חמץ וקטניות בפסח
היות ואנו עומדים סמוך ונראה לחג הפסח, ודיני הפסח מרובים מאד, על כן אנו חוזרים ושונים את כל עיקרי דיני החג, לפי מה שפירסמנו בשנים קודמות, ובתוספת נופך, כך שכל מי שילמד בכל יום את ההלכות, יהיה בקי ברוב הדינים הנצרכים לכל אדם לקראת החג הקדוש.
נאמר בתורה (שמות יג) לענין ימי הפסח "מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבוליך". וענין החימוץ שאסרה התורה, הוא שבהתחבר קמח דגן עם המים, ושוהה כך זמן מתאים, משתנה ההרכב הפנימי של הקמח ומתחיל להחמיץ, ומרגע שהחמיץ אסור אותו החמץ בפסח באכילה ובהנאה, וגם אסור ליהודי להחזיק ברשותו חמץ בימות הפסח.
אורז וכל מיני קטניות, ובכלל זה אפונים ושעועית, מותרים בפסח, כי אין חמץ אלא בדגן, וקטניות אינן מיני דגן, ובלבד שיזהרו לברור היטב את האורז לבל יהיו מעורבים בו חטים או שעורים וכיוצא בזה ממיני דגן, כי מצוי לפעמים במקומות שגדל בהם אורז שגדלים בקרבתו גם מיני דגן, וכן בבתי האריזה של האורז, אורזים גם כן שאר מיני דגן, והם מתערבים בתוך האורז ועלולים לאסור את כל התבשיל (וכפי שנתבאר כבר, שאפילו פירור חמץ יכול לאסור סיר גדול עם תבשיל) ולכן נוהגים לברור את האורז לפסח בתשומת לב רבה ובכובד ראש, שלש פעמים, ובשעה שילדים קטנים אינם נמצאים בסביבתם של הבודקים.
מחמת החשש לתערובת גרגרי דגן בתוך הקטניות, נהגו האשכנזים איסור בקטניות בפסח. וישנם כמה מיראי ה' הספרדים שנהגו להחמיר כמנהג האשכנזים שלא לאכול אורז בפסח, אולם אינם מחמירים כן אלא באורז, אבל בשאר קטניות נוהגים היתר. (ובשנים האחרונות החמיר הרב הראשי הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א, לאסור על הנפקת תעודות הכשר מטעם הרבנות על תבלין "כמון", מפני שצורתו נראית בדיוק כגרעיני שבולת שועל, ומצוי מאד שמעורבים גרגרי שבולת שועל בכמון, לכן גזר אומר להחמיר לאסור אותם לגמרי. והוא כעין החומרא באיסור קטניות לאלו שנהגו בהן איסור. אבל גופי כשרות אחרים הסכימו לתת על כמון הכשר. ולכל הדעות אפשר להקל בזה אם מרטיבים את הכמון מערב פסח, ולא נוכל להאריך כאן בדין זה.
עדות האשכנזים, הנוהגים איסור בקטניות, אין להם כל היתר לאכילת קטניות בפסח, (ואף אם יעשו "התרת נדרים", אין בכך כלום, ועדיין הם מחוייבים למנהג עדתם להמנע מאכילת קטניות בפסח).
אשה אשכנזיה הנשואה לבעל ספרדי, וברצונה לבטל מנהג בית הוריה, ולנהוג היתר באכילת קטניות בפסח, רשאית לעשות כן, ונכון שתעשה התרה על מנהגה בכדי שתוכל לאכול בבית בעלה אורז וקטניות כמנהג הספרדים, ("התרה", היינו התרת נדרים, מפני שכל מנהג טוב שנהג בו אדם שלוש פעמים נעשה כמו נדר ואסור לו לחדול ממנהג זה אלא אם יעשה התרה). ואם בעלה מבקש ממנה לעשות כן, והיא מעונינת להמשיך במנהג הוריה, עליה לשמוע בקול בעלה ולבטל מנהג הוריה ולקבל עליה מנהגי בעלה, שאם לא כן שלום בית בטל ח"ו,קרדיט לאתר הלכה היומית
ציטוט ההודעה
