במקורות יהודיים שונים ניתן לראות גישות שונות למעמד הגר ביהדות.
השאלה בה דנים היא: האם אדם שהתגייר שווה במעמדו ליהודי שנולד לאם יהודייה?
ניתן בספר הכוזרי את דעתו של ריה"ל, שסבור כי ליהודים יש סגולה מיוחדת שעוברת בתורשה. לאבות ישראל היה חיבור מיוחד לה' ולכן התורה ניתנה להם. אדם שבחר להצטרף ליהדות לא ניכן בסגולות הנבואה ולכן לא יהיה שווה במעמדו.
"כל מי שנלוה עלינו מן האומות כיחיד יבואהו מן הטוב אשר ייטיב עמנו האלוה, אבל שוה לא ישוה אלינו. כי אילו היה חיוב התורה מצד מה שהאלוה ברא את כולנו, היו שווים בה כל בני האדם, כלבן כשחור, כי כולם ברואיו יתברך, אולם חיוב התורה עלינו הוא מצד מה שהוציאנו האלוה ממצרים ומצד היות לו התחברות עמנו, בהיותנו סגלת בני אדם" (ספר הכוזרי).
לעומת זאת, ניתן לראות את דעתו של הרמב"ם כשעונה לשאלה של רבי עובדיה. רבי עובדיה שואל האם יהודי שהתגייר צריך לשנות את ברכת "אלוהינו ואלוהי אבותנו" שכן הוריו לא היו יהודיים ואמירת הברכה תהיה שקרית. הרמב"ם טוען שכאשר האדם בוחר להצטרף ליהדות הוא נכנס תחת כנפי השכינה, מכיוון שמקבל על עצמו את האמונה היהודית והופך להיות בן רוחני של אבות ישראל.
"יש לך לומר הכל כתקנם ואל תשנה דבר אלא כמו שיתפלל ויברך כל אזרח מישראל... ועיקר הדבר שאברהם אבינו הוא שלמד על העם והשכילם והודיעם דת האמת וייחודו של הקב"ה ובעט בעבודה זרה והפר עבודתה והכניס רבים תחת כנפי השכינה... לפיכך כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל המייחד שמו של הקב"ה כמו שהוא כתוב בתורה, תלמידו של אברהם אבינו עליו השלום"(תשובת הרמב"ם לרבי עובדיה הגר).
מה לדעתכם היא הגישה הנכונה?
האם היהדות היא קבלה של אורחות חיים או שמא השתייכות משפחתית וסגולות שעוברות בתורשה?




ציטוט ההודעה


