פרשת ראה- הרב כפיר ברוך מבורך דדון

דרכו של עולם כל סוחר בסוף השנה בודק ובוחן את עסקיו, כמה הרוויח וכמה הפסיד והיכן יכול להוסיף עוד בעסקיו ולהרוויח. מצווה התורה את החקלאי, ”עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה“, דהיינו, עליו לעשר את תבואתו בכל שנה. כותב החתם סופר, כמו שיש מעשרות בפירות וירקות,מעשר בהמה ומעשר כספים, כך יש לו לאדם לעשר מזמנו לצורך קביעת עתים לתורה, וכשם שדרכו של כל סוחר לבדוק כמה הרוויח, כך גם בלימוד תורה בסוף כל שנה ושנה יש לבדוק את התבואה, כמה הוספנו בלימוד תורה וקיום תורה ומצוות. וכך כותבים בעלי המוסר פירוש שם החודש אלול, הוא מלשון לתור ולחפש בארמית, וכתרגום אונקולוס בפרשת שלח לך ויתורו את ארץ כנען“ ויאללון ית ארעא דכנען", דהיינו שכאשר מגיעים לחדש אלול יש לתור ולחפש אחר מעשינו. עוד יש לבאר את הפסוק ע“פ המובא במסכת ר“ה (ל“ב שביום ראש השנה נפתחים ספרי חיים וספרי מתים, וכתבו המפרשים שספרי מתים נפתחים כדי לראות מה עשו זרעם באותה שנה, ובזה יש לפרש ”עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה“. בימים אלה אנו נכנסים לחודש אלול, נשתדל בע“ה להוסיף בלימוד תורה . ה‘ יזכנו להוסיף ולהתחזק במעשינו ובפרט בימי אלול , ויהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה.

מעיינה של תורה
"והקללה אם לא תשמעו וסרתם מן הדרך“ - מדוע לגבי ברכה נאמר רק: ”אשר תשמעו“, ואילו לגבי קללה נאמר: בנוסף על ”לא תשמעו“, נאמר גם ”וסרתם מן הדרך“? לפי שמחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, הרי ממילא בשמיעה גרידא, עוד לפני העשייה, כבר באה הברכה, אבל מחשבה רעה הלא אין מצטרפת למעשה, לכן אין הקללה באה מיד אחרי השמיעה, אלא מן ההכרח שיהיה גם מעשה - ”וסרתם מן הדרך“ (מלבי“ם).

"כל המשמר שבת אחת כתקנה, מעלה עליו הכתוב כאילו שימר שבתות מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו עד שיחיה מתים"
(מכילתא דרבי ישמעאל, כי תשא לא).