בגלל הביקוש-דה שארפשוטר!! הו קנדה!
פינת הפינישרים – 3: שארפשוטר
12/10/2005 כתב: מאט ניוט, תרגם:Alex The Predatorנכתב על ידי Matt Nute
http://www.411mania.com/wrestling/columns/article.php?columns_id=2181
הו קנדה!
והיום אנחנו נדון בפינישר שמישתמשים בו הרבה קנדים וגם היה חלק מסקרו-ג`וב, דאבל טרן ומסיכת דם מפורסמת.
ש א ר פ ש ו ט ר
הבה נחזיר את השעון לאחור ונתבונן באדם, שהכריז על עצמו בתור excellence of execution, ואשר עדיין נחשב לאחד המתאבקים הטובים ביותר מכל הזמנים. בעידן הזוהר של "רוק-אן-רסלינג", משפחתו התגאתה בלהיות מאסטרים של הסגנון הישן המסורתי, catch-as-catch-can, כאשר הם ערבבו אלמנטים של שואו עם מהלכי כניעה אמיתיים.
הבן האהוב של משפחת הארט, ברט הארט, היה אחד המתאבקים הטכניים הטובים ביותר של זמנו, ורק אולי אחיו אוון הארט היה ברמה שלו. שניהם השתמשו במהלך כניעה, שנחשב לקאלסי, עד לנקודה שהשימוש בו היום נחשב להומאז` או חילול קודש.
הגדרה
Sharshooter: א. צלף. ב. מהלך כניעה של הצלבת רגליים, שבו הלחץ מופעל על רגלי היריב ע"י התיישבות עליו.
היסטוריית המהלך
העדות הכי מוקדמת לשימוש במהלך היא מאמצע שנות ה-70, בתחילת הקריירה של ריקי צ`ושו הגדול (יפן). השם היפני של המהלך הוא סאסוריגאטאמה, וצ`ושו הניב הרבה תוצאות איתו. בערך עשר שנים לאחר מכן, רוני גארווין, ברט הארט וסטינג השתמשו בגרסה של סאסוריגאטאמה וקראו לו, בהתאם, האמר ג`אמר, שארפשוטר וסקורפיון דת`לוק.
יש הרבה קרבות קלאסיים, שהוכרעו עם המהלך הזה, אבל שניים מהם ישר קופצים לראש. הראשון הוא קרב הכנעות מרסלמניה 13, ברט הארט VS סטיב אוסטין, עם קן שמרוק בתור השופט המיוחד. כאן הופיעה "מסיכת הדם" המפורסמת (ר` תמונה מפורסמת בהודעה הבאה), כאשר אוסטין, חתוך וספוג דם, התעלף במקום להיכנע לשארפשוטר. כתוצאה התרחש הדאבל טרן – אוסטין נהיה פייס, ברט הארט נהיה היל, והקרב הזה הציל את החברה.
הקרב השני הינו "הדפיקה במונטריאל", סדרת ההישרדות 1997, שבה מייקלס שם את ברט הארט בשארפשוטר והפעמון צילצל, למרות שברט לא נכנע.
הסבר על המהלך
את המהלך ניתן לעשות עם כל רגל, אז לשם הפשטות נניח שהמבצע משתמש ברגלו הימנית. הקורבן שוכב על הגב, המתאבק מחזיק את רגלי היריב באוויר, מעביר את רגלו ביניהן ודורך בצדו הימני של היריב. המבצע מצליב את רגלי היריב, שמאל מתחת לימין, ומחזיק באמצעות ידיו. אח"כ הוא מעביר את רגלו השמאלית מעל היריב והופך אותו על הבטן. לבסוף הוא מתיישב או נשען לאחור, בעודו מפעיל לחץ על רגלי היריב.
מהלכים דומים
הגרסה של ברט הארט נחשבת למקורית והכי קרובה לסאסוריגאטאמה. אוון הארט השתמש במהלך באופן זהה. סקורפיון דת`לוק של סטינג הינו גרסה יותר רגועה, כאשר הרגליים מוצלבות קרוב יותר לקרסוליים ומוחזקות מתחת לבית השחי של סטינג. הגרסה של הרוק (נקרא לה קראפשוטר) לוקחת את השינוי עוד יותר רחוק, רגלי הקורבן מוצלבים בקרסוליים ומלופפים מסביב לשוק של הרוק ולא הירך.
לאנס סטורם, ואח"כ גם כריס בנואה, החלו להשתמש בשארפשוטר בתור ההומאז` (נתינת כבוד) לברט הארט. אפילו מתאבקים כמו ריינו ובאבא דאדלי נראו משתמשים בו, כאשר באבא משתמש בגרסה ישרת הרגליים. אדג` פעם השתמש ברברס שארפשוטר – מהלך שמתחיל בצורה דומה, רק שאדג` מסתובב עם הפנים לכיוון הראש של היריב, בעודו מפעיל לחץ.
טקסס קלובר ליף של דין מאלנקו הינו די דומה לשארפשוטר, רק שרגלי הקורבן לא מוצלבים מסביב לרגל התוקף, אלא מוחזקים בצורה הספרה 4 ע"י המתאבק המבצע. השפעת המהלך היא דומה.
השפעות המהלך
השארפשוטר הינו אפקטיבי בזכות המתח שהוא מפעיל על גוף היריב והכאב העז שהוא גורם. הגב התחתון של היריב מעוקם ככל שרגליו מכופפים לאחור, כמו בבוסטון קראב. השרירים הארבע-ראשיים גם חולקים בנטל המתח והכאב, משום שהם נמתחים מעבר לטווח הטבעי שלהם. את רוב הנזק סופגים החלקים התחתונים של הרגליים, כי הם משמשים בתור המנוף ונקודת המשען לכוח שמופעל כאשר התוקף מתיישב ולוחץ.
בגרסת סקורפיון דת`לוק וקראפשוטר הלחץ הוא יותר על הגב התחתון, ובכך זה מזכיר בוסטון על רגל אחת או בוסטון מלא, כאשר הרגליים מוחזקות בצד אחד.
קאונטרים נפוצים
כמו בכל מהלך כניעה, היריב יכול לתפוס חבלים ולגרום לשופט להפסיק את המהלך – בהנחה שהקרב מתנהל תחת הכללים הרגילים. כדי לצאת משארפשוטר בכוח, הקורבן יכול להתגלגל לצד ולגרום ולשבור את אחיזת התוקף, או להתקפל ולנסות להפיל את מבצע המהלך ע"י כוח ברוטאלי. בניגוד לפיגור פור לגלוק, אי אפשר להפוך את הלחץ של המהלך והתוקף יכול לשחרר את המהלך בכל רגע נתון. כאשר המתאבק רק מתחיל לעשות את השארפשוטר ומרים את רגלי היריב, אפשר להפתיע אותו עם סמול פאקאג` או לנסות לבלום את הרגל. ברט הארט פעם תפס את הרגל של אוון, כשזה ביצע את המהלך עליו, והפך אותו לשארפשוטר משלו.
יעילות יחסית
היום משתמשים בשארפשוטר בתור "סיום מזוייף" או מהלך של מעבר, של אמצע הקרב. ככה זה תמיד קורה עם הפינישרים של האולד סקול – כל מתאבק מתחיל להשתמש בהם. פעם ה-DDT של ג`ייק רוברטס היה אחד המהלכים הכי מפחידים בזירה, וכיום הוא נחלה של הג`וברים בוולוסיטי. זה נראה כאילו השארפשוטר גם הולך באותה הדרך, אבל עם הפרישה של הרוק וסטינג הוא נשאר לרוב פינישר שלא נוגעים בו.
הבנייה לשארפשוטר היא חלק אינטגרלי ממנו. כמו כל פינישר של כניעה, הוא מצריך שחלק הגוף הרלוונטי, במקרה הזה – הרגליים והגב התחתון, יהיו מותשים ומותקפים לאורך הקרב. ברט הארט השתמש ברצף, שסקוט קית` כינה "חמישה מהלכי יום הדין", כדי להכין לשארפשוטר (בולדוג, סופלקס אנכי, ראשן לג סוויפ, בקברייקר, מרפק מהחבל).
אם מפעילים את המהלך מוקדם מדי – ליריב עדיין יש כוח להתנגד, להשתחרר הכוח או להגיע לחבלים. אם מכסחים אותו כראוי ומחלישים את האזורים הרלוונטיים, השארפשוטר יכול להביא לכניעה ביעילות הרסנית.
כאשר נועלים אותו כמו שצריך על יריב תשוש, כמעט אי אפשר לצאת מהמהלך. כל מה שהמתאבק צריך לעשות כדי לשמור על המהלך זה להתיישב עוד יותר ולהמשיך להפעיל את הלחץ על הרגליים המוצלבות. ככל שהזמן עובר, הנצחון בכניעה מובטח.
הפיניש
בין אם אתם מעדיפים את השיטה ההדוקה של הארט או הדת`לוק הנאמן, השארפשוטר הוא אחד ממהלכי הכניעה של האולד סקול הטובים ביותר בהיסטוריית הרסלינג. ובשנה שעברה קיבלנו נצחון נקי בזכות המהלך הזה - וזה קרה בקנדה!
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי AllenIverson
