פעם ראשונה שאני כותב משהו כזה.. ובכלל אני לא אחד שמשתף אנשים במיוחד לא בבעיות שלי..
אבל היתי חייב לכתוב את זה.. אני כותב בעילום שם פשוט כי הרבה מאוד מכירים אותי ולא נעים לי...
בקיצור..
לא יודע למה... אבל בזמן האחרון (משהו כמו מהשנה הזאת..) אני פשוט לא מרגיש טוב.. יענו לא פיזית מבחינה נפשית..
כאילו חסר לי משהו בחיים.. יש לי הרבה חברים וחברות (וגם חברה..) אבל לא יודע אני מרגיש שהכל לא אמיתי..
כאילו אני לא יכול לסמוך על אף אחד..
אני כאילו כל הזמן בדכאונות.. רבתי המון פעמים מכות השנה עם ילדים בגלל כל מיני דברים..
פעם אחת אפשר להגיד שיצאתי דיי מפוצץ והרבה צחקו עליי.. אבל לא היה איכפת לי, או שבעצם כן וכל פעם שאני נזכר
בזה הלב שלי כאילו עולה בדפיקות..
אני כל הזמן עצוב, גם שאני עושה משהו שמח ואני נהנה אני כאילו חושב אין זה לא באמת מה שאני רוצה...
אין לי מושג למה זה ככה.. ירדתי גם המון בלימודים.. איזה 5 נכשלים ואני כולה בכתה ח'..
שנה שעברה לא היה לי נכשל אחד..
כל מה שאני מנסה לא מצליח... כמה שאני נחמד לאנשים זה לא עוזר.. ואני פשוט לא יכול אני מתפוצץ כל הזמן מבפנים
ואני לא אומר לאף אחד כלום אבל הדברים הכי קטנים מדליקים אותי.. יש לי בעיות עם המשפחה גם.. ותמיד שיש ריבים
וצעקות לי כואב הלב ואני ממש בוכה... ותאמינו לי שזה כואב הרבה יותר ממכות..
אני לא מבין למה.. כאילו לא חסר לי כלום בחיים.. יש לי כסף ברוך השם בגדים חברים והכל... אבל אני לא יודע פשוט מה חסר... הדבר היחיד שמציל אותי ככה בקטנות מהמצבי רוח האלה זה המוזיקה... ככה אני שוכח מהכל..
ואם זה לא עוזר אני פשוט מנסה לברוח מהבעיות והולך לישון... גם אמא שלי כל הזמן עצבנית וההפך.. אני חוזר מבצפר והיא נחמדה אליי ואני עונה לה לא יפה ואני פשוט לא יכול היא שואלת אותי למה ואני לא מספר...
אז הנה פעם ראשונה שספרתי למישהו או להרבה, ואין לי עוד מה להגיד..
אם למישהו באמת יש כוח לקרוא אז שינסה לעזור לי.....



ציטוט ההודעה


















