איזה מעריץ אתה?
סוגי מעריצי האבקות- מאמר מתורגם
http://<font size="2"><font color="#...</font></font>התמים (The Innocent)
הקטגוריה הזו בדרך כלל מוגבלת בגיל, או ביכולת מנטלית. לתמימים אין מושכ שהאבקות היא מתוכננת מראש והיא לא "ספורט אמיתי". הם מאמינים שמה שהם רואים אמיתי. רוב האנשים בקטגוריה הזאת הם מתחת לגיל 10. עבורם האבקות היא כמו חוברת קומיקס עם אנשים אמיתיים.
התמימים הם מאד מעטים, אבל קיימים.
עבורםזה היה בטח מאד מפחיד בזמנים שגופות מתות כמו קייטי ויק ואל וילסון מסתובבות על המסך.
הם אלו שאנו קוראים עליהם, שמבצעים תרגילי האבקות על ילדים בגילם, שלעיתים תכופות מדי מסתיים בפציעה או מוות.
כמובן שהוו וו אי מרגישים שהם לא האחראים, למרות שאל הקהל הזה הם הכי הרבה פונים.
אז אם אתם אי פעם ליד מישהו שמתאים לתיאור, תמיד תדאגו לפני שאתם הולכים לשון, להרחיק את כל כסאות המתכת המתקפלים, הפטישים והגופות למרחק בטוח שלא ניתן להשגה.
האקראי (The Casual)
קבוצה זו כוללת את כל הגילאים. הם גם יכולים להיות חלק מהקטגוריות האחרות חוץ מה"שרופים" DIE HARD.
הסוג הזה של המעריצים, צופה כשבא לו, לא אכפת לו אם הוא מפספס תוכנית, ובדרך כלל לא יזמין פיי פר ויוס. המעריץ האקראי יודע שהוא יכול להחמיץ חודש שלם של תוכניות האבקות, ולחזור לצפות בהרגשה שדבר לא השתנה. הוא משלים את החומר על ידי קריאת ביקורות על התוכניות שהוא החמיץ. הוא לא מקליט תוכניות, הוא יקום להפסקת שרותים באמצע המיין איבנט, השלט תמיד בידו והוא יעביר ערוץ כשיתחשק לו ללא בעיות. המעריץ האקראי בדרך כלל לא חווה כעס או תסכול על אנגלים או סטריליינים עלובים, מפני שכשהוא רואה משהו שמשעמם אותו, הוא פשוט יעביר ערוץ.
הם לא יכתבו את הדעות שלהם באתרי רסלינג, ולא ממש אכפת להם מהמארק´ס והסמארק´ס.
האוהדים השרופים (DIE HARD)
ההפך המושלם מהמעריץ האקראי, וכולל את כל קבוצות הגילאים. מעריץ כזה אוסף כל דבר שקשור לרסלינג. לא מפסיד את תוכניות הטלוויזיה, ראיונות רדיו וסרטים שמופיע בהם כוכב רסלינג מהעבר או ההווה. יש לו אוסף בובות האבקות ואוסף קלטות האבקות. הם יושבים מול הטלוויזה בבגדי רסלינג ויש להם זירה בחצר. הוא קורא כל דבר שקשור לרסלינג, רק כדי למצוא טעויות, ולדווח עליהן. הם יהיו מוכנים לשלם כסף עבור קלטת של סמאקדאון שהם הפסידו כי הוידאו שלהם התקלקל, כולל משלוח. הוא יהיה מוכן להחליף חברי משפחה עבור הקלטת הזו.
הוא יודע מה מאט הארדי אוכל לארוחת בוקר, וכמה פעמים הוא הלך לשרותים לפני הקרב.
הוא לא יכול לחיות ללא רסלינג. השרופים מתאימים גם לכל הקטגוריות האחרות מלבד, התמימים, האקראיים והסמארקס.
הם הקבוצה הכי מפחידה, אבל הם גם אלו שבזכותם העסק תתמיד ממשיך.
ההארדקור (THE HARDCORE)
לא אכפת להם מסקול בוי, הצמדות או ג´רמן סופלקס. הם רוצים דם.
הם רוצים שולחנות, כיסאות, פטישים, חוטי תיל, וכל דבר שיכול לגרום לכאב וקריעת העור.
הם בדרך כלל שייכים רק לקטגווריה הזאת, אבל יכולים להיות גם בעוד כמה קטגוריות.
הם חולקים כבוד עצום לאלילים שלהם כמו: טרי פאנק, סאבו, טומי דרימר וסאנדמן. הם מעולם לא התגברו על הסגירה של ECW וצוחקים על הגירסא של ה WWE לקרבות הארדקור. הם חושבים שג´ף הארדי הוא סיסי ומתים להאכיל אתו לטרי פאנק לקרב חוט תיל בוער, נעצים, רימון במכנסיים, המפסיד נדרס על ידי בולדוזר, מסור, חותך בשר, להכות את סבתא עם מחבט בייסבול בתוך כלוב מתכת.
המסורתיים (The Traditionalist)
מעריצים של הסגנון הישן. זן נכחד מפני שבקושי יש להם את מי לאהוד בימינו. הם לא באים כדיים לראות שדיים וישבן, או את הדרמה של הוו וו אי. הם זוכרים את ה 4 הורסמן המקוריים. הם יודעים שטריפל אייץ´ לא ראוי לשאת את התואר של פלייר. הם רוצים את סטינג הישן, את טייקר המקורי, ושההורסמן המקוריים יתאחדו.
הם רוצים קרבות עם מהלכים אמינים. הם יודעים על הפוליטיקה שקיימת בעסק, אבל חושבים שהיא לא צריכה להתקיים בזירה. הם מתגעגעים למלחמת התוכניות בימי שני, ומעדיפים קרבות בזירה על פרומואים, סגמנטים וראיונות.
המלומדים (The Scholar)
זן באמת נדיר . הם צעד אחד קדימה מהמעריצים המסורתיים. הם רוצים לראות קרבות שכיום נראים בעיני המעריצים כמשעממים, כמו ריק פלייר נגד ויליאם ריגל. עבורם, קרבות כאלו הם מלאכת אומנות. הם אוהבים את הטכניקה על המזרן, את הקרבות המחושבים והאיטיים, את המהלכים הנגדיים, ותרגילי כניעה רבים. הם נהנים כשעובדים למישהו על היד או על הרגל בממשך זמן ממושך. הם יכולים לשרוד את הקרבות שמרדימים אחרים, למעשה הם מעוררים אותם. לא אכפת להם בכלל מתרגילים אוויריים או מהיי פליירים, ומעדיפים את תרגיל הארבע על פאוור בומב בכל יום.
הם אוהבים לראות שני מתאבקים טכניים בקרב, שכל אחד מהם שולף את ארסנל התרגיליים בסגנון רומי יווני עם האימפקט המועט שלהם, כשהם מנסים להשיג עליונות.
הם אוהבים את אלמנט השח האנושי בעסק, והם צופים בקלטות ישנות בקביעות, מפני שזן כזה של מתאבקים כמעט נכחד.
ריק פלייר, סטיבן ריגל ודין מלנקו הם האלילים שלהם בנוסף לאחרים.
הדרמטיים (The Dramatic)
הם לא ממש מעריצי האבקות כמו שהם מעריצי את אלמנט אופרת הסבון שהתפתח. הם אוהבים התערבויות בקרבות, סגמנטים בחדרי ההלבשה. כשסגנון הקראש TV היה בשיאו (עידן וינס רוסו) זה היה תור הזהב של המעריצים האלו. הם מתים על ראיונות ועימותים מילוליים פנים מול פנים. הם נהנים ממשחקי המחשבה יותר מהעימותים הגופניים. הם צופים כדי לראות מה יש לרוק להגיד, ולא כדי לראות מה הוא הולך לעשות. הם אוהבים את פלייר בגלל כישורי המיקרופון שלו ולא בגלל היכולות שלו בזירה .
כשיש קרב הם משתיקים את הסאונד בטלוויזיה, ומגבירים בחזרה כשמופיע מיקרופון. הם אוהבים את החלק של היחסים בין המתאבקים ברסלינג. הם אוהבים כשהחברים הכי טובים רבים על בחורה, האספקט של הטוב נגד הרע, וכשטוב הופך לרע ולהפך.
המעריצים העיוורים (The Idolizer Fan)
המעריצים האלו לא יבדילו בין אנגל טוב או רע, או ממתאבק טוב לזוועתי. כשאומרים קלוזליין על חושבים על הדבר שתולים עליו בגדים. הם רואים רק את היופי במטרה שלהם, ולכן מגיעים למסקנה שהמטרה שלהם חייבת להיות מתאבק מעולה. מעריצי ג´ף הארדי הם דוגמא טובה, מפני שהרוב שלהם הן בנות טיפשעשרה שאוהבות אותו בגלל המראה שלו ולא בגלל היכולות. כל משהו רע שיאמר עליו והן מיד יקומו להגן עליו. אם תשאל אותן למה הן חושבות שהוא מתאבק טוב, הן יגנו עליו כישאמרו ש"הוא כזה חתיך".
מעריצי הבשר (The Flesh)
הרוב בקטגוריה הזו הם נערים צעירים או מבוגרים פתטיים. הם צופים רק כדי לראות "פאפיס" ו A&T . אלה אנשים שנהנים מהבדיחות הטפלות של הקינג ומההתנהגות שלו כחרמן בגיל העמידה.
הוא בעצם מדבר בשבילם ומשמיע את קולם.
לא אכפת להם מהרסלינג, אלא מתחורויות ביקיני, חזייה ותחתונים, ומי עלולה לחשוף פאפיס.
גם נשים נכללות בקטגוריה הזאת. הן צופות כדי לראות שרירי בטן וחזה ויודעות מעט מאד על רסלינג בכללי. בדומה למעריצים העיוורים, הם נשארים וצופים בתוכניות רבות במשך זמן ממושך.
המארק (THE MARK)
הסוג הכי שכיח של מעריצים. מארק הוא מעריץ שאוהב מתאבק מסויים או תוכנית, ולא רואה שום דבר רע בהם. הם מאמינים שתמיד יש הייפ סביבם ושאין להם חולשות או פגמים. הם לעולם לא יאמינו או יקבלו שום דבר שלילי על האהובים עליהם ויגנו עליהם בכל מחיר. הם חיים בעולם משלהם ובקושי אכפת להם ממישהו אחר מלבד הגיבור שלהם. למארקים של טריפל אייץ´ לעולם לא יהיה אכפת שהוא מנצל את הקשרים שלו עם סטפני כדי לשמור על מעמדו בחברה. הם יטענו שהוא הכי טוב בעסק ומגיע לו מעמדו. המארקים של הוגן חושבים שהוא המתאבק הכי טוב בכל הזמנים, אותו דבר המארקים של פלייר.
מארקס רואים רק את הטוב במתאבק והם ללא ספק הקבוצה הכי לא מציאותית של מעריצים, כולל המעריצים התמימים.
הסמארק (THE SMARK)
הקבוצה של המעריצים הכי שנואה והכי לא מובנת נכון על ידי אף אחד, מלבד סמארק´ס אחרים.
סמארק = מארק חכם. (SMART MARK).
הוא מעריץ של העסק, יש לו ידע על העבודה הפנימית, ובדרך כלל יש לו ביקורת יותר מכל דבר אחר.
סמארק שם יותר לב לפוליטיקה מאחורי הקלעים מאשר למוצר עצמו.
מארק ידבר כמה מתאבק או קרב היו טובים, לעומת זאת סמארק ידבר על איך המתאבק הזה באמת מאחורי הקלעים וכמה טוב יותר הקרב הזה יכל להיות.
הם בדרך כלל מואשמים בזה שהם חושבים שהם יודעים על רסלינג יותר ממה שהם באמת יודעים.
מתאבקים שונאים את הסמארקס כי הם בעצם מסננים את כל הדברים הרעים שיש בתוכניות.
מארקים שונאים סמארקים כי הם בדרך כלל מספרים להם את האמת על המתאבק האהוב עליהם, דבר שהם לא יכולים לקבל ולעכל.
המעריצים השרופים, האקראיים, מסורתיים ומלמודים חושבים שעל הסמארקים לשתוק ולהנות מרסלינג כמו שהוא.
למעריצי הבשר והמעריצים העיוורים לא אכפת מהסמארקס, כי בעצם אין להם מושג על כלום, והם חסרי תועלת בדיונים על רסלינג.
עולמם של התמימים יהרס בעקבות שיחה עם סמארקס.
סמארקס יודעים שהאבקות לא אמיתית והמטרה היא לבדר, אבל הם רוצים יותר עבור האינטיליגנציה שלהם ומעזים לומר את הדברים הלא פופולרים.
אין להם אף נאמנות מלבד זאת לעצמם. הם לא ילכו עם הדעה הפופולרית אלא אם הם מסכימים איתה, ואם הם לא, הם לא יפחדו לומר זאת ולפרט מדוע.
הם מעריצים בדיוק כמו כולם, הם פשוט לא צופים דרך משקפיים בצבע ורוד.
פעמים רבות הם מואשמים בכך שהם לא מעריצים אמיתיים, אבל למעשה הם המעריצים הכי גדולים, והם רוצים את הכי טוב שאפשר להציע בכל הרמות, ללא פשרות.
והדבר הכי חשוב, הם לא רוצים שיפגעו באינטליגנציה שלהם. המשכיות והגיוניות הם דבר חשוב עבורם.
אז איזה מעריץ אתה?
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי hai60
