פריקה - כשהנפש מלאה בכמיהה אל אור חדש - False..היא דיי ארוכה O_o
כתיבה ארוכה...המילים לא יצאו רק ב6 שורות אחרונות ואז כתבתי "בעל כורחי" כדי לסגור על ביט מסויים...
וגם, בכוונה אין כמעט בכלל חריזה...לא רציתי חריזה..חיפשתי יותר על איך להוציא את הרגש מאשר על החריזה...
אגב, 100% אמת, לא המצאתי ולא חשבתי - פשוט הוצאתי
===
כשיום עולה, וכשהשמש מפציעה מבעד לאופק
מושך חוט דופק, תופס הכל ורץ לעברה
כשהנפש מלאה בכמיהה אל אור חדש
שהגוף לא מסוגל להירדם עד שהוא רואה צבע נוף שונה
בגווני סגול אדום והכחול שמסמל את האינסוף
מבעד לחלון שמיתחמם ואני רגוע מחדש
לפתיחת היום בשינה, וסגירת מעגל
על עץ שנעקר, הלב דומם וגופי חוזר להיות קר
וזה קורה לי כל יום, התייחדות מחדש עם החמה
על מה? איך קרה? אולי זה הרגל בלי סיבה
אולי זה השעות היחידות, בהן אני מסוגל לחוש בשקט
יש סיפוק אז סוגר ת'דלת
מזגן פתוח 16 מעלות קור, ככה אני מבודד
מבעד ל4 קירות לבד, הלב דופק יותר לאט
עכשיו אני פתוח, להזיות שנירקמות מעל ראשי
כרגיל יושן על הבטן כי אם זה על הגב משהו חונק אותי
ואם זה בסופי שבוע בהם אני יוצר לי חלום
אני מרגיש ת'לב פורץ החוצה, וחוט של מחשבה ניקרע
ושכל לילה בא צד אחר וליריקאלית משתחרר
האם זה סוג של שיגעון? אז למדתי להיתרגל
המצלמה מבעד לעיניי מוסטת לימים שבהם יש פעילות
אז אני רועש כמו אדמה בשעת הסדקה בשבר הסורי-אפריקאי
אך עם זאת יש ניגודים בהם אני שקט יותר מהעננים ששטים
מחפש ריגושים, אך נטול מעשים - כי יש ביני לבינך ניגודים
מהשינויים התחלתיים מתקופה פרה-היסטורית בתור חיה
הפכתי למישהו שונה על הגבול של משהו מיתולוגי
אולי לא לוגי, לדבר באופן אישי על זה שעברתי שינוי
אך נישארתי כפות לתוך יומן ווירטואלי שמראה זאת ב100 אחוז
כשדפקתי לי כינוי נהייתי לFalse שכותב רק על אמת
וכשהישתגעתי שטכניקת הכתיבה שלי לא פגעה בך באמת
אז אולי אני יותר מידי מיושן, על הסיגנון המרוח
ואני יודע שאני כבר לא כותב עלייך, אך ניזכר בך הרבה
נצרתי רגעים בהם קיבלתי תגובות על הכישרון
על השימחה שלכם, כשאני כותב מיכתב בדיכאון
על החיוך שלי, שאולי יכירו בי סוף סוף כיוצר
על החיוך שלך, שאולי מאוחרי גבי שמחת שהוא עלייך
או שלא הבנת? כי אני יודע שהכתיבה שלי בסיסמאות
לא כולם יודעים שבהרבה שירים שלי יש יותר מידי מסרים
אז נושם אוויר חדש, כי אני יודע שאף פעם לא תבינו
אני לא כותב בשביל שיהיה לכם על מה להעיר
שתדעו שאני כותב בשביל לאוורר את הגוף
הפרקים של הידיים כואבות מהקלדה, אך התרגלו
וכשיש סיום חדש, אני מחכה לרגש שיעלה
שיישבור סכרים בנויים משופצים, אך מיושנים
על סיגנונות מעושנים, שצורבים את הגרון
גיליתי שאני לא יותר מסתם אחד מתוך המון
אז סוגר את התיקייה שבה הישתקפו סדר חיי בתור תקציר
עוד מחכה ליום שבו אני ייגדל, ואז יגיע הקציר...
===
אני לא מצפה שתיקראו הכל, אבל נורא אשמח אם יהיה לכם משהו להגיד...
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי AdventureR
