רגעים ריקים
אלו הרגעים בהם אני חוזרת מהבית ספר זורקת את התיק על המיטה..ישנה שעתיים קמה לעבודה חוזרת בלילה כשאני עולה לאוטובוס
בודקת את הפלא אולי מישהו התקשר כשעבדתי..וכמו כל יום שגירתי אין כלום..אני לא מעניינת אף אחד ובטח שאף אחד לא מחפש אותי.
אני חלק מהאוויר שמרכיב את העולם רק בצורה קצת שונה..תסכול פריקה יאוש מה לא רק תשאלו???הכל נמצא בתוכי...בא לי לבכות
ללא הפסקה רק לשפוך את כל הגועל והכאב מתוכי ..וכמו עכשיו וכמו תמיד אני שוב קולטת אני לבד יש הורים יש משפחה נכון אבל
חוץ מזה לבד לבד...בכל העולם הענק הזה הגונגל הפראי הזה אני מוכרת רק לשני הורים וכמה אחים..חוץ מזה אף אחד לא מכיר את העלמה
השחרחורת עם העיניים הגדולות אחח אלוהים אני מרגישה שאני מפספסת כל כך הרבה..אני רוצה כל כך להתחבר לאנשים אבל בסופו של
דבר כולם נוטשים אותי..כולם נכון זה בגללי בטוח לא יכול להיות שאצל כולם משהו דפוק..למרות הכל אני מנסה להודות לאלוהים יום יום על זה שאני פה חיה ונושמת מנסה להיות אופטימית אבל זה קשה קשה !!!כל כך קשה אין לי מילים אפילו אני מנסה לא להישבר אני רוצה כל כך שיאהבו אותי אני רוצה כל כך הרבה ..לא יודעת מה לעשות כבר השתגעתי מהכל!!!!!
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי משתמש אנונימי
