תור הזהב באם המושבות - כתבת ענק על ההיסטוריה של הפועל פ"ת

[Michael]

לא זזתי מהמחשב מאז שפורסם שהפועל פ"ת הולכת לפירוק , ואני מקווה שיהיו תגובות ולא עבדתי לשווא .

תור הזהב של ראש פז והיהלום השחור

רקע:קבוצת הכדורגל של הפועל פתח תקווה נוסדה בשנת 1935 ונרשמה לליגה השלישית. עד מהרה, בשנת 1940 העפילה הקבוצה לליגה הבכירה. עד קום המדינה הישגיה הבודדים שרשמה היו העפלה לגביע המלחמה. האיצטדיון ששימש באותה תקופה לערך עד שנת 67 הוא איצטדיון "הבריכה" ברחוב אברבנל- שם גדלו אגדות הכדורגל שהובילו את הפועל פתח תקווה להישגי שיא הכוללים 6 אליפויות, מתוכן 5 רצופות, גביע מדינה, 3 סגנויות והתמודדות מתמדת בצמרת לצד הקבוצות האימתניות מתל אביב. השחקן הבולט בראשית דרכה היה הקשר הבולגרי משה וארון (ז”ל). עליו עוד נספר.
עם קום המדינה כשפחות או יותר החלה לפעול הליגה המקצוענית (1950) המלאבסים סיימו במקום הרביעי, בעונה הבאה (שיחקו אז עונה במשך שנתיים) כנ"ל ובעונת 1954 השתדרגו למקום השלישי. בגביע המדינה שהתקיים בעונות 52 ו-54 נעצרה הפועל פתח תקווה כל פעם אצל מכבי האימתנית של ג'רי בית הלוי.
באותה תקופה בלט החלוץ עמיחי שוהם עם 11 שערים כל עונה, הקשר אשר זליקוביץ' עם 15 שערים ב-3 עונות, והשוער יעקב ויסוקר. באותן שנים שיחקו גם כל מי שהוביל את הפועל פתח תקווה לתארים בהמשך: הקשר הימני ג'רי חלדי, הבלם אורי קרני, אבל מעל כולם היו אלה החלוצים הצעירים נחום סטלמך (ז"ל) ובועז קופמן. וכאן הכל התחיל...

הסיפור:שנת 1955, עמיחי שוהם עזב את הקבוצה, אבל הצטרפותם של שחקנים חדשים כגון יוסף צ'יריק ואמנון מזרחי. אבל מה אני מקשקש? סטלמך בן ה-19 קבע את מעמדו כראש פז עם 28 שערים שרובם היו בנגיחות, בועז קופמן- גם הוא רק בן 20, הוסיף 16 שערים וקישור מעולה שכלל את ג'רי חלדי, אשר זליקוביץ', יוסף צ'יריק וכן המאמן-שחקן הנודע משה וארון היא הייתה אימת ההגנות, וקבוצה שמצליחה להתמודד עם ההגמוניה התל אביבית.
המחזור הראשון של אותה עונה נגמר בניצחון בדרבי סופסוף, המשחק השני היה תיקו עם הפועל כפ"ס, אך מפה השיגה הקבוצה מאם המושבות 22 נק' ב-11 משחקים! 11 ניצחונות רצופים: ניצחונות דחוקים, ניצחונות טכניים, 2-1 ענק מול הקבוצה שניהלה איתה את המאבק, מכבי תל אביב משערים של איך לא- קופמן וסטלמך, זה הוביל לשיא שנקטע רק במחזור ה-14 עם תיקו בדרבי.
פתח תקווה נכנסה לתקופה רעה, שכללה הפסד 2-1 בבאסה (כיום בלומפילד) למכבי תל אביב אחרי שסטלמך כבר כבש שער יתרון וזה כלל איבוד מקום ראשון ועד המחזור ה-20 שלפני פגרת הקיץ, הפער ממכבי שבמקום הראשון עמד על נקודה אחת (ניצחון דאז היה שווה 2 נק').
המתח בצמרת, 6 מחזורים לסיום החל. במשחק של הפתח תקוואים בימק"א קיבל נחום סטלמך ריתוק לבסיס ע"י מפקדו שהיה אוהד בית"ר, והכחולים הפסידו. מכבי ניצלה זאת, והגדילה את הפער ל-3 נק'. ב-2 המחזורים הבאים מכבי הופתעה על ידי מכבי רחובות וסיימה בתיקו בדרבי מול הפועל. פתח תקווה ניצלה זאת ובסטייל. במחזור ה-22 מול הפועל חדרה ראש פז התכבד בשלושער בדרך לניצחון 3-1, ובמחזור ה-23 מול הפועל בלפוריה סטלמך כבש רביעייה, יוסף צ'יריק ושמואל מרקוס הוסיפו שלושער, קופמן צמד וזליקוביץ' עוד אחת ולעיני 1000 צופים פתח תקווה השוותה את מצב הנקודות בצמרת בתצוגה נדירה של 13-2. סטלמך וקופמן לא נרגעו. במחזור ה-24 הראשון המשיך בסדרה העולה An+1= An+1 וכבש 5(!) שערים. קופמן הוסיף 3 בדרך ל-9-3 מול הפועל חיפה.
היריבה העירונית מכבי פ"ת בדיוק ניצחה את מכבי תל אביב והפער גדל -2 נק'. במחזור הסיום 2 היריבות לצמרת הצליחו לנצח, וההכרעה עברה למחזור הסיום.
לעיני 6500 צופים בבאסה, הגיע הפועל פתח תקווה מול השלישית בטבלה, הפועל תל אביב וישבה על שערו של חודורוב, שעצר את כל הניסיונות למעט ניסיון אחד של בועז קופמן בדקה ה-49. ניסיון שהביא לגול. גול שהביא ל-2 נק' להפועל פ"ת. 2 נק' שהביאו להפועל פ"ת את האליפות. האליפות הראשונה מאז ומעולם מחוץ לתל אביב.
ב-4 סיבובים בגביע נצחה הפועל פתח תקווה בתוצאה כוללת של 18-1, והתייצבה לגמר ענק מול מכבי תל אביב של ג'רי בית הלוי על הקווים. ב-12.11.55 באיצטדיון באסה, לעיני 12 אלף צופים נלהבים כבשו נחמיאס, גלזר וסטודינסקי למכבי, ושער מצמק של קופמן לא מנע מהכחולים לאבד את הדאבל, דבר שבשום אופן לא פגע בחגיגות האליפות.
היריבות בין מכבי תל אביב להפועל פתח תקווה על הצלחת נמשכה גם בשנה הבאה, כשהפעם היו אלה הצהובים ששמו את ידם על העליונה.
גם בעונה שלאחר מכן פ"ת סיימה במקום השני אחרי תל אביבית אחרת- הפועל, אבל עם שחקני התקפה מוכשרים נוספים דמות זכריה רצאבי ז"ל ושלמה נהרי, ועם המאמן האנגלי הנרי ג'ק גיבונס במקומו של משה וארון, הצליחה פ"ת לזכות לראשונה בתולדותיה גם בגביע המדינה. נקפוץ הישר לחצי הגמר: המשחק הראשון בקרית אליעזר נגמר ב-2-2 אחרי הארכה כשפ"ת משמיטה פעמיים יתרון, והקבוצות הלכו למשחק שני. במשחק השני הצליחו המלאבסים לנצח 2-0, ולהעפיל לגמר נגד מכבי יפו. אל מול עשרת אלפים צופים באיצטדיון בחיפה 2 שערים של נחום סטלמך (40) וזכריה רצאבי (59, 2 דקות אחרי שיפו השוותה), והביאו לאם המושבות גם את הגביע.

שנה לאחר מכן- הפועל פתח תקווה משיגה סגנות שלישית ברציפות, הפעם למכבי תל אביב. בגביע, שוב הצהובים קטלו את המלאבסים, עם 1-0 ברבע הגמר אבל 3-0 על הנייר, פשוט ראובן יפת ואורי קרני תקפו את השופט אברהם דודאי עקב שער מפוקפק למכבי בדקה ה-44.
בעונה זאת עזבו יוסף צ'יריק ואשר זליקוביץ' את הקבוצה, וגם בעמדת המאמן היה זה אליעזר שפיגל שנטל את שרביט האימון במקום גיבונס.

[Michael]

המשך :

הדובדבן שבקצפת:חרף פרישתו של הקפטן אורי קרני בגיל 32 שהמשיך בתפקיד המזכיר (בתקופה שבה שחקנים הועסקו לצד הכדורגל במפעל או כנהגי אוטובוס היה זה לוקסוס לא שגרתי), וחרף הפתיחה שכללה 2 הפסדים ב-3 המחזורים הראשונים, אך בהמשך העונה המצב התאזן ובצמרת נוצרה חוד חנית שכללה את הפועל פתח תקווה, מכבי תל אביב ואת הפועל ומכבי חיפה- הסדר השתנה כמעט מדי מחזור. במחזור ה-18 ארחו הכחולים את היריבה הספורטיבית העיקרית בשנים אלה, מכבי תל אביב- המקומיים רקדו על המגרש בדרך ל- 4-0 תוך 35 דקות (שלמה נהרי, צמד של סטלמך ושער עצמי לקינוח)- מכבי מחוץ למירוץ האליפות, פ"ת ראשונה, מכבי חיפה שנייה, הפועל חיפה שלישית. במחזור ה-20 הביסה הפועל פתח תקווה את מכבי חיפה 4-1 וניטרלה גם אותה מהמאבק על האליפות 2 מחזורים לסיום. כשהיחידה שמאיימת עוד על התואר היא הפועל חיפה לה 2 נק' פחות, והפרש שערים נחות ב-5. במחזור הלפני האחרון איבדה הפועל פתח תקווה נקודה בתיקו 1-1 מול מכבי נתניה, אך למזלה היריבה העירונית מכבי פ"ת סיימה את המשחק מול הפועל חיפה בתיקו מאופס.

מחזור הסיום- הפועל פתח תקווה זקוקה לתיקו בדרבי כדי להבטיח אליפות, הפועל חיפה זקוקה לניצחון על יפו, הפסד של הפועל פתח תקווה ולסגור 5 שערי הפרש. משימה לא קלה. מכבי פתח תקווה עשתה להפועל חיפה חצי עבודה וניצחה 3-1 (ישראל בן דרור כובש צמד), אך הפועל חיפה בעטה בדלי בכל הכוח- והפסידה ליפו 5-0. סטלמך וחבריו לא היו רוצים לחגוג אליפות בהפסד בדרבי, אך זה מה שנאלצו לעשות. הפועל פתח תקווה אלופת המדינה לשנת 1959. פעם ראשונה
מתוך 5 רצופות.
בשנה שלאחר מכן הפועל פתח תקווה ומכבי תל אביב שוב המשיכו את המאבק ביניהן בצמרת, אבל חייבים לציין קודם כל את "היהלום השחור”, הוא זכריה רצאבי, שכבש באותה עונה 17 שערים ב-20 הופעות והיה מלך השערים של הליגה לראשונה בתולדות הקבוצה. גם אחיו, אבשלום רצאבי שלפני זה הצטיין במדי קבוצת הבת מהליגה השנייה (הפועל מחנה יהודה) הצטרף באותה עונה.
נתחיל עם משחק הגביע שהתרחש ביניהן אחרי המחזור השלישי בשלהי שנת 1959 בר"ג לעיני תריסר אלף צופים: אמנון אהרונסקינד כובש בדקה ה-79 את ה 4-0 של מכבי בדרך להשפלה, אבל ב-5 דקות זכריה רצאבי, נחום סטלמך וצביקה מרכוס מצמצמים ל 4-3. מדהים, אבל מה זה משנה אם הגביע בסוף היה צהוב?
במחזור ה-19 כשהפער בין הפועל פתח תקווה למכבי מהמקום השני הוא 2 נק', הפסידו המלאבסים 2-0, אך נשארו בצמרת בזכות הפרש השערים. תיקו במחזור ה-21 (מחזור לפני הסיום) של 2-2 עם מכבי חיפה לצד ניצחון של מכבי תל אביב שניצחה את הפועל רמת גן 2-1.
מחזור סיום. סטגדיש. הפועל פתח תקווה מאחרת את מכבי יפו שנלחמת נגד הירידה, מכבי תל אביב מארחת את השלישית הפועל חיפה. הפועל פתח תקווה מצליחה לגבור 3-1, אבל רק כעבור מספר דקות הגיעה הבשורה מבאסה: הפועל חיפה מנצחת 2-1, מה שאומר שהפועל פתח תקווה היא אלופת המדינה שנה שנייה ברציפות. בנשף הסיום, אירוני או מכובד, הוזמנו גם שחקני הפועל חיפה על המאמץ שלהם בעת משחק חסר חשיבות שנתן להם את האליפות (תארו לכם מצב שבו רן קדוש מוזמן לחגיגות האליפות של הפועל תל אביב למשל).
עונת 1960/1961 נפתחה בהחלפתו של ג'ק גיבונס בעמדת המאמן באיגנץ' מולנר היוגוסלבי, וזאת הייתה העונה הגדולה ביותר של פתח תקווה של אז. כרגיל היא הגיעה לגמר הגביע (מול הפועל תל אביב) וברמת גן מלא ב-40 אלף צופים העלה בועז קופמן את פ"ת ל- 1-0. המזל הרע של הפועל פתח תקווה נמשך, ומהפך מרגליהם של דני גולדשטיין וגדעון טיש מנע מהקבוצה לקחת דאבל (אחד ההישגים שמפרידים אותה משאר 4 הגדולות של הכדורגל). במחזור ה-18, עם 15 ניצחונות, 2 תיקו והפסד אחד בלבד ארחה הפועל פתח תקווה למשחק הכתרה את מכבי תל אביב, וניצחה מצמד של היהלום השחור 2-0. הפועל לקחה אליפות שלישית רצופה, כשעל אף ירידת מתח ב-4 המחזורים שאחרי הזכייה בתואר, עברה את הפועל תל אביב בפער של 6 נק'! (ליגה של 22 מחזורים ו-2 נק' פר ניצחון להזכירכם).
עונת 1962 הייתה עונה מאוד צמודה, כשמהמקום הראשון עד המקום התשיעי הפער היה רק 4 נקודות. תחת מיודראג יובאנוביץ' שהחליף את מולנר על הקווים, הפועל פתח תקווה לא הבריקה לאורך העונה ובסיום הייתה שערורייה ענקית כשמשחק שפוצץ על ידי אוהדי בני יהודה לא נקבע אם יהיה חוזר וא ניצחון טכני (משחק זה בסוף כלל לא התקיים)- למרות הכל הפועל פתח תקווה לקחה את אליפותה הרביעית ברציפות.
עונת 1962/1963 הייתה העונה האחרונה ברצף המפורסם, כשהפועל פתח תקווה חוזרת לקחת אליפות בקלילות עם 5 הפרש מהפועל תל אביב במקום השני. במאבק הסיום במחזורים האחרונים נראה ש-2 הקבוצות נאבקות לא לקחת את האליפות ושתיהן איבדו נקודות לא מחויבות מהמציאות. בסופו של דבר במחזור ה-20 הפועל פתח תקווה עשתה את זה, והשיגה רצף של 5 אליפויות, הישג שלא נשבר עד היום! העיבו על שלוש האליפויות האחרונות 3 הפסדים רצופים למכבי חיפה בחצי גמר הגביע, אבל בקטנה, בטח כשזכריה רצאבי כובד מעל 50 שערים ב-4 עונות.
בעונת 1963/4 הפועל פתח תקווה איבדה שניים מסמליה באותן עונות: הראשון, זכריה רצאבי, מלך שעריה כאמור שעבר להפועל מחנה יהודה (שהדיחה את פתח תקווה כבר בסיבוב 4 בגביע).
גם יעקב ויסוקר פרש משערה של פ"ת, ואותו החליף יצחק ויסוקר, אחיו. יובאנוביץ' עזב את פתח תקווה גם הוא, ובמקומו הגיע סלבקו מילושביץ' (יוגוסלבי אחר, אלא מה?) בתום עונה צמודה שבסופה זכתה הפועל רמת גן באליפות היסטורית, סיימה פ"ת במקום השלישי, ואיבדה סמל נוסף מאותה תקופה. הרצף. אוי הרצף.
גם העונה שלאחר מכן לא בישרה טובות. ראובן יפת ואריה רדלר פרשו גם הם, והפועל פתח תקווה הפסידה את האליפות, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, על הפרש שערים נחות מזה של הכח רמת גן.
גם העונה הבאה נגמר במקום השני, הפעם אחרי הפועל תל אביב. בעונת 1966/8, העונה הכפולה בת ה-60 מחזורים, הפועל פתח תקווה הייתה חזק בצמרת, אבל שבוע שהחל בהפסד במשחק העונה למכבי תל אביב (האלופה באותה שנה) והפסד 1-0 לבני יהודה בגמר הגביע שמו את החותם הסופי (כמעט) לשליטתה של הפועל פתח תקווה בכדורגל הישראלי. עונת 1968/9 הייתה עונת אבק הכוכבים האחרונה של הפועל פתח תקווה תחת השחקן מאמן נחום סטלמך. גם הוא, הסמל הכי גדול של התקופה הזאת לדעת רבים, עזב את הקבוצה בסיום העונה, וכאן תמה התקופה הגדולה ביותר בהיסטורית הכדורגל של אם המושבות.
אולם מוטי קקון 'העיט' וניר לוין נתנו כמה תקוות לאוהדי הפועל פתח תקווה למשהו מחודש בשנות ה-90, אבל מלבד גביע אחד של אברהם גרנט בשנת 1992 ו-4 גביעי טוטו לא משמעותיים במיוחד לא עשתה יותר הפועל פתח תקווה שמות בכדורגל הישראלי. מה שנשאר לאוהדיה המתוסכלים הוא להתמוגג על עבר הקבוצה, שכלל קבוצה אימתנית בכל קנה מידה, קבוצה שלקחה תארים ולקחה רצף בלתי נשבר, וקבוצה שעברו בה משחקניה הגדולים של מדינת ישראל. נחום סטלמך ז"ל וזכריה רצאבי ז"ל. עם יד על הלב, זה הזמן לומר "יהי זכרם ברוך".

[Galbarami123]

וואוו סיקור יפה תמשיך ככך תודהה