אני פשוט לא מצליח להבין את עצמי ולא יודע איך אמשיך בעתיד, אני פשוט ביקורתי מדיי לגבי עצמי אני אספר עלי ותבינו.
כיום אני בן 16 ותשעה חודשים, אני תלמיד טוב מאד עד מצטיין וכמו כן ספורטאי, לא חסר לי חברים וכמו כן יש לי חברה (שהאמת אני לא יודע אם אני רוצה אותה אבל לא נכנס לזה עכשיו), אני טוב, גוף שרירי וללא שומן מיותר בלונדיני עיינים ,כחולות ופנים נקיות, וכמו כן מתלבש יפה, אך עדיין אני עושה מכל עכבר פיל, וזה מגיע עד ככה שאם אני מקבל 92 במתמטיקה אני מתעצבן כי במתמטיקה יש לי יכולת יותר גבוהה, ואני פשוט לא יכול לסלוח לעצמי, אני בכאילו מנסה להגיע לשלמות ואני לא מבין למה.
אני אפרט יותר נרחב על נושא נושא:אני מודע לכך שאני מחמיר עם עצמי ואני לא צריך להיות כ"כ אובססיבי לגבי, אבל זה המצב ואיתו אני מנסה להתמודד, בתקווה בעזרתכם.
- לימודים : לעומת שנה שעברה, השנה הציונים הם גורם משמעותי בחיים שלי, קיבלתי עכשיו בוחן באנגלית 82 שיחסית זה בסדר כי זה היה על נושא שאני הכי חלש בו (כתיבה), אך עדיין אני לא סולח לעצמי למרות שאני יודע שזה פשוט ציון בסדר ואף יותר.
- ספורט, תזונה ומראה כללי : כיום יש לי 4 פעמים בשבוע כדורסל ומכון כושר 4 פעמים בשבוע, מה שקורה שבגלל כל הלחץ שיש עלי, אני מפסס מכון פעם בשבועיים ואני פשוט מתעצבן עלי בצורה מטורפת ואני פתאום אומר "שיוו אתה תהיה שמן, תתחיל להזיז ת'תחת שלך" והקטע שאני לא מתאצל פשוט אין זמן, כמו כן אני לא אוכל בריא אני גם משתגע.
- חברים וחברה : כל מה שאומרים לי חברים או מה שאני אומר להם זה קריטי מבחינתי, אני אומר מילה לא במקום שלא דווקא גורמת למריבה, יאנו אני אומר משהו שלא קשור לעולם ואז אני יוצא אידיוט אני חוטף דיכאון, ובקשר לחברה - כמו שרשמתי באשכול השני, אני לא בטוח כמה אני רוצה אותה, בטוח שכן אבל לא יודע עד כמה, ואני בטוח שהיא רוצה אותי מאד, כי היא יזמה את הכל עד עכשיו, ובגלל זה אני מרגיש פשוט חרא עם עצמי.



ציטוט ההודעה











