כלבת
שם רשמי : כלבת
שם לועזי : Rabies
במאי : אהרון קשלס
נבות פפושדו
תסריט
אהרון קשלס
נבות פפושדו
שחקנים
מנשה נוי
אניה בוקשטיין
עופר שכטר
רן דנקר
ליאור אשכנזי
דני גבע
הנרי דוד
יעל גרובגלס
נתחיל מהחלק הקל: יש סרט אימה עברי ראשון, והוא לא רע. טוב, אפילו. יש אווירה, יש דם, יש מתח, ההקפצות מקפיצות. זה עובד.
החלק הקשה הוא לספר במה, בעצם, עוסק "כלבת". הטריילרים לסרט יצרו את הרושם שזאת גירסה עברית לנוסחה האמריקאית הבדוקה, הותיקה והמשעממת של סרטי הסלאשר, ושנבות פושדו ואהרון קשלס יסתפקו בלעשות סרט מפחיד שאינו ראוי לציון בשום צורה פרט לעובדה שהוא דובר עברית. אז זהו, שזה לא המצב. "כלבת" הרבה יותר מעניין מזה.
לסרטי אימה בדרך כלל יש קונספט ברור ופשוט שאפשר לספר במשפט אחד. מטורף עם סכין הורג בני נוער. קלטת וידאו מקוללת גורמת לכל מי שצופה בה למות כעבור שבוע. דברים כאלה. אבל את הנושא של "כלבת" לא רק שאי אפשר לסכם במשפט אחד – אני לא בטוח שאני יכול לספר אותו במספר כלשהו של מילים, גם אחרי שראיתי את הסרט. בטח שלא בלי ספוילרים. במקום סתם סרט מפחיד, זה סרט שלוקח את מוסכמות הז'אנר, משסף להן את המעיים והופך אותן מבפנים החוצה.
זה מתחיל באופן סטנדרטי. חבורה של דמויות תועות ביער: ארבעה ילדי שמנת יפים ומפונקים בבגדי טניס צחים, שני שוטרים מושחתים, שומר-יערות ורוצח. כולם טיפוסים מוכרים מסרטים אחרים, וכולם אמורים כבר להכיר את תפקידיהם – אבל שום דבר לא קורה באופן הצפוי. כן, אנשים ימותו כאן, אבל זה לא יקרה באופן שאתם מצפים שזה יקרה. אני יודע שבעצם לא אמרתי שום דבר על העלילה. מה לעשות – כל דבר שאגיד יהיה ספוילר.
אם מבתרים את הסרט לחתיכות, כל אחת מהן בנפרד נהדרת. ברמת הסצינה, הסרט עשוי מעולה. קשלס ופפושדו מכירים היטב את הסיפור הזה של היצ'קוק על ההבדל בין מתח לבין הלם, ויודעים להשתמש בשניהם. העצבים נמתחים בכל פעם מחדש, והסצינות נפתרות באופן מפתיע. וזה הישג לא פשוט להגיע לרמות כאלה של מתח למרות שהסרט – כחלק מההתרסה שלו נגד המוסכמות, כנראה – מתרחש כולו באור יום. הדמויות הן די בסיסיות, אבל רובן מקבלות – בעזרת כמה שורות של תסריט חסכוני ומשחק מוצלח – סיפור רקע ואופי שהופך אותן למעט יותר מבשר תותחים. יש דם, אבל כמו בסרטי האימה הכי טובים, אתם לא באמת רואים הרבה כמו שנדמה לכם שאתם רואים. מהבחינה הזאת, הסרט באמת מצוין.
אבל כשמסתכלים עליו קצת יותר מרחוק, ומנסים למצוא מה בעצם קורה פה, מקבלים בעיקר סימני שאלה. קל להגיד שהסרט הוא לא סלאשר סטנדרטי, אבל קשה להגיד מה הוא כן. אין שום דבר רע בעמימות, בעיקר בסרטי אימה. מסתורין תמיד מפחיד יותר מפתרון. אבל כאן, יותר מדי מהסרט נשאר בלתי פתור, בלתי מוסבר ובלתי ברור. אם יש איזה הסבר כולל שעומד מאחורי ההתרחשויות בסרט, אנחנו לא מקבלים אותו; אם אין הסבר כזה, העלילה היא בין לא סבירה ללא הגיונית. שם הסרט אולי מספק רמז לפתרון, ואולי לא.
אפילו ברמה הבסיסית ביותר, של מה קורה כאן ולמי, הסרט מתעקש להישאר לא ברור. בסצינה הראשונה מופיעים אח ואחות הנמלטים ממשהו ומסתירים משהו, אבל בשום שלב במהלך הסרט לא תלמדו ממה בעצם הם בורחים, מה בדיוק הקשר שלהם לאותו רוצח שרודף אחריהם, או למה הם לבושים כמו לבר מצוה. כמו שאמר פעם מישהו אחר, על סרט אחר: זה נראה כמו הסרט האמצעי בטרילוגיה. את הסוף תקבלו רק ב"כלבת 2", ואת הרקע – אולי רק בפריקוול "כלבת 0".
טענה נפוצה היא שלסרטי אימה בארץ אין קהל, ותמיד כשהנושא עולה קופץ מישהו ואומר שהסיבה היא שהמציאות בארץ מספקת מספיק אימה משלה. "כלבת" עוסק ממש עכשיו בבדיקת התזה הזאת: אם שורה של כוכבי טלויזיה מקומיים פופולריים לא יכולים להביא אנשים לבתי הקולנוע לסרט אימה, אז כנראה שפשוט אי אפשר. אבל המוזרות והחדשנות של הסרט עלולות דווקא להפריע לו בדרך להיות פורץ דרך. בתור הרהור על הז'אנר, "כלבת" הוא בסדר גמור. אבל זו עלולה להיות בעיה בקרב "הקהל", המילה הזאת שהמשמעות האמיתית שלה היא "צופי קולנוע שבאו ליהנות, ולא רוצים התחכמויות". דווקא אי השגרתיות של "כלבת" עלולה להיות בעיה בתחום הזה. אם הסרט לא יצליח, אולי זה לא משום שאנשים כאן לא אוהבים סרטי אימה, אלא משום שאנשים אוהבים סרטים עם התחלה ועם סוף. אבל אני, על מה יש לי להתלונן? הרי אם הסרט היה שגרתי לגמרי הייתי מתלונן שהוא משעמם. אם יש לכם חיבה כלשהי לז'אנר האימה, לכו לראות את "כלבת" – לא רק בשביל לתמוך בעתיד הקולנוע הלא-שגרתי בארץ, אלא גם בגלל שזה פשוט כיף.
(פורסם בגירסה מקוצרת ב-Time Out תל אביב, גיליון 442)
