פירוק,מה הוא כאב?
מה הוא כאב?
אין תשובה לשאלה הניצחית הזו
זו עוד שאלה כמו מה משמעות החיים...
אולי נבין את זה אחרי המוות ואולי לא...
כאב...עוד תחושה מוזרה...
בחיים לא עוברת...תמיד איתנו..
אבל היא דועכת עם הזמן..
משאירה צלקות על הלב והנשמה...
משאירה ערפל בתוכנו...
אין מילים לתאר אותו,אין צבעים לצייר אותו...
אין רמז לאיך הוא נירא או איך כול אחד חווה אותו...
מה נשאר לנו לעשות איתו?
בעצם כלום..רק לחכות עד שידעך בתוכנו...
עד שהלהבה שלנו תישרוף אותו..
עד שההילה שלנו תחנוק אותו...
עד שאנחנו נאמין שאין אותו יותר.
יבוא יום ואנו ניזכר בו..
נרגיש שוב את אותו הסכין,תיד,תהרגשה.
נרגיש שוב תשגרה....שוב אותו הכאב..
אך בעצם..זה לא כאב..זה זכרון רע..
זכרון שהפיל אותנו לקרשים
זכרון שהפיל אותי לבור..
אני כבר לא זוכר מאיפה הוא התחיל...
מהעינים של אישה מתה,מאותו צליל של בכי,של דמעה נופלת ושוברת תבטון...
מאותו צליל של המצבה ששמים על הקבר,מאותם מילים אשר נתנו אישור,נתנו לה כנפיים לעלות לשמיים...
לשבת שם על העננים,לראות תחיים של אנשים אחרים...
זה דעך עם הזמן...כבר שכחתי תהרגשה האיומה הזאת...
אבל זה חוזר שוב..אותם מקרי מוות,שוב אותו הסרטן...
עדין לא ממש מתה אבל נפשית כבר בעננים,מחכה רק למילים שיפתחו לה תשערים..
מחכה ומחכה ויודעת שסופה יגיע...היא כבר קבעה את התהריך בערפל כבד...
היא כבר היתה במוות אך החזירו אותה..וזה רק מקשה עוד אליי...
זה רק מחזק את אותם הצלקות,שנפתחות שוב בתוכי,שמדממות ומתביעות את הנשמה שלי...
אותו כאב חד...חזר לרדוף אותי,מבין הערפל בתוכי הוא שוב שם גורם לדמעות לרדת,גורם למוח להפסיק לחיות...
גורם לי להפסיק לרצות,גורם לי להיזכר באותם עינים,עינים של מלאך עולה או נופל,אותם עינים שהעצב כבר מימזמן הרג..
עינים שלה,שמתו מול העינים שלי,אני זוכר את אותה השניה,את הצליל מהמכשיר שהכריז בשמחה על מותה..
אני זוכר הכול..הכול יותר מדי בהיר וטוב...
אותו זכרון הוא שוב הכאב...
אותו אחד
שיגרום לדמעות ללכת,
אותו אחד
שיגרום לך לרצות לא לצאת
להישאר לבד..
לבכות,להישבר,לרדוף בחשכה אין סופית אחרי האיש שישמח אותך...
אבל אין אחד כזה...אף אחד לא יעזור..זה רק אתה ועצמך...
על הזין שלי מה כולם חושבים,אולי הגיעה הזמן לחתוך...
אולי הגיעה הזמן לגמור עם זה...
אולי הגיעה הזמן למות..
ציטוט ההודעה
