זה סיפור קצת מוכר אני בטוח שחלק מכירים אותו:
ישראל גם אם לעתים ''מתכסים בחושך'' והאמת נסתרת מעיניהם, עדין הקב''ה משאיר פתח לתשובה ומסייע לאדם לראות את האמת בעינים פקוחות וכפי שנראה במעשה הנפלא והמחריד המובא בספר ניסים קטנים: שולמית היתה בת קטנה במשפחה דתית בניו יורק הוריה העניקו לה הכל בכל, בשמחה ובאושר. עבורם היא היתה המושלמת ביותר ''הפרח'' של המשפחה בגיל 17 כשאמה כבר לא היתה בחיים, נכנסה בה רוח שטות נעורית שגרמה לה להתמרד. ''אבא ביום ראשון יוצאת אני להודו עם עוד כמה חברות'' הצהירה!! אביה נדהם ''להודו לשם מה? מה יש לך לחפש שם'' והיא בשלה ''אבא זה סגור חבל לך על הזמן, אני נוסעת ואצטרך הרבה כסף'' !!! באנחה כבדה הוא קם מהשולחן והתפרץ בבכי שאשתו כבר אינה בחיים, אולי האם היתה מבינה מה מסתתר בליבה של בתה הקטנה. בטרם עלתה למטוס ניסה האב בכוחותיו האחרונים, ובקול נשבר קרא ''שולה'לה תגידי את האמת מה בחורה דתית מחפשת בהודו''?! לתדהמתו הרבה אמרה לו ''אבא אינני דתיה! אני נוסעת לחפש את האמת אצל הבודהיזם...'' אביה לא האמין למשמע אוזניו : השתגעת לבודהיזם... שולי בפנים מאובנות השיבה : אבא אני רצינית ומקווה שתסלח לי. פניו של האב האדימו מכעס, לסלוח לך? אחרי כל מה שנתתי לך, אחרי החינוך שאמא זכרונה לברכה העניקה לך זאת התודה שלך? אהבתי אותך עד הרגע הזה, שולמית, אך אם החלטת לזרוק מאחוריך את כל היקר והחשוב לי בחיים איני רוצה להכיר בך יותר!! ולעולם לא אסלח לך! אלו היו המילים האחרונות ששולי שמעה מפי אביה.
ומאז חלפו שלוש שנים מאז שהגיעה להודו, עשתה ככל העולה על רוחה והחשיבה את חייה אז כמאושרים. רק חבל היה לה שנפרדה כך מאביה ועל כך שהוא מתעלם מהטלפונים ואינו מגיב למכתביה.
יום אחד עת ירדה לקנות מצרכים בשוק, פגשה חברה משכבר הימים שלמדה אתה בתיכון בניו- יורק ותוך כדי הפגישה הלבבית והשמחה הרצינו פני חברתה ואמרה: שולי הצטערתי כששמעתי על אביך... נבהלה שולי ואמרה אבי? מה קרה לו? חברתה הביטה בה כלא מאמינה '' מה זאת אומרת? אביך נפטר מהתקף לב חצי שנה אחרי שעזבת... באומרו שליבו נשבר בגלל נסיעתך להודו, לא ידעת?! מיד תקף בכי ממושך את שולי ומשהו קרה לה בתוכה. אני רוצה לנסוע לארץ ישראל להתפלל לה' אמרה לחברתה ולא סתם בארץ ישראל, בכותל המערבי המקום הכי קדוש לעם היהודי!!!
שולי עזבה את הודו ומצאה את עצמה במטוס בדרך לישראל, והגיעה ישירות לכותל המערבי שריד בית מקדשנו שממנו לא זזה השכינה מעולם... אבל, האם מותר לי להתפלל? היססה, אני שעזבתי את הדת, וגרמתי בנסיעתי להודו למות אבי היקר...? בהתרגשות וביראה התקרבה אל הכותל ליטפה את אבניו הטהורות, ספוגות הדמעות. הניחה את ראשה על אבני הכותל והחלה לבכות...
על העבר... על ההווה ועל העתיד הלוטה בערפל, ומעל לכל בכתה על כך שציערה כ''כ את אביה היקר לה מכל. דמעותיה זלגו ללא הפוגה, ותוך כדי התישבה שולי וכתבה בפתק ''אבא אני כאן בירושלים עיר הקודש. ליד הכותל המערבי אם נשמתך רואה אותי מלמעלה אני מבקשת ממך אבא'לה סלח לי!! לא התכוונתי להכאיב לך. אני מבטיחה לחזור בתשובה וללכת בדרך של אמא ושלך אבל אנא סלח לי, מבתך האוהבת לעד, שולמית'' גל חדש של דמעות שטף את פניה, אך כעת היא הרגישה הרבה
יותר טוב. שולי חיפשה מקום בין אבני הכותל להניח את הפתק אך בכל פעם שניסתה, הפתק נפל כאומר לה: סליחה אין כאן מקום עבורך... פחדה שולי שאולי זה סימן מהשמים שאביה לא מעונין אך החליטה להתאמץ יותר ולהכניס את הפתק קצת יותר בצידו של הגברים ו... תודה לא-ל היא הצליחה אך פתק אחר של מישהו אחר נפל ממקומו ובעת שניגשה להרימו הבחינה במשהו מוכר לה בפתק ליבה החל להלום בקצב... ולהפתעתה מזהה שבידיה כתב ידו של אביה ז''ל... פתחה מיד את הדף הדהוי והמרופט ולעיניה הדומעות מגלה את המילים הבאות.: רבונו של עולם, אנא רחם על שולמית בת רבקה שנסעה להודו לפני חודשים שמור עליה שתהיה יהודיה נאמנה זכה אותי לומר לשולי בתי שאני אוהב אותה וסולח לה מכל ליבי!!
שולי התעלפה מיד לאחר קריאת הפתק שנפל אליה מבין אבני הכותל והתעוררה לחיים חדשים. שולמית כיום בעלת תשובה אם לשני ילדים טהורים זכתה להקים בית נאמן בישראל בית של תורה ומצוות.