תמרה דרו
הבשורה הטובה בסרטו החדש של סטיבן פרירס, "תמרה דרו", היא שמדובר בסרט טוב יותר מסרטו הקודם, "שרי". הבשורה הפחות טובה - זה בהחלט לא אחד השיאים הקולנועים של הבמאי שברזומה העשיר והלא אחיד שלו נמצאים "יחסים מסוכנים", "הנוכלים" ו"המלכה". "תמרה דרו" הוא ממתק קולנועי מהסוג שכיף לצפות בו ולמרות שיש בו רגעים מספר רגעים מקסימים הוא נשכח במהרה. יצירה קולנועית לא אחידה הנעה בין גבוה ושנון לנמוך וזול שבסופה נראית כאילו היא מנסה לרצות את הקהל המדושן והאמיד שיגיע לצפות בה ולא לאתגר אותו עם הומור מתוחכם.
יש לציין שלא קראתי את ספרו של תומאס הרדי "הרחק מהמון מתהולל" וגם לא קראתי את העיבוד לקומיקס "תמרה דרו" שמבוסס על הספר הקלאסי. כך שהביקורת שלי נשענת אך ורק על הסרט. אני מנסה להבין מה כולם מוצאים באותה "תמרה דרו". היא לא בחורה חכמה במיוחד, היא מתלבשת כמו פרחה מקומית וממש לא נראית עיתונאית או סופרת רצינית כמו שהיא מציגה את עצמה או כפי שהסרט מציג אותה. אפילו יש תחושה שיוצר הסרט עצמו לא מחבב אותה.
העלילה עוקבת אחרי תמרה דרו (ג'מה ארטרטון כוכבת הביזיונות "התנגשות הטיטאנים" ו"הנסיך הפרסי"), ואחר חזרתה לכפר שבו גדלה כדי למכור את חוות המשפחה. מאז שעזבה את הבית היא עברה ניתוח אף שהפך מגדול לקטן, רזתה באופן משמעותי, פיתחה קריירה בלונדון וכיום לובשת מכנסוני ג'ינס שלא היו מביישים את העובדות באיזור התחנה המרכזית. החזרה מעוררת לתחייה את הליבידו של הגברים בעיירה, וביניהם ניקולס – סופר מותחנים מצליח שאשתו בת' מנהלת אכסנייה לסופרים הזקוקים למנוחה. גם אנדי קוב (לוק אוונס המרשים) שעבד בחווה המשפחתית שלה וזכה לבתק את בתוליה ואח"כ לזרוק אותה חוזר לחזר אחריה ויש גם את סרג'נט (דומיניק קופר הנאה), מתופף שלהקתו משתתפת בפסטיבל רוק בכפר ולפתע מוצא את עצמו בקשר רומנטי עם העיתונאית הצעירה. נראה שכולם מעוניינים בצעירה הלונדונית והאמת, לא ברור למה. יש גם שתי נערות בנות טיפש-עשרה משועממות ולא חכמות במיוחד החיות בכפר הירוק והמשמים ורוקמות להן מזימות ותככים המושפעים מאופרות סבון ומגזינים לנוער. בסופו של דבר הן מסבכות מאחורי הקלעים את כול העניינים. "תמרה דרו" היה יכול להיות סאטירה חברתית שנונה, אך נראה שהתסריטאית והבמאי העדיפו את הצד ההומוריסטי הקליל והנהנתן משהו, כמו גיבורי הסרט עצמם. הסרט נע מהומור פיסי פשוט להומור מילולי מתוחכם. חוסר האחידות ניצלת בעיקר בשל המשחק הטוב של כול צוות השחקנים. בולטת מעל כולם היא דווקא האלמונית טזמין גריג המגלמת את בעלת האכנסייה הנבגדת. היא היחידה שמצליחה לעורר סימפטיה בקרב כול הדמויות הכול כך מרוצות מעצמן. הסרט מתרחש בכפר, באכסניית נופש והסרט אכן הוא סוג של חופשה למוח. אתה יושב צופה, צוחק ונהנה, המוח לא ממש צריך לחשוב, יש הומור ברמות שונות, משחק טוב, בימוי מקצועי, הנופים יפים, יש גם פרות, תרנגולים וחזירים לחובבי המשק וגם עלילה רומנטית בגרוש עם סאטירה בשקל. כשיוצאים מהקולנוע מרגישים מתוק בפה, אבל לא ממש זוכרים מה אכלנו לקינוח.
ציטוט ההודעה
