[ עזרה ] עבודה בתנ"ך כנסו בבקשה
אקיי
קיבלתי עבודת הגשה על מכות מצריים (שמות ז - יב)
1. לבחור מכה אחת מתוך עשר המכות
2. שם המכה
*משמעות והנזק שהיא גורמת
*לשון שליחות ומתו ההוראות
*מביא המכה
*תגובת פרעה
*הפסקת המכה
*הכבדת לב פערה
3. שער
5 סיכום - חוות הדעת על העובודה
6 בבליוגפריה
מי שיעזור לי יקבל 2 מספרי איסי של 7
|
|
מכות מצרים:
עשר מכות הוכו בני העם המצרי בידי אלוהי העברים. עשר מכות קשות ומכאיבות על חטא שלא הם חטאו, אלא שמלכם - אשר נחשב גם לאלוהיהם - חטא בשיעבוד ובגזירות שהביא על מיעוט עברי שישב בקרבו.
מבנה הכתובים המספרים על מכות מצרים הינו מבנה הרמוני ומשוכלל מבחינה ספרותית, כדברי קאסוטו (6), וזאת בהסתמך על הרשב"ם בפירושו לספר שמות ז' / 26. ראייה ספרותית זו מדברת על תשע המכות הראשונות כעל שלושה מחזורים בני שלוש מכות כל אחד, כשבכל מחזור המכות הראשונה והשניה באות לאחר התראת משה בפרעה, והשלישית - ללא התראה. יצחק אברבנאל מוסיף על הבחנה זו הבחנה נוספת והיא, שבכל מחזור מצווה משה להופיע בפני פרעה בבוקר ברשות הרבים, ואילו לפני השניה הוא מצווה להופיע לפניו בתוך ארמונו. קאסוטו מסכם מבנה זה במתכונת הבאה (6):
מחזור ראשון-----------מחזור שני-------------מחזור שלישי-------צורת פתיחה
1. דם----------------4. ערוב--------------7. ברד----------התראה: משה מתייצב לפני פרעה בבוקר.
2. צפרדע------------5. דבר-------------8. ארבה----------התראה: משה בא אל פרעה.
3. כינים-------------6. שחין------------9. חושך-----------בלי התראה
(*אין להתייחס לקווים, הם כדי לאפשר מראה של טבלה).
בחלוקה אחרת של המכות, מוצעת אף היא ע"י קאסוטו, היא החלוקה לזוגות לפי עניינן:
הזוג הראשון - דם, צפרדע - מכות הקשורות ביאור
הזוג השני - כינים, ערוב - מכות שעניינן בעלי-חיים
הזוג השלישי - דבר, שחין - מכות הפוגעות גם בבני-אדם
הזוג הרביעי- ברד, ארבה - מכות הפוגעות ביבולי האדמה
הזוג החמישי - חושך, מכת בכורות - שני מינים של חושך: תחילה שלושה ימי חושך על ארץ מצרים, ואח"כ חושך מוות על הבכורות.
מידע על כל אחת מהמכות, בנפרד.
[b][u]"דם"
"ויאמר ה' אל משה, כבד לב פרעה מאן לשלח את העם...
ואמרת אליו, ה' אלקי העברים שלחני אליך לאמר:
שלח את עמי ויעבדני במדבר, והנה לא שמעת עד כה.
כה אמר ה', בזאת תדע כי אני ה',
הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לדם.
והדגה אשר ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מצרים לשתות מים מן היאר.
ויאמר ה' אל משה: אמר אל אהרן, קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים, על נהרותם, על יאריהם, ועל אגמיהם, ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם, והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים." (שמות, ז' יד'-יט')
ה'יאר' המשקה את כל ארץ מצרים, את שדותיה וגניה, בורות המים מתלמאים מהיאר, מי הרחצה והשתיה באים ממנו, ועתה הוא לוקה, מימיו הפכו ל'דם'.
'ברכה' ברך יעקב אבינו את פרעה מלך מצרים לפיה בכל פעם שיבא פרעה אל היאר וירצה בכך מימי היאר יעלו לקראתו. ברכה זו גרמה לעם המצרי ולפרעה עצמו להאמין כי לו (לפרעה) יארו והוא עשהו (את עצמו), כמו שכתוב בנביא "לי יארי ואני עשתיני".
התיחסות המצרים אל היאר היתה כאל אלוה, כל ברכת הארץ באה מהיאר, ועליו הם נשענו. כעת יאר זה לוקה במכת דם, מכה שאין לחרטומי מצרים וחכמיה הסבר הגיוני כיצד היא מתרחשת.
אין ספק, הקב"ה מזעזע את אמות הסיפים של אושיות האמונה במצרים.
ה'יאר' אינו המיטיב הנצחי יותר, ישנו כח אחר, חזק השולט ביאר.
"ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה', וירם במטה ויך את המים אשר ביאר לעיני פרעה ולעיני עבדיו ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם. והדגה אשר ביאר מתה, ויבאש היאר, ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר, ויהי הדם בכל ארץ מצרים. ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם, ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה'". (שמות ז' כ'-כב')
ממאפיני המכה:
היה דם בכל מקום, אהרן מורה במטהו על כל מרחבי מצרים ע"מ להפוך את כל מימיהם לדם ורק אח"כ הוא מכה את היאר, ועם מעשה הכאת היאר הפכו כל מימי מצרים לדם. כל המים, כולל אלו שבחביות, במרחצאות, בתעלות ההשקיה, ובכל מקום שרק עולה על הדעת, (את אשר נאמר בפסוקים, היינו אגמיהם ונהרותם וכו' אין בכלל צורך להזכיר שהרי מימיהם הוזכרו במפורש), חוץ ממה שהיה בכלי מתכת (שהרי נאמר "ובעצים ובאבנים").
בני ישראל מעשירים.
אין למצרים אפשרות לשתות מים, וגם לא להתרחץ, שלא לדבר על מותרות. בני ישראל לעומתם, ממשיכים לשתות מים, להתרחץ, להשקות גינותיהם וכו' והכל במים. המצרים ניסו את כל שיטות ההערמה ע"מ לקבל מים ובחנם. שהעברי יהיה זה שישאב את המים, הוא אכן שאב מים אבל משמסרם למצרי הם הפכו להיות דם.
המצרים הגיעו למצב בו הם מבקשים מהישראלי לשתות בקערה אחת עם המצרי, והישראלי שותה מים והמצרי שותה דם.
רק מים שרכשו המצרים מבני ישראל בכסף מלא נשארו מים לשימושם של המצרים.
במכה זו העשירו בני ישראל !
למה לקו המצרים במכה נוראה זו, מכת דם?
יש לכך מספר סיבות,
תחילה, נזכיר שהמצרים התיחסו אל היאר כאל אלוה והקב"ה נפרע ממה שהם מחשיבים לאלוה, בראשונה.
המצרים מנעו את בנות ישראל מלטבול לטהרה וזאת ע"מ לצמצם את הרביה של בני ישראל והקב"ה מודד מידה כנגד מידה, לא נתתם לבנות ישראל לטבול ביאר, כעת גם אתם המצרים, לא תוכלו להשתמש בו.
פרעה ציווה להשליך את הבנים של בני ישראל היאורה וגרם באמצעות היאר להרג של בני ישראל, כעת היאר מקור חיותה של מצרים לא יתן להם חיים. (זו הסיבה שבגללה מתה כל דגת מצרים)
הכאת היאר היתה גם כנגד תחושת הבטחון ששאבו המצרים מהיאר, במכה זו הקב"ה נתן למצרים להרגיש את חוסר הקביעות שיש לעבד אצל אדונו, כשם שהמצרים נתנו תחושה זו לבני ישראל כך המחיש הקב"ה למצרים את תחושת בני ישראל.
"ויפן פרעה ויבא אל ביתו, ולא שת לבו גם לזאת. ויחפרו כל מצרים סביבת היאר מים לשתות, כי לא יכלו לשתות מימי היאר.
וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאר." (שמות ז' כג'-כה').
"צפרדע"
"ויאמר ה' אל משה, בא אל פרעה ואמרת אליו:
כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדני.
ואם מאן אתה לשלח, הנה אנכי נגף את כל גבולך בצפרדעים.
ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך. ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים." (שמות ז' כו'-כט')
מצרים, ממלכת העל, נשלטת ע"י פרעה.
פרעה, שליט על שאינו נשמע לכללים, הוא החוק, ואותו יש לשכנע לשלוח את בני ישראל ממצרים.
הראשון שהגדיר את בני ישראל כ"עם" היה פרעה, והוא זה שנדרש כעת לשלוח את עם ישראל כ"עם" מארצו.
"עם ישראל" בעיניו, הוא עם של עבדים, וכך הוא מתיחס אליהם.
כמו עבדים, הוא מטרטר אותם ללא מנוח, וללא הרף.
כעת באה לו המכה השניה, מכת "צפרדע".
"ויאמר ה' אל משה, אמר אל אהרן, נטה את ידך במטך על הנהרת, על היארים, ועל האגמים, והעל את הצפרדעים על ארץ מצרים. ויט אהרן את ידו על מימי מצרים, ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים.
ויעשו כן החרטמים בלטיהם, ויעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים". (שמות ח' א'-ג')
קשה מאד היה לחיות במצרים משהופיעו בה הצפרדעים.
הם לא פסחו על אף פיסת אדמה. הם באו לארמון המלך תחילה, ומשם המשיכו לכל רחבי מצרים.
צפרדע זו החוששת מאור ומרעש לא פחדה כעת מדבר. לא מרעש, לא ממכות, ולא מחום התנורים.
הם הגיעו לכל מקום אף למקומות הסגורים היטב שרצפתם רצפת שיש, הרצפה נבקעה עבורם והם חדרו דרך הריצוף לבתי המצרים.
ללוש בצק אי אפשר היה כי הצפרדעים זינקו אל תוך הבצק, כיבוס כביסה היתה משימה בלתי אפשרית, את מי הכביסה מילאו הצפרדעים, להתפנות לא התאפשר להם כי הצפרדעים היו גם בבית הכסא ומסרסים את המצרים, גם לישון בלילה לא ניתן להם כי הצפרדעים החרישו את מצרים בקרקוריהם. יתרה מזאת, הצפרדעים הראו חיות אף מתוך בטניהם של המצרים.
שוב מודד הקב"ה מידה כנגד מידה, ומעניש ומחנך את המצרים באותו אופן שבו המצרים מררו את חייהם של בני ישראל.
המצרים לא נתנו לבני ישראל מנוחה, לא בעבודתם, לא בשנתם, ולא בזמן אכילתם. העם המצרי, אשר היה מבני כנען שנתקלל ע"י נח בקללת "עבד עבדים יהיה לאחיו", משעבד את בני ישראל, ומראה למעשה איך ראוי לדעתם להתיחס לעבד (הפרדוקס - לעצמם).
כמה וכמה סיבות הניאו את הקב"ה לנקוט דווקא במכה זו כגון:
1. הצפרדעים המחישו למצרים את ההרגשה שהרגישו בני ישראל.
מה המצרים לא אפשרו לבני ישראל לפרות ולרבות, כך גם הצפרדעים סרסו את המצרים.
מה המצרים הטרידו את בני ישראל בכל עת שהתאפשר להם ולא נתנו להם מנוחה, כך גם הצפרדעים.
מה המצרים היו רודפים את העם ככל שניתן להם כך, גם הצפרדעים רדפו את המצרים ככל שהתאפשר.
מה המצרים היו שולחים את בני ישראל למצוא להם שקצים ורמשים, כך הקב"ה מענישם בשרץ כמו צפרדע.
2. ישנו רעיון מוסרי הטמון במחזה של התיחסות המצרים אל הצפרדעים. לפי אחת מהשיטות עלתה מן היאר צפרדע אחת גדולה שאותה היכו המצרים, ובכל פעם שהיכו אותה יצאו ממנה עוד צפרדעים. והשאלה הנשאלת למה הם היכו אותה, הרי כל מכה ומכה שיחררה עוד ועוד צפרדעים, ואם לא יכו אותה לא יצאו עוד צפרדעים. מדוע, אם כן המשיכו המצרים להכות בצפרדע?
התשובה היא מוסרית מוחצת, ונוגעת לחיי היומיום של כל אחד מאיתנו.
"לחץ"! זו התשובה. כיצד אנו מתנהגים בשעת לחץ?.
צפרדעת הענק הלחיצה את המצרים, בנסיונם למגר אותה הם היכו אותה בכל עוז. לכאורה פתרון פשוט, משתמוגר צפרדע זו הרי יסתיים המקור לצרת מכת הצפרדע במצרים,
ולא היא, כל מכה הוציאה עוד ועוד צפרדעים.
האם מוכר לנו המושג "לבלוע צפרדע"?, ובכן, מקורו במכת צפרדע שהוכו המצרים.
לעיתים אנו נאלצים "לבלוע צפרדעים".
ואנו יודעים שאין לנו ברירה. השיטה להלחם בצפרדעים היא לא ע"י "מכות", לעיתים הפסקת ה"מכות" מרגיעה את המכה יותר. והדבר נוגע בעיקר בכל הקשור לחינוך הילדים. כשמכים יוצאים צפרדעים. ולכן יש לעשות חושבים היטב היטב בטרם "מכים" בין אם זו מכה פיזית וגרוע מכך מכה בשבט הלשון. ודי לחכימא ברמיזא.
3. רעיון מוסרי נוסף הוא "מסירות נפש"!
אנו נוכחים במסירות נפש אדירה שעשו הצפרדעים על דבר ה'. הרי אין בע"ח פחדן כמו הצפרדע, והנה במאמר ה' הן נעשות עזות נפש ואפילו מחרפות נפשן לקיים את דבר ה' וזאת ללא חשבונות. כמה יש לנו ללמוד מכך, שהרי הצפרדעים אין להם זכות בחירה ואינן מקבלות שכר על מעשיהן והן עושות רצונו של מקום. ואנו שיש לנו זכות בחירה, ועתידים אנו לתת דין וחשבון לפני יושב מרומים, ולקבל שכר על מעשינו, אינו דין שנעשה רצונו של מקום?!
"ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר,
העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את העם ויזבחו לה'.
ויאמר משה לפרעה,
התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך, רק ביאר תשארנה.
ויאמר, למחר.
ויאמר, כדבריך, למען תדע כי אין כה' אלקינו.
וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך, רק ביאור תשארנה". (שמות ח' ד'-ז').
"ויצא משה ואהרן מעם פרעה, ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. ויעש ה' כדבר משה, וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות. ויצברו אותם חמרם חמרם, ותבאש הארץ. וירא פרעה כי היתה הרוחה, והכבד את לבו, ולא שמע אלהם, כאשר דבר ה'". (שמות ח' ח'-יא').
[b][u]"כנים"
"ויאמר ה' אל משה, אמר אל אהרן:
נטה את מטך והך את עפר הארץ, והיה לכנם בכל ארץ מצרים." (שמות ח' יב')
"כנים", המכה השלישית, והפעם ללא התרעה מוקדמת. הקב"ה מכה בארץ מצרים בכל עוז ומעניש את המצרים שוב באותו אופן שבו שיעבדו המצרים את עם ישראל. כי המצרים היו מכריחים את בני ישראל לטאטא את הרחובות ואת הדרכים, וללבון לבנים לבנית ערי המסכנות (אוצר) פיתום ורעמסס, והחל ממכה זו נחו העם מעבודות מפרכות אלו כי לא היה עפר לשם כך. ולא עוד אלא שכשם שלא נתנו המצרים לבני ישראל להתרחץ כך פגעה מכה זו במצרים, ורחצה לא עזרה להם, והיו המצרים מחככים את גופם בעצים ובכתלים כי הקב"ה גם הכה את ידיהם שלא יוכלו לגרד את עצמם.
תחילה היו הכנים באדם ובבהמה ומשנוכחו חרטמי מצרים בחוסר האונים שלהם לעשות כמו משה ואהרן (כפי שניסו לעשות במכות הקודמות, והצליחו) ובחוסר האונים שלהם למגר את המכה (כפי שניסו לעות במכות הקודמות, ולא הצליחו), הפכה גם אדמת מצרים לכינים. אפילו חופרים אמה על אמה, אין מוצאים עפר אלא כינים.
"ויעשו כן, ויט אהרן את ידו במטהו, ויך את עפר הארץ, ותהי הכנם באדם ובבהמה, כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים. ויעשו כן החרטמים בלטיהם, להוציא את הכנים, ולא יכלו, ותהי הכנם באדם ובבהמה". (שמות ח' יג'-יד')
כעת גם חרטמי מצרים מגיעים למסקנה שהמכות הניחתות על ארץ מצרים אינם מעשה כשפים. הכרתם היתה עמוקה כל-כך שהם העזו פניהם בפני פרעה מלך מצרים, ואמרו לו מפורשות:
"אצבע אלוקים היא".
הפעם הם נכנעו, והודו במוגבלות כוחם כמכשפים.
"ויאמרו החרטמם אל פרעה, אצבע אלוקים היא! ויחזק לב פרעה, ולא שמע אלהם כאשר דבר ה'". (שמות ח' טו')
[b][u]"ערוב"
"ויאמר ה' אל משה,
השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, הנה יוצא המימה, ואמרת אליו:
כה אמר ה' שלח עמי ויעבדני.
כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערב ומלאו בתי מצרים את הערב וגם האדמה אשר הם עליה.
והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב,
למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ.
ושמתי פדת בין עמי ובין עמך, למחר יהיה האות הזה." (שמות ח' טז'- יח')
"ערב", המכה הרביעית. בשלוש המכות הראשונות הראה הקב"ה לפרעה ולעמו כי הוא קיים, כמו שכתוב: "בזאת תדע כי אני ה'". וכעת הקב"ה מתקדם שלב, ומוכיח לפרעה ולעמו כי הוא גם בקרב הארץ, כמו שכתוב "כי אני ה' בקרב הארץ".
ויכוח ציבורי גדול התנהל באותם ימים בארץ מצרים, כותרות העיתונים היו מלאים בדיווחים על ההתרחשויות המתחדשות חדשות לבקרים. והפרשנים היו עסוקים בשאלה מרכזית אחת, האם יש מנהיג לעולם או לא?.
היו שטענו כי העולם באמת נברא במתכונת ברורה עם יעד סופי ומוגדר, רק שחל שינוי במדיניות שגרם לבורא לפרוש מהנהגת העולם ולתת לו להתנהל לאיטו. לעומתם היו שטענו כי העולם אינו אלא מקרי, וכל הניסים המתרחשים לעיניהם אינם אלא מקרים.
אף אחד עוד לא העלה בדעתו כי הבורא עדיין משגיח על כל פרט ופרט בבריאה ובעולם כולו.
כאן נכנס הקב"ה במלוא עוזו ומוכיח "השגחה" מהי!
"ויעש ה' כן, ויבא ערב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו,
ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערב". (שמות ח' כ')
העם המצרי היה עם מושחת ביותר, ההשחתה במצרים הגיעה לשיאים שאין הדמיון שלנו יכול להשיג, כשכל ההשחתה הזאת מעוגנת בחוק המצרי.
עזות הפנים שהיתה למצרים בהשחתתם גרמה לכך שהקב"ה שלח את הערב עם האדמה שהם חיים עליה בדר"כ (סביבת חייהם), וזאת ע"מ שלערב תהיה העזות לכלות בעם המצרי.
הערב עצמו היה עירוב של חיות רעות מכל סוג ומין שיש על פני האדמה, ובהם כנים, צפרדעים, אריות, זאבים, דובים, נמרים, נחשים, עקרבים, זבובים, יתושים, ועוד חיות רעות כיד הדמיון הטובה.(היתה התיצבות מלאה ואפשר להוסיף עוד חיות לרשימה כי כולן היו שם).
ושוב מידה כנגד מידה,
המצרים היו שולחים את עם ישראל למצוא חיות רעות ביערות ע"מ לבצע משחקי זירה ולא חסו על בני ישראל שמא ימותו במשימתם זו, וגם היו מעסיקים את עם ישראל ברעית צאן שמלאכה זו בזויה היתה בעיני המצרים, והיה פרעה שוחט ילדים מעם ישראל ע"מ לרחוץ בדמם ע"מ להירפא מצרעתו.
והעירבוביה הגדולה של החיות שאינו כדרך הטבע (שהרי החיות עצמן יראות זו מזו) היה בגלל שהיו המצרים פרוצים ביותר בעריות.
במכת ערב נתן הקב"ה למצרים את תחושת חוסר הבטחון על אדמתם, אותה תחושה שהם נהנו כ"כ לתת לעם ישראל שנרדף על-ידיהם.
כעת הם, המצרים, הנרדפים. ושלא בטובתם.
"ויקרא פרעה אל משה ולאהרן,
ויאמר, לכו זבחו לאלקיכם בארץ.
ויאמר משה, לא נכון לעשות כן, כי תועבת מצרים נזבח לה' אלקינו, הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם, ולא יסקלונו?. דרך שלשת ימים נלך במדבר, וזבחנו לה' אלקינו כאשר יאמר אלינו. ויאמר פרעה, אנכי אשלח אתכם וזבחתם לה' אלקיכם במדבר, רק הרחק לא תרחיקו ללכת, העתירו בעדי. (שמות ח' כא'-כד')
דו-שיח מענין מתנהל בין משה לפרעה, פרעה חוזר בו מהצעתו שהציע במכת צפרדע לפיה הוא ישלח את העם. הפעם הוא מציע לבני ישראל לזבוח בארץ. תחילה חשב פרעה שאין השגחת הקב"ה אלא מחוץ לארץ מצרים אבל כעת משנוכח פרעה כי הקב"ה נמצא גם בקרב הארץ טענתו טענה פשוטה, תקריבו את קרבנכם, כאן בארץ. משה שולל הצעה זו בטענה שהקב"ה יבקש צאן כקרבן, והעם המצרי לא יתן לבני ישראל לזבוח את אלילם, הצאן, כקרבן לה'. לפיכך על פרעה לשלוח את עם ישראל דרך שלשת ימים המדברה , כדי שנוכל להקריב את קרבנותינו.
מדוע מספר משה לפרעה כי הוא מבקש רק מרחק של דרך שלשת ימים, האם היתה כוונתו שעם ישראל יחזור לאדמת מצרים, והרי משה לא בא אלא לשחרר את עם ישראל ממצרים אחת ולתמיד? והתשובה לכך היא, שמשה ביקש בקשה שלא תיראה לבני ישראל מוגזמת, כי אם היה מבקש יציאה סופית , בהחלט יכול להיות שהיה נוצר כיס התנגדות בעם ישראל המתנגד ליציאה. הרי הם עדיין עם של עבדים, שאינו בטוח בעצמו, ויש להשקיע בשיכנוע העם לצאת. ומשיצאו...
"ויאמר משה, הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה',
וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר, רק אל יוסף פרעה התל לבלתי שלח את העם לזבח לה'. ויצא משה מעם פרעה, ויעתר אל ה'.
ויעש ה' כדבר משה, ויסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו, לא נשאר אחד. ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת, ולא שלח את העם". (שמות ח' כה'-כח').
"דבר"
"ויאמר ה' אל משה, בא אל פרעה, ודברת אליו:
כה אמר ה' אלוקי העברים, שלח את עמי ויעבדני.
כי אם מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם. הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה,
בסוסים, בחמרים, בגמלים, בבקר, ובצאן, דבר כבד מאד". (שמות ט' א'-ג')
"המגפה השחורה",
פוגעת כעת רק בבעלי החיים.
והפגיעה היתה מוזרה ביותר, כי רק בעה"ח המוזכרים בפסוק, שהיו בשדה ולא במבנים הסגורים, ולא היה קשר בין אותן בע"ח לבני ישראל, לא קשר בעלות, שותפות, או דיון משפטי, מתו!
"והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים, ולא ימות מכל לבני ישראל דבר. וישם ה' מועד לאמר, מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ. ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים, וממקנה בני ישראל לא מת אחד". (שמות ט' ד'-ו')
הכל שקט, אין נפש חיה בשדות, זהו הדבר, מכה שקטה.
והקב"ה מכה את כלכלת מצרים, את יסודות הכלכלה במצרים.
את הסוסים, שסימלו והיוו את עצמת המדינה,
את החמרים, בהמת התעבורה העיקרית,
את הגמלים, שעליהם נשען ומשונע סחר החוץ של מצרים,
את הבקר והצאן, הבהמות המספקות עבודה מזון ולבוש.
סיבות נוספות שבגללן הביא הקב"ה מכה זו על המצרים הן, המצרים היו מעסיקים את בני ישראל ברעיית בע"ח אלו ע"מ להרחיקם מבתיהם ולמונעם מפריה ורביה. כמו כן השתמשו המצרים באנשים מבני ישראל לחרישת השדות כדי שבהמותיהן לא תתעיפנה. וגם היו גונבים ממקנה ישראל. וגם בני ישראל לא היו מספיקים לרעות את מקניהם מפני שהיו עסוקים בעשית לבנים.
"וישלח פרעה, והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד, ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם". (שמות ט' ז')
. (שמות יב' לא'-לג')
[b][u]"שחין"
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן, וזרקו משה השמימה לעיני פרעה. והיה לאבק על כל ארץ מצרים, והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל ארץ מצרים". (שמות ט' ח'-ט')
שחין, ללא אזהרה מראש, הקב"ה נותן לפרעה לחזור בו פעם ופעמיים, ובשלישית הקב"ה מכה ללא אזהרה.
מכה קשה ביותר, אבעבועות מוגלתיות מבפנים, וצרעת יבשה מבחוץ.
"ויקחו את פיח הכבשן, ויעמדו לפני פרעה, ויזרוק אתו משה השמימה, ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה. ולא יכלו החרטמים לעמוד לפני משה מפני השחין, כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים". (שמות ט' י'-יא')
פיח כבשן, חומר המשמש לרפואה דווקא, הוא הגורם למחלת השחין. אתגר עצום העמיד משה לחרטמי מצרים, הבושה של חוסר האונים שלהם (מלבד היותם חולים בעצמם במחלה קשה זו) גרמה להם שלא יכלו לעמוד לפני משה. גם מכה זו הגיעה להם למצרים, בגלל שהיו מסתייעים בבני ישראל במרחצאות. כעת משחלו במחלת השחין נעשתה להם הרחיצה קשה מאד.
"ויחזק ה' את לב פרעה, ולא שמע אלהם, כאשר דבר ה' אל משה". (שמות ט' יב')
עד כאן היה פרעה מקשה את לבו, מכאן ואילך הקב"ה מקשה את לב פרעה. כי משניתנה ההזדמנות לאדם לשוב בתשובה כמה וכמה פעמים, (חמש לפחות) הקב"ה לא נותן לאדם לשוב, אלא אם יעשה האדם מאמץ עילאי לשם כך!
[b][u]"ברד"
"ויאמר ה' אל משה, השכם בבקר, והתיצב לפני פרעה, ואמרת אליו:
כה אמר ה' אלהי העברים, שלח את עמי ויעבדני.
כי בפעם הזאת אני שלח את כל מגפותי אל לבך ובעבדיך, ובעמך, בעבור תדע, כי אין כמני בכל הארץ.
כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר, ותכחד מן הארץ.
ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראתך את כחי, ולמען ספר שמי בכל הארץ". (שמות ט' יג'-טז')
עד עתה הוכיח הקב"ה את מציאותו (בשלש המכות הראשונות) ואת היותו משגיח על כל המתרחש בקרב הארץ (בשלש המכות הבאות אחריהן) כעת הקב"ה רוצה ששמו יתגדל, יתקדש, ויתפרסם בעולם.
"עודך מסתולל בעמי, לבלתי שלחם.
הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד, אשר לא היה כמהו במצרים, למן-היום הוסדה ועד עתה.
ועתה, שלח העז את מקנך, ואת כל אשר לך בשדה, כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה, וירד עליהם הברד ומתו.
הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו, אל הבתים. ואשר לא שם לבו אל דבר ה', ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה". (שמות יז'-כא')
"ויאמר ה' אל משה, נטה את ידך על השמים, ויהי ברד בכל ארץ מצרים, על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה בארץ מצרים.
ויט משה את מטהו על השמים, וה' נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה, וימטר ה' ברד על ארץ מצרים. ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, כבד מאוד, אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים, מאז היתה לגוי. ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה, ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר.
רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל, לא היה ברד". (שמות כב'-כו')
"וישלח פרעה, ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם, חטאתי הפעם, ה' הצדיק, ואני ועמי הרשעים. העתירו אל ה', ורב מהית קלת אלקים וברד, ואשלחה אתכם ולא תספון לעמד. ויאמר אליו משה, כצאתי את העיר, אפרש כפי אל ה', הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד, למען תדע כי לה' הארץ. ואתה ועבדיך, ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלקים. והפשתה והשערה נכתה, כי השערה אביב והפשתה גבעל. והחטה והכסמת לא נכו, כי אפילת הנה. ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרש כפיו אל ה', ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נתך ארצה. וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת, ויסף לחטא, ויכבד לבו, הוא ועבדיו. ויחזק לב פרעה, ולא שלח את בני ישראל, כאשר דבר ה' ביד משה". (שמות כז'-לה')
"ארבה"
ויאמר ה' אל משה, בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו. ולמען תספר, באוזני בנך ובן בנך, את אשר התעללתי במצרים, ואת אתתי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ה'.
ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו, כה אמר ה' אלקי העברים, עד מתי מאנת לענת מפני, שלח עמי ויעבדני. כי אם מאן אתה לשלח את עמי, הנני מביא מחר ארבה בגבולך.
וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראת את הארץ, ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד, ואכל את כל העץ הצומח לכם מן השדה. ומלאו בתיך, ובתי כל עבדיך, ובתי כל מצרים, אשר לא ראו אבתיך ואבות אבתיך, מיום היותם על האדמה עד היום הזה, ויפן ויצא מעם פרעה. (שמות י' א'-ו')
"ויאמרו עבדי פרעה אליו: עד מתי יהיה זה לנו למוקש, שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלקיהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים?.
ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אלהם: לכו עבדו את ה' אלוקיכם, מי ומי ההולכים?.
ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותנו, בצאננו ובבקרנו נלך, כי חג לה' לנו.
ויאמר אלהם: יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, ראו כי רעה נגד פניכם. לא כן, לכו נא הגברים ועבדו את ה', כי אתה אתם מבקשים, ויגרש אתם מאת פני פרעה.
ויאמר ה' אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה, ויעל על ארץ מצרים, ויאכל את כל עשב הארץ, את כל אשר השאיר הברד.
ויט משה את מטהו על ארץ מצרים וה' נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה, הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה. ויעל הארבה על כל ארץ מצרים, וינח בכל גבול מצרים, כבד מאד, לפניו לא היה כן ארבה כמוהו, ואחריו לא יהיה כן. ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ, ויאכל את כל עשב הארץ, ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד, ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים. (שמות י' ז'-טו')
וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן, ויאמר, חטאתי לה' אלקיכם ולכם.
ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה' אלקיכם, ויסר מעלי רק את המות הזה. ויצא מעם פרעה ויעתר אל ה' ויהפך ה' רוח ים חזק מאד, וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף, לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים.
ויחזק ה' את לב פרעה, ולא שלח את בני ישראל". (שמות י' טז'-כ')
"חשך"
"ויאמר ה' אל משה, נטה ידך על השמים, ויהי חשך על ארץ מצרים, וימש חשך.
ויט משה את ידו על השמים, ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים, שלשת ימים.
לא ראו איש את אחיו,
ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים,
ולכל בני ישראל היה אור במושבתם". (שמות י' כא'-כג')
"...ולכל בני ישראל
היה אור במושבתם"
"ויקרא פרעה אל משה, ויאמר: לכו עבדו את ה', רק צאנכם ובקרכם יוצג, גם טפכם ילך עמכם.
ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת, ועשינו לה' אלקינו.
וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה, כי ממנו נקח לעבד את ה' אלקינו, ואנחנו לא נדע מה נעבד את ה' עד באנו שמה". (שמות י' כד'-כו')
"ויחזק ה' את לב פרעה ולא אבה לשלחם. ויאמר לו פרעה: לך מעלי, השמר לך, אל תסף ראות פני, כי ביום ראתך פני תמות.
ויאמר משה כן דברת, לא אסף עוד ראות פניך". (שמות י' כז'-כט').
בכורות
ויאמר ה' אל משה, עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים, אחרי כן, ישלח אתכם מזה, כשלחו, כלה, גרש, יגרש אתכם מזה.
(שמות יא' א') ויאמר משה, כה אמר ה': כחצת הלילה, אני יוצא בתוך מצרים. ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה הישב על כסאו, עד בכור השפחה, אשר אחר הרחים, וכל בכור בהמה.
והיתה צעקה גדלה בכל ארץ מצרים, אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תסף. ולכל בני ישראל, לא יחרץ כלב לשנו, למאיש ועד בהמה, למען תדעון, אשר יפלה ה', בין מצרים ובין ישראל. וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר: צא אתה וכל העם אשר ברגליך, ואחרי כן אצא, ויצא מעם פרעה בחרי אף. (שמות יא' ד'-ח')
ויהי בחצי הלילה, וה' הכה כל בכור בארץ מצרים, מבכר פרעה היושב על כסאו, עד בכר השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה.
ויקם פרעה לילה, הוא וכל עבדיו וכל מצרים, ותהי צעקה גדלה במצרים, כי אין בית אשר אין שם מת. (שמות יב' כט'-ל')
ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר: קומו צאו מתוך עמי, גם אתם גם בני ישראל, ולכו עבדו את ה' כדברכם. גם צאנכם גם בקרכם קחו, כאשר דברתם ולכו, וברכתם גם אתי. ותחזק מצרים על העם, למהר לשלחם מן הארץ, כי אמרו כלנו מתים
תעזור גם בזה:
http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/jmot/mkot.html
עריכה:
וגם תעזר בזה:
http://www.aish.com/hisrael/history/...en_Plauges.asp
נערך לאחרונה על ידי Yael; 15-01-2006 בשעה 15:30.
תודה יעל
את יכולה להגיד לי
לשון שליחות ומתן ההוראות של מכת הדם ?
נסה פה:
http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/jmot/mkot.html
http://www.aish.com/hisrael/history...Ten_Plauges.asp
נערך לאחרונה על ידי Yael; 15-01-2006 בשעה 15:37.
הנה נסה באתרים האלה שהבאתי
דרך אגב..אין צורך בתמורה, באמת שלא.
:\
חסרים לי
הדברים האלה
תגובת פרעה:
הפסקת המכה :
הכבדת לב פרעה
לשון השליחות ומתן ההוראות :
מאיפה אני יביא את זה ??
http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/jmot/mkot_lv.html
זה לב פרעה
תגובת פרעה הייתה שישראל תעזוב מיד את מצרים, מצאתי את השאלההזאת פה:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/te...11-01-1.htm#s6
יש גם את התשובה
זה מספיק?
למתי ההעבודה? אם לעוד כמה ימים אז אני אנסה למצוא עד אז
נערך לאחרונה על ידי Yael; 15-01-2006 בשעה 16:30.
תגובת פרעה:
http://www.netivot-shalom.org.il/parshheb/vaera8.php
קרא טוב טוב ותראה את התגובה של פרעה
הכבדת לב פרעה:
http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/jmot/mkot_lv.html
את השאר אני אנסה למצוא.
נערך לאחרונה על ידי Yael; 16-01-2006 בשעה 20:52.
תודה יעל
אני סיימתי תעבודה
הרשאות פרסום
