משחק מעולה – בלו ולנטיין – ביקורת סרט
לא בכדי מישל וויליאמס היתה מועמדת לאוסקר על תפקידה הנועז בסרט האמריקאי העצמאי "בלו ולנטיין". חסרה רק המועמדות של ריאן גוזלינג העזר כנגדה בסרט קטן ואפקטיבי זה. שלא תטעו, אולי בכרזה נראים צמד השחקנים מחובקים ואוהבים וגם השם של הסרט עלול להטעות ולגרום לחובבות הקיטש הרומנטי להגיע לבתי הקולנוע, אבל הסרט המתרחש בשני מישורי זמן שונים. הוא מתאר לא רק את פריחתה של אהבה אלא בעיקר את גסיסתה העצובה. התוצאה הוא קולנוע עצמאי צנוע ואינטיליגנטי עם משחק מעולה ובימוי ריאליסטי שלא משאיר הרבה תקווה למי שאיבד אמון באהבה.
התחושה הריאליסטית של הסרט "בלו ולנטיין" נובעת בעיקר מעברו של הבמאי, דרק סיאנפרנס שעד היום ביים בעיקר סרטי תעודה טלוויזיונים וסרטים קצרים אוונגרדים. הזוג דין (גוזלינג) וסינדי (וויליאמס) מבינים במהלך סופשבוע אחד שהכאב העצום שלהם נובע מכך שהם מסרבים להכיר בזה שאהבה שאיחדה ביניהם כבר לא קיימת ושכול הניסיונות שלהם לשמר את הזוגיות ולנסות להחיות את מה שכבר לא קיים רק ממלאים אותם בעוד שנאה ותיעוב אחד כלפי השני.
במקביל להווה הטראגי שבעצם מסמן את סוף מערכת היחסים של הצבע והאחות, ישנו העבר, המפגש בין שני ההפכים, סטודנטית עם עתיד מבטיח שנכנסה להריון מהחבר הספורטאי לבין סבל בחברת הובלה, אדם שכבר ישב בכלא ובמהלך אחת העבודות שלו נתקל בסטודנטית הצעירה ומתאהב בה עד כלות הנשימה. בחור צעיר ומוכשר עם כשרון מוסיקלי שמחליט לזנוח את הכול ולהקדיש את חייו לאותה צעירה שרק פגש. לא רק זאת הוא אף מתנהג כאילו הבת של סינדי היא בתו הביולוגית לכול דבר.
סינדי שמבינה שהחבר הסטודנט לא באמת אוהב אותה ומשתמש בה כחפץ מחליטה להמר על דין, המאוהב בה עד הראש. זאת אהבה של הפכים, אשה עם חלומות שרוצה להיות רופאה אך יודעת שהחלום עתיד להתנפץ עם כניסתה להריון ואילו צעיר שמחליט לוותר על כול שאיפותיו כדי לטפל באחת והיחידה מבחינתו אך לא מבין שהוא צריך לתת לה חופש כדי שתגשים את שאיפותיה ובמקום זאת מקים סביבה סורגים לא ממש מוזהבים.
וויליאמס וגוסלינג אמינים עד כדי כך שנדמה שהם אינם משחקים. האושיות הקולנועיות שלהן מתפוגגות לתוך דמויות ריאליסטיות כואבות ומצמררות. עד כדי כך הם אמינים שנראה כאילו מדובר בסוג של סדרת ריאלטי שבו המצלמה פשוט מתעדת התרחשויות בחייהם של זוג צעיר מהמעמד הנמוך אי שם במדינת ניו יורק. "בלו ולנטיין" הוא גלולה קולנועית מרה שמתארת התחלה וסוף, המסע עצמו לא באמת חשוב אלא מה הדמויות לקחו מהמסע הזה וכנראה שהם אספו רק כאב. "בלו ולנטיין" הוא דרמה קטנה ואינטימית לכול מי שרוצה לראות קולנוע אמריקאי עצמאי ואיכותי עשוי היטב. מי שמחפש קומדיות רומנטיות שבלוניות יוכל למצוא מוצר צריכה חדש עם אשטון קוצ'ר באולם ליד.
ציטוט ההודעה
