אחרי תקופה ארוכה שלא כתבתי...
יש קצת תחושת בלבול בשיר...אני יודע - אך זה סיגנון הכתיבה שלי, אני לא אוהב להיתקע על נושא אחד ביגלל שלפי דעתי זה עושה את השיר משעמם מידי...
אם תירצו, זאת המנגינה של השיר:
בוקר חדש העננים מכסים ת'שמש
לילות מוצפים בדאגות, אין לי שירי ערש
זה חלק ממני, הרצון להיות שונה
זעקות ליבי רמות, אך אין קול ואין עונה
אם תעשה עליי זום, אתה תיראה שאין חיוך
זה בסך הכל תוצרת לוואי של המושג ייאוש
חוש המישוש לא מתפקד חוץ מעל המיקלדת
אין עליי אדרת, ובטח שלא גברת
תחושה פורצת את מחסומי הקשת בענן
מה לעשות שמאז ומתמיד הייתי שאנן
גם אם אנשום אוויר פסגות, שום דבר לא ייתנקה
כבר בימי הנערות, אני משתמש במעקה
לדמיין דברים טובים, יישארו בגדר חלום
לא פעם חשבתי על המושג להגיד "שלום"
ואם אשאל אוסיף או אומר, זה לא יישתנה
כי זה חלק ממני, הרצון להיות שונה...
אשמח לתגובות...



ציטוט ההודעה



