פרשת שופטים- הרב כפיר ברוך מבורך דדון

"והי'ה כשבתו על כסא ממלכתו" (י"ז י"ח)

מה עושה מלך מיד כאשר עולה למלכות ?, הוא עושה את הדבר החשוב לו ביותר, יש מלך שדואג לבטחון עמו וארצו, יש מלך שדואג לפרנסת עמו, ויש מלך שדואג לעצמו לבצר את ארמונו ולדאוג לתת יותר משרות לקרוביו, אולם תורתינו הקדושה מלמדת אותנו שמלך יהודי מיד בשבתו על כסא ממלכתו כותב לעצמו שני ספרי תורה, אחד מונח בבית גנזיו, והשני נכנסת ויוצאת עמו (רש"י), ובספר זה המלך קורא בו כל ימי חייו. כך דרכו של מלך ישראל, מיד עם צחילת מלכותו מתחיל בתורה, כי זהו הדבר החשוב לכל יהודי.

ומקשה הרמב"ן, הפסוק מתחיל "והיתה עמו" בלשון נקבה, ומסיים "וקרא בו" בלשון זכר ומדוע שינתה התורה, ומפרש הרמב"ן, לא ספר התורה, אלא התורה עצמה תהי'ה עמו, צפונה במעמקי לבו. "וקרא בו"- יקרא בעצמו בלבו, ומשם ישאב מעינות רוחו, כי הרי התורה בתוך לבו.ע"ש.

ויש לפרש "בו" מכוון על הכסא, דהיינו בשבתו על כסא ממלכתו יש לו למלך לכתוב ספר תורה, והיתה עמו וקרא בו- על הכסא את ספר התורה, ללמדנו שמלך ישראל אינו כשאר מלכי אומות, שבזמן שיושבים על כסאם מבטלים את זמנם בתענוגות העולם ומעסיקים עצמם בדברי הבל, אלא מלך ישראל בשבתו על כסא ממלכתו מנצל את זמנו ללימוד תורה.

ובגמרא בשבת (סז.) אמר רבי שמעון כל ישראל בני מלכים הם. וכשם שהמלך מיד כשבתו על כסא מלכותו מתחיל בחיזוק ובביצור חומות התורה כך כל ילד יש להתחיל את מלכותו בלימוד תורה, וכך גם תחילתו של כל יום אצל יהודי הוא בתורה.

וגם אנו שנמצאים בסיומה של שנה ובתחילתה של שנה חדשה יש לנו להתחיל בלימוד תורה ובקיום מצוות ולהוסיף עוד ועוד ממה שלא הספקנו בשנה שעברה, ואז יתקיים בנו כמו שנאמר במלך "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל" (שם כ').

מעיינה של תורה
"על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת, לא יומת על פי עד אחד“- מצינו במדרש: ”שאלו לחוכמה: חוטא מה עונשו? אמרה להם: חטאים תירדף רעה, שאלו לנבואה - אמרה להם: הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה - אמרה להם: יביא אשם ויתכפר לו, שאלו להקב“ה - אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו“. מדברי המדרש עולה כי על פי שניים היינו על פי דעת החכמה והנבואה, או אפילו שלושה עדים כי גם לפי הדעה השלישית של התורה, יומת המת, כי לחוטא אין תקנה אלא עליו למות, בבחינת מיתתו זו כפרתו, שכן אפילו לפי התורה שעליו להביא קורבן, מה יעשה בזמן שאין בית המקדש קיים ואי אפשר להביא קרבן או אם אין ידו משגת, אולם בהמשך נאמר לא יומת החוטא על פי עד אחד, לפי דעתו של האחד שהוא הקב“ה לא יומת החוטא, שכן עצה קלה יעצו לו הקב“ה, והיא שיעשה תשובה ויתכפר לו

"שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול" (משנה מסכת שבת).