימות, היא לא בחנה את הבודהיזם - דת הרבה יותר קלה ומעוררת נפשית מהנצרות.
כנראה שהחיפוש אחרי המפלט מהקשיים שהיא עברה, הניב את ההחלטה להתנצר.

המלחמה העתיקה ביותר היא מלחמת הגזע, ואין יותר מדי מה לעשות מבחינה חברתית.
מבחינה בין-אישית ואישית, היא צריכה לעמוד על שלה ולהסביר לפחות לקרוביה את ההיגיון שאחרי החלטתה.

לא חייבים לבחור ולהשתייך לדת כלשהי, אפשר ורצוי גם בלי.
את בתור חבר. שלה, תישארי כך. את חברה של האדם ולא של דתו.

[ישראל]

מדברייך נראה בעליל שהרצון שלה להתנצר נובע מתיסכול נפשי מהדת היהודית וממיצגיה; ומאידך היא בוחרת לדבוק בדת הנוצרית משום שהיא עדיין מפחדת להשאר ללא אלוהים בעולמה; ז"א, שהיא לא בדקה וחקרה אחר האמת והחליטה כך, אלא כל התופעות המתוארות נובעות מתוך תופעות פסיכולוגיות ידועות ומוכרות.
בתור עצה לחברה שלך הייתי אומר שהיא אכן אינה יכולה להמשיך לחיות במקום השנוא עליה מתוך חוסר הזדהות מינימאלית וחוסר רצון; אך מאידך לא הייתי מציע לה לעשות צעדים דראסטיים מבחינה חברתית כמו להתנצר.
אדם שהגיע למסקנתו מתוך חיפוש האמת, מתוך שיכנוע פנימי עמוק, יוכל לגזור על עצמו את מצבו החברתי מתוך בחירה מושכלת ושקולה. לעומת זאת אדם הנמצא במצב של סערת נפש, שינאה ותיעוב כלפי משהו, לא היה כדאי שמתוך כל אלה יגזור על עצמו עתיד, שיתכן שעוד מעט בחלוף הסערה כבר לא ימצא בו טעם.
לכן הייתי אומר שהיא בהחלט צריכה להתנתק מכבלי הדת היהודית - לפחות כהרגשתה; אך לעומת זאת לא היה מומלץ להשתייך מיד לדת אחרת. דבר כזה מצריך בדיקה מאסיבית של הרבה תחומים באותה דת, (למשל מבחינה חברתית מה הן ההשלכות של צעד כזה על חייה).

לך אני אומר: חבר נשאר חבר, ואין לזה שום קשר. אדם נשאר אדם עם כל הכבוד הראוי לו - בלי שום קשר לדעותיו או השתייכותו הדתית.

בהצלחה!