מכורה למחשב נמאס לי להיות תלויה בו|17
היי, אני לא ממש נכנסת לפורום הזה אני מעדיפה להשתמש בעילום שם.
אני לא יודעת מה לעשות אני נואשת בבקשה תעזרו לי! אני מכורה למחשב ואני באמת מתכוונת לזה!!! אני לפחות 5 שעות על במחשב לפעמים זה יום שלם באמתאני יודעת שלרובכם זה ישמע מוגזם אבל תאמינו לי זה באמת ככה! השגרה שלי פשוטה מאוד, אני חוזרת מתיכון, אוכלת, שותה והולכת לשבר מול מסך המחשב עד מאוחר בלילה. אני חיה עם אמא שלי לבד בבית, ואמא שלי לא ממש יודעת מה אני עושה כשהיא בעבודה כול היום. אני אומרת לה שאני עושה שיעורים ורק בערב כאילו אני הולכת למחשב לשעתיים. בעצם כול הזמן שאמא שלי בעבודה אני מול המחשב! זה נמשך ככה יותר משנתיים+ פעם לא, פעם לא ישבתי שעות רבות כאלו מול מסך המחשב.
ואתם יודעים מה? זה נמאס עד רמה כזאת שאני מרגישה שאני משרתת את המחשב הזה! זה בדיוק כמו התמכרות לקזינו, סמים, אלכוהול אפילו קצת גרוע יותר. אתם בטח שואלים את עצמך: "וואו כאילו למה ילדה בת 17 יושבת מול מסך המחשב כול היום? מה אין למה מה לעשות בחיים? שתצא..." כן, קל להגיד קשה לעשות. אתם צודקים הגעתי לשלב בחיים שלי שבאמת אין לי מה לעשות, פשוט אין. נסגרתי בתוך עצמי והחבר הכי טוב שלי הוא המחשב. לא, אני לא משחקת משחקים אני פשוט יושבת קוראת כתבות, יעוצים ומחפשת את עצמי בין השורות של האינטרנט. משהו שיעודד אותי להמשיך האלה. כן אתם צודקים ברחתי מהמציאות. המציאות שלי היתה קשה מדי בשבילי והחלטתי להתבודד.. החלטתי... בטח לא ברצון ככה קרא שפשוט המחשב מבין אותי, לא מתלונן ופשוט מביא לי כתבות שלפעמים מעודדות אותי לחיות במציאות וירטואלית.
אתם לא מבינים כמה קשה לי לחיות ככה אני יודעת שאת ה- 8 השעות האלה יכולתי לבזבז למשהו מועיל לימודים, יציאות, טיפוח אבל הכול נראה לי חסר משמעות. אני לא יכולה בלי מחשב זה הדבר היחיד שמעודד אותי לחיות. אני שונאת את עצמי בהרבה מובנים כי אני מכורה למשהו לא מציאותי וכשאני רואה אפילו בתוך האינטרנט הזה קצת מציאות (אם אפשר לקרוא לזה ככ) אני מתחילה לחשוב "ה' יכולתי להיות גם ככה אם היה לי קצת חשק להתקדם האלה, לא לשבת 8 שעות מול המחשב".
למה אני עושה את זה? למה אני לא יכולה להגיד STOP? כי אין לי מציאות מעבר לגבולות המחשב, אין לי ממש חברים, אין לי עם לי לצאת... אנשים לא מבינים אותי, אני די מדוכאת מעצמי כי יש הרבה דברים שאני רוצה לשנות בי אבל אין לי רצון לעשות משהו. פשוט מחכה על שהחוסר המציאות תהרוג אותי. בגלל זה אני לא אוכלת, לא שותה וקשה לי להירדם אם אני הולכת לישון ארדם רק לשעות בודדות רק לכ- 4 שעות מקסימות 5
אבל כשאני ארדם אחלום על עצמי באופן אחר באופן שהייתי רוצה להראות את עצמי במציאות, בכזה אופן שאחרים ירצו פעם להגיד עליי "הלוואי שהייתי כמוהה"!
הייתי חייבת לפרוק, אין משמעות לחיים גם לא לשלוש הנקודות האלה... אני כבר לא חושבת שיבוא לזה המשך שיגרום לי לעשות מהפך.
תודה על ההקשבה,
כלואה בין הסורגי החוסר מציאות.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי SexyBeer.
