"קרקס קולומביה": הקרקס הזה לא בא העירה
ב"קרקס קולומביה" אין כל חתרנות או סגנון מיוחד, כפי שאפשר אולי היה לצפות מקולנוע יוגוסלבי. מה יש? מניירות ושעמום גדול. הנופים יפים, אבל לא באנו לראות פרסומת לתיירות
סרטו העלילתי הראשון והמוצלח של דניס טנוביץ' מ־2001, "שטח הפקר", היה סרט פוליטי שעלילתו התרחשה בזמן המלחמה בבוסניה, והוא צבע את המלחמה באור מגוחך. בסרטו החדש, קרקס קולומביה, טנוביץ משנה כיוון. אמנם המלחמה שוב ברקע, אבל זה בטח לא סרט פוליטי. זוהי דרמה משפחתית קטנה על נער בן 17, שחי עם אמו התלותית ומתמודד עם חזרתו של אביו שנעלם מזמן.
באופן מוזר למדי, בתקציר הסרט ובהודעות לעיתונות נמסר שזהו סיפורו של האב דיווקו, אולם לא ראיתי לכך שום סימוכין בסרט, שכן דיווקו הוא דמות דלה ומשעממת. כשקראתי קצת על הסרט למדתי שהתסריט מבוסס על ספר, ומיד הבנתי מהיכן נבעה הטעות. ייתכן שבספר דיווקו הוא גיבור, גיבור נהדר אפילו, אבל בסרט עצמו קשה להחליט ממי לעזאזל אמור להיות לנו אכפת. כנראה שמאף אחד. אולי מהנער.
אין קשר לתקציר, וגם לא בהכרח לטריילר. "קרקס קולומביה
לרבוץ בבית קפה אפשר גם בלי סרט
הסרט מתחיל כשדיווקו בן ה־50 בערך חוזר לחיות בכפר הולדתו לאחר שברח לגרמניה עם נפילת הקומוניזם. הוא מגיע שלוב זרוע עם ארוסתו לוסיה, ג'ינג'ית חתיכה. מהר מאוד הוא מתגלה כמניאק. בעזרת ראש העיר, ידידו הוותיק, הוא מנפנף במעשה בריונות את אשתו לשעבר ובנם בן ה־17 מהדירה שבה הם חיים ב־20 השנים האחרונות, ועושה להם טרנספר אכזרי לבניין נטוש של העירייה. דיווקו מתנחל בדירה המטופחת ואפילו זוכה לאכול מתבשיליה של גרושתו, שעדיין עומדים על הגז ולא הספיקו להתקרר. הסצנה אינה עושה חסד עם דמותו חדלת האישים, ורק בגלל שהוא מלווה בחתיכה שגוררת אותו מיד למיטה המוצעת אנחנו משערים שאולי בכל זאת יש בדיווקו הזה משהו.
אבל מסתבר ששום כלום. מאותו רגע האיש רובץ בדירה או בבית הקפה. מי שמספקת קצת אקשן היא דווקא לוסיה, שמחליפה תלבושות בקצב מסחרר. הלוואי שהסרט היה משעשע כמו התלבושות המגוחכות שלה. שהרי נדמה שאי אפשר לצפות בסרט יוגוסלבי מבלי לחשוב על גדול הבמאים היוגוסלבים אמיר קוסטריצה וסגנונו הקרקסי והגרוטסקי. ולמרות ששם הסרט מרמז שצפויה לנו חגיגה קולנועית, לא דובים ולא יער. הפעם היחידה שיש קשר בינו ובין קרקס היא בשוט הסיום, כשרואים גלגל ענק ושומעים שיר יוגוסלבי ישן. כלומר, כל אותן המצאות אבסורדיות, נפלאות וססגוניות, והחתרנות שמאפיינת את קוסטריצה בפרט ואת הקולנוע היוגוסלבי בכלל, נעדרות מן הסרט הזה, ומעט הפולקלור וההומור שנדחסו בו בצורה מאוד מגושמת הם מניירות משומשות שלא מפצות על השעמום האדיר.
הצילום דווקא נחמד. התרשמתי שיש אור יום מאוד רך ביוגוסלביה ושנופיה של הרצגובינה ממש יפים - יערות ונהרות ובתים תכולים - אבל גם אם זה עושה חשק לנסוע לשם, מה הטעם? זה הרי לא סרט תיירות
ציטוט ההודעה
