{מידע} טיגריס שנחרבי
השערות מאפיניו של הטיגריס השנחרבי
ממבט ראשון נראה טיגריס זה כנמר מגודל, אך המראה מטעה במידת מה. לפי שלדים שנמצאו היה גדול בערך פי שניים מכל אריה, דומה יותר לדוב בממדיו. זנבו היה קצר מאוד ביחס לזנבם של חתולים אחרים, ובכך הוא דומה לשונר. שני ניביו היו ארוכים ביותר, אפשר שהגיעו עד חצי מטר ואפשר שיותר. מכך בא לו שמו.
שלא כמו רוב החתולים לא היה בנוי גופו לריצות, על כן היה מגיע למהירות של עד 40 קמ"ש בערך על פני מרחקים קצרים למדי, ובכך הוא שוב דומה לדוב. הוא גם לא היטיב לטפס, ובכך דמה לטיגריס, אשר הטיפוס כבד גם עליו.
נראה שניזון מטרף חי או מת: ממותות צעירות, תאואים, ביזונים ועוד. יש המשערים שהיה צד בקבוצות, ובכך התאפשרה הכרעתן של ממותות בוגרות יחידות, אך הדבר נתון תחת סימן שאלה. עדיין לא ברור די הצורך המבנה החברתי שהתקיים במין זה.
משום שגופו לא היה בנוי למהירות, משערים שהיה צד מהמארב, ומזנק כשהוא במרחק קצר ביותר מהטרף. אז היה נוחת עליו ושובר את מפרקתו. מובן שהיה סיכון בדבר, אם היה הטרף גדול. ואכן נמצאו גולגלות סדוקות של טיגריס ששילמו בחייהם על ניסיון ציד.
היום מקובל לסבור שבתום עידן הקרח האחרון, בהתחממות העולם, התחילו הממותות ובעלי חיים אחרים לרעות במקומות פתוחים ובעדרים, וכך פחתה יעילות שיטת הציד מהמארב שהשתמש בה הטיגריס. היה עליו לנסות ולהסתגל למצב החדש, אך הזמן לא הספיק. נראה שהפרטים הבוגרים נאלצו לנטוש את גוריהם מחמת חוסר יכולתם לכלכלם, ולבסוף גוועו אף הם, שכן התחרות על הנבלות הייתה גדולה. ייתכן שאף האדם הקדמון תרם להכחדתו, אך דבר זה שנוי במחלוקת.
הטיגריס השנחרבי (או בלועזית: הסמילודון) היה הגדול במשפחת השנחרביים: הוא דמה לדוב גדול בממדיו ומשקלו היה 270 - 360 ק"ג. לעומתו האריה שקל רק 200 ק"ג לכל היותר.
