למה אנחנו רוצים להיות מפורסמים?

[pollo2011]

אז ככה, אני בטוח שלכל אחד מהקוראים הייתה תחושה בעבר, או אפילו תחושה קיימת שוואלה, הוא רוצה להיות מפורסם בתחום כולשהו?
הריי כל אחד תכלס רוצה להיראות כמו טום קרוז, כל אחד רוצה חברה כמו בר רפאלי, כל אחד רוצה גוף של בראד פיט וכל אחד רוצה לדעת לשיר כמו אנטוני קידס , השאלה הגדולה היא למה לעזאזל? למה כולנו רוצים להיות מפורסמים?

הסברים שלי?
א. אגו, אגו ושוב אגו, כל אחד רוצה לנפח את האגו שלו קצת, שאנשים יצביעו עליו כשהוא עובר ברחוב וכו
ב. ככה חונכנו, כולנו חונכנו על ערכי טלוויזיה שבה הכל נוצץ וזוהר, ובגלל זה כולנו רוצים להיות שם וחלק מהעניין הזה
ג. בהקשר לאגו, כולנו רוצים לקבל יחס מהסביבה

השאלה לדיון הזה היא, קודם כל האם השאיפה הזו לפרסום טובה, או שאולי צריך להעלים אותה ולהדחיק אותה,
ושאלה נוספת היא איך מתמודדים עם כל הדברים האלה? הריי אני ספק שכשאתה מסתכל על "הביצה" בגיא פינס זה מעורר בך סוג של שאלה "למה לא אני?"

בואו נדבר קצת
המשתתפים בדיון נדרשים לשים את המסכות לכמה רגעים בצד, תודה

[-Pumba-]

שאלה יפה אתה שואל
האמת אני גם קצת בבילבול עם עצמי בקטע הזה, משום מה אני מאוד רוצה שאנשים יכירו אותי, שידעו מי אני,
רב הסיכויים בשביל האגו שלי.
השאלה פה היא איך מתמודדים עם זה, הריי בסופו של דבר אחוז קטן מאוד מהאוכלוסייה הם מפורסמים כולשהם, בין אם זה מדענים\ שחקנים\ זמרים\רקדנים ושאר הירקות, הסיכוי מאוד נמוך ואף אפסי שנהיה חלק מהם.
אני אישית אומר בשיא הכנות, אני מבואס מזה שאני לא מהחבר'ה המפורסמים האלה, שכולם מכירים,לא בהכרח שחקני קולנוע או זמרים וכאלה...גם אנשים שמדברים אליהם בחבר'ה, כל מיני חבר'ה מהעיר שלך שכולם מכירים, אני אישית הייתי רוצה להיות אחד כזה.
יש סיכוי מאוד גדול שאני לא אהיה חלק מהאנשים המודברים האלה...ושוב נשאלת שאלה, איך מתמודדים עם זה?
אמרת להוריד מסכות, הנה הורדתי

[XsonicX]

אמרת להוריד מסכות, הנה הורדתי

תותח!! כל הכבוד!
אם להודות באמת (ולהוריד לשנייה את המסכה), אני לא מסוגל להוריד את המסכה.

השאלה פה היא איך מתמודדים עם זה

פשוט מאוד, צריך להתחילך מזה:

שידעו מי אני,
רב הסיכויים בשביל האגו שלי.

קודם כל, חשוב שתבין ש"אתה" הוא אינו האגו שלך, יש אגו ויש אתה, שני דברים נפרדים.
בשלב יותר מתקדם, כשתבין ברמת ההרגשה שאתה אינך האגו שלך.. תצטרך גם להפנים שאתה הוא לא ההישגים שלך, לא העבר לך, לא האופי שלך וגם (אולי לא תואהב את זה..) לא השכל שלך! יש את "אתה" ויש את שאר הדברים: שכל, אגו, הישגים, עבר, עתיד, אופי, תכונות וכו'.

ברגע שתצליח לקלוט אתה הפואנטה אבל ברמה יותר עמוקה מהרמה ההגיונית, אתה תצליח להיפטר מהאגו שלך.

* הערה חשובה- היה מטומטם מצידי להשתמש במילים כמו "לקלוט" או "תבין" מכיוון שאם אתה רוצה להיפטר מהאגו, אסור לך להשתמש בראש בשביל להבין את זה, גם לא ברגשות.. עליך פשוט להיות בזה. השתמשתי במילים הללו בגלל שאין לי דרך אחרת לבטא את היכולת הזאת במילים.

אני אישית הייתי רוצה להיות אחד כזה.
יש סיכוי מאוד גדול שאני לא אהיה חלק מהאנשים המודברים האלה...ושוב נשאלת שאלה, איך מתמודדים עם זה?

לגבי זה הייתי מציע לך לערוך רשימה של כול היתרונות בלא להיות ידוע, בלא להיות חזק חברתית, בלא להיות נחשק בקרב הסובבים.
ויש המון יתרונות, בהרבה יותר גדולים מהיתרונות של הסלבריטאים, האמן לי.. אתה רק צריך למצוא אותם.

הנה דוגמה קטנה: האם היה סיכוי שהיית מתעניין בכל ההתפתחות האישית לולא היית סלב? אני בספק.
התפתחות אישית זה כלום.. יש עוד הרבה דברים שהעמק בהם חקר ולא היית עושה זאת לולא היית נחשק בקרב החברים שלך.. כי היית מחוייב לרצות אותם וליפייף את שימך במקום להתעסק במה שבאמת מעניין אותך.

[_יעל_]

כשהייתי קטנה הייתה לי תקופה שפחדתי מהמוות. הטרידה אותי העובדה שיום אחד אני אעלם מהעולם הזה, אאבד את ה"אני" שלי. בעצם ברגע שאפסיק לקלוט את העולם מסביבי לא יהיה עולם. במיוחד הטרידה אותי העובדה שבעוד 100, 500, 1000 שנים בהגזמה, אף אחד לא יזכור שהייתי פה, הזיכרון שלי יעלם ולמעשה זה יהיה כאילו מעולם לא התקיימתי.
אז בגלל שלא הייתה לי דרך לעצור את המוות היה לי רעיון אחר- החלטתי שאני אמציא משהו ממש חשוב ואתפרסם בזכותו וככה לפחות לא אשכח מהעולם.
אז למה סיפרתי את זה? דבר ראשון בגלל שהנושא העלה לי זיכרון ילדות וחיוך.
ומצד שני, אוסיף כמה מילים.

אז ככה, אני בטוח שלכל אחד מהקוראים הייתה תחושה בעבר, או אפילו תחושה קיימת שוואלה, הוא רוצה להיות מפורסם בתחום כולשהו?
הריי כל אחד תכלס רוצה להיראות כמו טום קרוז, כל אחד רוצה חברה כמו בר רפאלי, כל אחד רוצה גוף של בראד פיט וכל אחד רוצה לדעת לשיר כמו אנטוני קידס , השאלה הגדולה היא למה לעזאזל? למה כולנו רוצים להיות מפורסמים?

בוא נעשה הפרדה. יש הבדל בין לרצות את המראה של טום קרוז או את כישרון השירה של אנטוני קידס לבין לרצות להיות מפורסם, הבדל גדול.
השאיפה למראה טוב, כישרון והצלחה היא דבר שלא צריך להסביר לפי דעתי, אנחנו מאמינים שיובילו אותנו לאושר. לעומת זאת, השאיפה לפרסום היא דבר שונה, ואני לא מסכימה עם הטענה שלרבים יש אותה.
דיברת רק על סוג אחד של פרסום- דוגמנים, שחקנים, זמרים. כולם עובדים קשה מאוד בסוג של עבודות שאתה לאו דווקא תהנה לעבוד בהם. אנשים שואפים להגיע להישגים בתחום שהם ירצו ויבחרו, להצליח להשיג את הדברים שהם ירצו.
וזה לאו דווקא אומר להתפרסם בכל העולם.
את חלום הילדות הזה זנחתי ממזמן, לא בגלל שהבנתי שלא אוכל להגשים אותו (ואולי גם), אלא בגלל שאין בי את הדחף הזה יותר, אני לא הולכת להקדיש את החיים שלי למטרה שכזו.
וכמוני גם אחרים. אצל אנשים רבים חלום הילדות להתפרסם התפוגג עם השנים. אתה יכול לטעון שזו השלמה עם המציאות אבל אני לא חושבת שזו הסיבה העיקרית. הרוב פשוט מבינים שזה לא משהו שהם באמת רוצים, זה לא משהו שהם באמת יהנו ממנו.

[-Pumba-]

תותח!! כל הכבוד!
אם להודות באמת (ולהוריד לשנייה את המסכה), אני לא מסוגל להוריד את המסכה.



פשוט מאוד, צריך להתחילך מזה:



קודם כל, חשוב שתבין ש"אתה" הוא אינו האגו שלך, יש אגו ויש אתה, שני דברים נפרדים.
בשלב יותר מתקדם, כשתבין ברמת ההרגשה שאתה אינך האגו שלך.. תצטרך גם להפנים שאתה הוא לא ההישגים שלך, לא העבר לך, לא האופי שלך וגם (אולי לא תואהב את זה..) לא השכל שלך! יש את "אתה" ויש את שאר הדברים: שכל, אגו, הישגים, עבר, עתיד, אופי, תכונות וכו'.

ברגע שתצליח לקלוט אתה הפואנטה אבל ברמה יותר עמוקה מהרמה ההגיונית, אתה תצליח להיפטר מהאגו שלך.

* הערה חשובה- היה מטומטם מצידי להשתמש במילים כמו "לקלוט" או "תבין" מכיוון שאם אתה רוצה להיפטר מהאגו, אסור לך להשתמש בראש בשביל להבין את זה, גם לא ברגשות.. עליך פשוט להיות בזה. השתמשתי במילים הללו בגלל שאין לי דרך אחרת לבטא את היכולת הזאת במילים.



לגבי זה הייתי מציע לך לערוך רשימה של כול היתרונות בלא להיות ידוע, בלא להיות חזק חברתית, בלא להיות נחשק בקרב הסובבים.
ויש המון יתרונות, בהרבה יותר גדולים מהיתרונות של הסלבריטאים, האמן לי.. אתה רק צריך למצוא אותם.

הנה דוגמה קטנה: האם היה סיכוי שהיית מתעניין בכל ההתפתחות האישית לולא היית סלב? אני בספק.
התפתחות אישית זה כלום.. יש עוד הרבה דברים שהעמק בהם חקר ולא היית עושה זאת לולא היית נחשק בקרב החברים שלך.. כי היית מחוייב לרצות אותם וליפייף את שימך במקום להתעסק במה שבאמת מעניין אותך.

נתחיל ממה שרשמת בהתחלה, אם אני זה לא האופי שלי, לא התכונות שלי, לא העבר שלי, אז מי אני?
לא כל כך הבנתי את הטענה הזו אשמח לפירוט

הבנתי את עצמי לרגע מה התחושה הזו של להיות סוג של "מפורסם", אני לא רוצה להיות באמת מפורסם כמו יהודה לוי, אני רוצה להשאיר בעולם משהו ממני, אני רוצה שחלק לא מבוטל מהאנשים בארץ\ בעולם ידעו מי אני בזכות משהו שעשיתי.. לאו דווקא להיות כוכב הוליוודי, אלא להיות אדם עם משמעות בעולם, אדם שיזכר לדורות- זו ההרגשה שלי.
ועכשיו כשצמצמתי את האפשורוית, האם מחשבה כזו מקדמת אותי לאנשהו?

[you may call me V]

נתחיל ממה שרשמת בהתחלה, אם אני זה לא האופי שלי, לא התכונות שלי, לא העבר שלי, אז מי אני?
לא כל כך הבנתי את הטענה הזו אשמח לפירוט

הבנתי את עצמי לרגע מה התחושה הזו של להיות סוג של "מפורסם", אני לא רוצה להיות באמת מפורסם כמו יהודה לוי, אני רוצה להשאיר בעולם משהו ממני, אני רוצה שחלק לא מבוטל מהאנשים בארץ\ בעולם ידעו מי אני בזכות משהו שעשיתי.. לאו דווקא להיות כוכב הוליוודי, אלא להיות אדם עם משמעות בעולם, אדם שיזכר לדורות- זו ההרגשה שלי.
ועכשיו כשצמצמתי את האפשורוית, האם מחשבה כזו מקדמת אותי לאנשהו?

המחשבה לא... פעולותיך כן.

[-Pumba-]

המחשבה לא... פעולותיך כן.

כן, ברור שעדיף מעשים על פני מחשבות ברב המכרים, השאלה היא האם אני צריך בכלל לשאוף לדבר שכזה?
האם זה בריא לשאוף לדבר כזה?

[XsonicX]

האם מחשבה כזו מקדמת אותי לאנשהו?

כמו שהחתול מאליסה אומר רק במילים מעט שונות - "זה תלוי מאוד לאן אתה רוצה להתקדם".
תחשוב על זה, לאן אתה באמת רוצה להתקדם?

כן, ברור שעדיף מעשים על פני מחשבות ברב המכרים, השאלה היא האם אני צריך בכלל לשאוף לדבר שכזה?
האם זה בריא לשאוף לדבר כזה?

לשאוף זה תמיד דבר בריא, ללא שאיפה לא היה נכנס חמצן לגופך ובלי חמצן אין חיים.
לגבי השאיפה הספציפית שלך, רק אתה יכול להפוך אותה ל"בריאה" (ג'ון קנדי, משה רבנו, דוד המלך, מהטמה גנדי וכו' אשר אותם אנחנו זוכרים לטובה), בדיוק באותה מידה שאתה יכול להפוך אותה ל-"לא בריאה" (היטלר, סטלין וכו'.. גם אותם אנחנו זוכרים, אך בצורה שלילית מאוד).

הכל תלוי אך ורק בך! (גם כאן עליך להבין מיהו בדיוק ה-"בך" הזה).

נתחיל ממה שרשמת בהתחלה, אם אני זה לא האופי שלי, לא התכונות שלי, לא העבר שלי, אז מי אני?
לא כל כך הבנתי את הטענה הזו אשמח לפירוט

תשמע, לגבי הטענה הזו, אין באפשרותי לתת הסברים כי שוב אני אומר, זהו לא עניין לוגי, אין באפשרותך להבין את זה ע"י השכל החושב.
חלק אפילו משווים את זה לשאלה קוסמית "מי אני אחרי מותי?".

אם זה מסקרן אותך, הייתי ממליץ לך להתחיל לחפש מידע על תורת הזן או על "חוק הנוכחות".
חשוב לי לציין שאני אישית איני מאמין בכל זה, אך בהחלט שיש לנושאים הללו כמה אבני יסוד נכונות. בקיצור, אל תגזים בהם.

[MR. WILL]

אני אוהב להשפיע.
אני אוהב לשנות.
אני אוהב להוביל.
להיות מפורסם מבחנתי זה אמצעי להשגת מטרות ולא יעד.

[-Pumba-]

כמו שהחתול מאליסה אומר רק במילים מעט שונות - "זה תלוי מאוד לאן אתה רוצה להתקדם".
תחשוב על זה, לאן אתה באמת רוצה להתקדם?



לשאוף זה תמיד דבר בריא, ללא שאיפה לא היה נכנס חמצן לגופך ובלי חמצן אין חיים.
לגבי השאיפה הספציפית שלך, רק אתה יכול להפוך אותה ל"בריאה" (ג'ון קנדי, משה רבנו, דוד המלך, מהטמה גנדי וכו' אשר אותם אנחנו זוכרים לטובה), בדיוק באותה מידה שאתה יכול להפוך אותה ל-"לא בריאה" (היטלר, סטלין וכו'.. גם אותם אנחנו זוכרים, אך בצורה שלילית מאוד).

הכל תלוי אך ורק בך! (גם כאן עליך להבין מיהו בדיוק ה-"בך" הזה).



תשמע, לגבי הטענה הזו, אין באפשרותי לתת הסברים כי שוב אני אומר, זהו לא עניין לוגי, אין באפשרותך להבין את זה ע"י השכל החושב.
חלק אפילו משווים את זה לשאלה קוסמית "מי אני אחרי מותי?".

אם זה מסקרן אותך, הייתי ממליץ לך להתחיל לחפש מידע על תורת הזן או על "חוק הנוכחות".
חשוב לי לציין שאני אישית איני מאמין בכל זה, אך בהחלט שיש לנושאים הללו כמה אבני יסוד נכונות. בקיצור, אל תגזים בהם.

אוקיי...
אז בגדול יכול להיות שקצת פטרתי עם עצמי את הנושא של הפרסום.
השאיפה שלי באופן כללי היא לעשות משהו משמעותי, אני חושב שברגע שאני יעבוד הרבה זמן (יכול להיות אפילו כל החיים) על משהו שחשוב לי ולאחרים זה יספק אותי מהבחינה הזו שלא סתם הייתי בעולם הזה.
אמנם אני לא הכי מאמין שיש לבני אדם תפקיד בעולם, אבל מה שאני כן מאמין שלכל בן אדם יש משמעות בעולם, אפילו אם היא מזערית ולאדם ניתנת האפשרות האם המשמעות שלו בעולם תהיה גדולה יותר או שתהיה קטנה (או שתהיה קטנה וחשובה וכו חח).

לגבי החלק השני בהודעה שלך, אומר את האמת תורת הזן וכל הדברים הרוחניים האלו מעניינים אותי ברמה מסוימת, אבל אני לא רואה את עצמי קורא עכשיו את התורה הזו ויש כנראה הרבה סיבות שמשום מה אני לא מצליח לחשוב עליהם בכלל, אבל אם אני לא מרגיש רצון מסוים לקרוא את הדברים הללו כנראה כרגע אני לא צריך לקרוא אותם.
נחזור למסכות לרגע ברשותך, יכול להיות שפעם הייתי עונה לך "כן אני הולך עכשיו ומיד לקרוא את זה ואחזור אליך אם תשובה" ויש סיכוי שאפילו הייתי עושה את זה. ככה שכמו שהבטחתי אני מנסה לקלף מעצמי כמה שיותר מסכות (ואת זה אני כותב כמובן כדי לטפוח לעצמי על השכם ללא ספק בכלל)

[XsonicX]

(ואת זה אני כותב כמובן כדי לטפוח לעצמי על השכם ללא ספק בכלל)

באמת? אם לא היית מציין זאת לא הייתי שם לב או מפרש זאת ככה, בכנות.

לגבי כל תורת הזן, גם אני לא מאמין או מתעמק בה פשוט מי שכן מתעניין בה לא יכול להישאר אדיש מכיוון שזוהי תורה מאוד מעשית, הכוונה שהיא מעודדת אותך לחיות, לפעול לעשות וכל העקרונות שלה מושלכים על חייך בתור כלי עזר.. לפי מיטב הבנתי מויקיפדיה, אצל חסידי תורת הזן עבודה נחשבת לתפילה.. רק שתבין עד כמה היא מעשית.

הערה חשובה- אני ממש לא התכוונתי שתקרא על התורה הזאת ותתחיל לפעול על-פיה, ממש לא!!!
רק לקרוא מתוך עניין, בשביל להבין כיצד דברים עובדים.. זה לא אומר שאתה צריך לאמץ לעצמך את העקרונות שלה.
מקווה שהבנת אותי נכון ושלא חשבת חלילה שאני מעודד אותך להאמין בדת זאת או אחרת, חלילה!

בכל אופן, עזוב לרגע את הזן וקח לעצמך כמה ימים אשר בהם תחשוב, מיהו באמת "אתה"?
יכול להיות שאתה תפתיע את עצמך ומי יודע, אולי תזכה להארה

[Kutaly]

כמה תאוריות:

• מילדות אנחנו מוצפים במסרים מהמדיה שמראים לנו את החיים הטובים של דוגמניות, שחקני קולנוע, מעושרות.... וככה מעוררים בנו את הרצון להיות כמוהם.
• אלפא. כולנו נמשכים אליהם ורוצים להיות כמוהם כדי שככה נוכל למצות את הפוטנציאל האישי ועל הדרך גם מיני.
• מם. תאוריית הממים מתייחסת למחשבות ורעיונות כיחידה בעלת תכונות ביולוגיות שתעשה הכל על מנת להתרבות ולהפיץ את עצמה. להיות מפורסם אומר שתוכל להפיץ את הרעיונות שלך להרבה אנשים בצורה הרבה יותר יעילה מאשר שאני כותב בפורום לעשרה אנשים שאולי יקראו את זה.

[aaa-aaa]

לא יכול לדבר בשם כולם אבל אני ממש לא רוצה להיות מפורסם ,אין לי שום עניין בזה.

לא מבין את הרצון של אנשים לפרסום ,ההפך אני חושב שאנשים עם שאיפה להתפרסם טועים בדרך ,הם חושבים שהפרסום יספק להם צרכים כמו: אם יהיה מפורסם אז יהיה מאושר ,או אם יהיה מפורסם אנשים יחבבו אותו. אנשים תולים את מנת אושרם בפרסום ואין שקר גדול יותר.

לאורך ההיסטוריה מוצגים שורה ארוכה של כוכבי על כמו: אלביס פרסלי ,זוהר ארגוב ,מייקל גקסון וכו....
לאנשים האלה היה את כול הפרסום בעולם לאלביס פרסלי היה יותר כסף ,יותר בחורות ,יותר השפעה מי מה שנוכל לדמיין אבל אף על פי
שכביכול היה לו את כול ממתקי העולם הוא סיים את חייב במנת יתר של קוקאין. הגיוני ? ברור שלא.

אנחנו יכולים לומר האנשים האלה היו טיפשים נכון ? אבל לא נכון יותר לומר שהאנשים האלה גילו משהו ממקום מושבם שאנחנו לא גילינו ?
האם יכול להיות שענקי הפרסום האלה גילו שאחרי כול הכסף ,הבחורות והתהילה שהיה להם עדיין האושר לא היה בהישג ידם ? עדין הוא קם בבוקר עם אותה הרגשה מזופטת של חוסר סיפוק. האם יכול להיות שאנשים אלא היו האנשים המסכנים ביותר בעולם ?
ללא תקווה שיוכלו אי פעם להיות מאושרים ? אני יסביר:

תחשבו איזה דבר עצוב זה שיש לך את כול הממתקים בעולם ועדין אתה לא מאושר. כמה כואבת ההרגשה הזאת ? האם יש לאדם זה תקווה לאושר ? הרי יש לו כבר הכול בחיים ,אין לי שאיפות להגשים. עכשיו תקחו מצב הפוך אדם ממעמד הבניים הוא לא מאושר ,אין לו הרבה כסף אין לו הרבה בחורות או תהילה אבל יש לו את השאיפה שיום אחד שהוא יהיה מפורסם הוא יהיה מאושר ,ויהיה לו את כול הכסף ,הבחורות והתהילה שירצה.

[XsonicX]

התגובה של AAA והפוסט בכלל מאוד מתקשרים לדיון קדום יותר - http://www.iatraf.co.il/showthread.php?t=775636