ההתחלה,כבר חמש שנים של דיכאון
כבר בן 17 וקצת עוד לילה לבן שכזה ,מחוסר שינה תחת משכחי כאבים קפה וסיגריות ואלכוהול מלפני הרבה שעות
"הכול מתחיל מדבר קטן...מגוש קטן...אבל מתפתח...ניתוחים תרופות מוות...אבל זה לא עובר...
זה כמו רוח..מסובבת אותך...180 מעלות ואתה כבר בכיוון הלא נכון...
ואז עוד דבר פוגע ועוד אחד ועוד אחד עד שמגיע האחד החזק...
ומשליך אותך כול כך רחוק,כול כך כואב,
נופלת לתוך בור עמוק,כול כך עמוק עד שלא רואים תסוף
רק חשכה אין סופית בלי קרן אור אחת שמביא להתחדשות התקווה...
אבל גם זה לא קורה..
כול כך כואב...
שזה מגיע,שמגלים תאמת,שמגלים מה באמת קורה...
שמגלים שזה נכון...שמגלים שאתה בבור ואתה מחפש דרכים להרוג תעצמך"
מנסה לסגור תעינים ורק נזכר ונזכר ונזכר בכל מה שקרה לפני 5 שנים בערך משם הכל התחיל משם התמימות ברחה לעזעזל והרבה זמן לא פגשתי אותה שוב,זה היה יום נחמד בהיר וחמים...סבתא רבה שלי שכבה בבית חולים היה לה סרטן העור,אמא שלי בכתה שאלתי אותה מה קרה היא אמרה הכל בסדר על תידאג היא תחייה רק נכנסו אחרי כמה דקות אחדות המכשיר שהיה מחובר עליה זעק בצעקות חלולות בלי כל רגש או רחמים הרופאים באו ובלי כל היסוס הכריזו את שעת מותה...העינים שלה עדין פתוחות מסתכלות עליי במבט קר מתמיד עינים חלולות שכאלה,כבר בלי רגש או כאב או מלנכוליה פשוט מתות,סבתא שלי בכתה,קול נפצים היה כמו דמעותיה שנשברות על הריצפה הלבנה והקרה עם כל כך הרבה לספר רק חבל שאין לה פה או כל דרך אחרת לספר מה עבר שם על האנשים,על כל הכאב שעברו וכל ההבטחות הריקות שהובטח ונשברו תוך דקות אחדות ממש כמו ההבטחה של אמא שלי.
זה היה היום הראשון בביקור שלי בגהנום...לא יכלתי ללכת או לצאת מהמיטה כל היום רק שכבתי לי וחשבתי בקושי אכלתי או חייתי בכלל לא דיברתי הרבה עם בכלל אמרתי משהו,נסענו להלוויה ראיתי את גופתה נשכחת תחת אדמה קרה כשאיזה איש שלא הכיר אותה עומד מעליה ומתפלל לה' שיקבל אותה,לקחתי עוד כדור ונסענו הבית
לא הלכתי לבצפר בזמן הקרוב לא יכלתי עדין אותה תמונה של העינים שלה במוחי מתגלגלת מת מפחד לסגור תעינים וככה עבר בערך חודש וכבר יצאתי מהבית חזרתי להיות במצב הרגיל בעיני אנשים וחברים אך במראה עדין היתי אותו ילד קטן ומפוחד שלא רוצה לחיות,עדין על אותם כדורים ולפעמים אלכוהול כל היום תקוע במוזיקה ולא עושה שום דבר מועיל תקוע בשגרתיות אכולת כאב ויסורים ואז עברה שנה והופה אני בכיתה ט' רק התחילו הלימודים אחרי כמה בום תפוח לפנים שלי,קיבל מכות ואז דקר אותי ואז שברתי לו תפנים ותרגל היה נחמד רצו לפתוח לי תיק אבל יצאתי על הגנה עצמית ופחות או יותר היה לי נחמד באותה תקופה עד שחבר מת בצבא אחד נדקר
עוד הלוויה עצובה עוד בטון קר עוד סתם מילים אדישות מפיו של מישהו שאף אחד לא מכיר,
איכשהו שוב הכל מסתדר אבל אז שקרים יוצאים החוצא,יום בהיר כיתה י' הכל נירא טוב יש לי חברה הכל מצוין אבל אז אמא שלי מעירה אותי ואומרת היום אתה לא הולך לבצפר את נישאר עם אחיך בבית,סבתא וסבא לא יכולים לשמור עליו כי סבא עובר היום ניתוח,קופץ מהמיטה עם הבאה אדישה וקרה ושואל ניתוך?איזה?
ואז היא אומרת את משפט המחץ "לסבא יש סרטן" אני כולי בשוק איך הם יכלו להסתיר ממני דבר כזה?
איך אפשר?לשקר לי בפנים שהכל טוב ויפה איך איך? לא הבנתי את זה ושקעתי שוב בדיכאון בגלל שקרים בגלל שיש לו סרטן הוא עובר ניתוח ואני אפילו לא יכול לבוא ולהגיד לו בהצלחה
"איזה חרא...היא עוברת עוד ניתוח יותר נכוך עברה...כבר השלישי..וזה לא עובר...אין תרופה...
היא תחייה עוד יום נוסף בגיהנום על פני אדמה כשה היא לא יכולה לאמץ תגב...
כול היום תשכב חסרת שמחה...מלאה בכאב...
וזה הורג...הורג מבפנים...
היום היתי בבית חולים שלוש שעות..וזה מחרפן כול השקט הזה..כול החולים...ואי זה כול כך לא הגיוני...
לא מגיע לה...היא היתה אישה יותר מדי טובה..אני לא רוצה שתקבל כנפיים כבר עכשיו..אני רק רוצה שתישאר עוד קצת איתי..פה...על פני האדמה...ולא מחוסרת הכרה"
איכשהו התגברתי על זה אבל אז גם אמרו לי שלסבתא יש גם סרטן,שתיהם חולים אין תרופה אין משהו שיעצור את זה כבר..המצד יותר מדי מתקדם אין דרך חזרה...לא משנה כמה ניתוחים אי אפשר..
היא עברה 4 ניתוחים ומוות קליני או איך שלא קוראים לזה אבל החזירו אותה לחיים
סבא שלי עבר 2 ניתוחים והמצב פחות או יותר בסדר שתיהם יושבים בבית...בקושי עובדים מרוויחים 2.5 אלף לחודש לא יודע איך אפשר להתקיים מכסף שכזה פלוס תרופות וטיפולים
איכשהו חיים מזה...
כבר בערך שנתיים הם חיים ככה,אנחנו מנסים לעזור להם כמה שיותר וגם לסבתא וסבא שלי שחיו באוקראינה באותו זמן,הכל איכשהו התחיל להדרדר..במיוחד כשהיתי בן 16,בעיות בבצפר בבית ריבים שלא נפסקים ביני לבן אבא שלי על שטויות שאני לא הבנתי מה הוא רוצה ממני בכלל שלא נדבר על חברים שעוזבים בשעות מצוקה,חברים שזורקים אותך כשאתה באמת צריך אותם,לפחות באותו זמן היתה לי חברה שממש אהבתי אבל אתם יודעים מה?היא בגדה בי די הרס אותי והשתנתי , אולי לרעה?התחלתי לחפש דברים קלים ובעיקר סטוצים ושוב היתי בדיכאון שלי התאכזבתי ממנה.
ואז הגיעה החודש היפה ביותר בחיי זה היה חג סוכות היתה אחלה הופעה של ווידאסט ועוד להקות ובום יש לי סטוך נחמד הכל נירא סבבה ויפה,אחרי שבוע אני זוכר היה בערך 2וחצי דפיקה בדלת,שוטרים מגיעים לעשות חיפוש בבית ויאללה לחקירות,חשבתי על סמים בסדר ניצא מזה,רק מגיע לבאזל בום אגרוף לפנים וצעקות נשמעות "אתה אנסתה אותה אתה אנסתה אותה" איכשהו עברתי את החקירה הזאת,חקירות במשך 6 שעות,אותם שאלות חוזרות על עצמם ואותו קול בכי מר של אמי מתגלגל לי בראש.
השעה 8 וחצי בערך,הגעתי לתחת משטרה,אומרים תוריד תבגדים בדקו אותי לא מצאו כלום ויאללה לך תהנה בתא,ישבתי בתא הזה,כל הקירות מלוכלכים וחלקם בכתמי דם ולידי יושב איתיופי בשם יצחק ומרוקאי בשם וויקטור דווקא היו סבבה איתי התחלקו באוכל והתחברנו די מהר,מעשן סיגריות כבר בשרשרת מרוב לחץ או אטימות,אבל לא אטימות שלי כלפי דברים , אני יושב פה אטום בחדר מאחורי סורגים רואה בדואים משחקים בפלייסטיישן ואני רק חושב על כל הדברים שעשיתי אחרי שעות של חשיבה ואי הבנה נירדמתי...
קולות נועזים העירו אותי וקמתי ראיתי תארוחת הבוקר הניפלאה שלנו:קוטג' שתי ביצים מלפפון ואגבניה...
אחלה ארוחת בוקר שצריך לחלק לשלושה אנשים,שמו עלינו אזיקים כשאחד על הרגל שלי והשני על רגלו של וויקטור ונסענו לבית משפט,וויקטור רב עם איזה בדואי סכינים נשלפים אבל בסוף הסתדר ואז ישבנו בתא המתנה למשפט של כל אחד מאיתנו,9 אנשים,5 בדואים אני וויקטור ויצחק ואיזה רוסי,ישבנו שם ימים לפחות כך זה היה נירא ובסוף עברו רק שעתיים ואז לקחו אותי למשפט שלי אחרי שיחה קצרה עם הסניגורית שהמדינה נתנה לי.
עליתי לשם,לבית משפט,מקום מפחיד ולא בגלל העתיד הצפוי,הקירות האנשים הכל מפחיד במידה מסוימת שאי אפשר להבין, נכנס לדיון אליי והינה הם יושבים,אבא אמא ודוד שלי כשאני כבול באזיקים,אמא מסתכלת אליי בעינים כאלה ריקניות,מלאות בעצב ובטח חשבה למה אני צריכה בן שכזה,היתה חוויה מטריפה,יותר נכון עצובה עד דמעות בעיני,הרגשתי חוסר אונים מסוים אולי אפילו שאננות באיזשהיא מידה,
כבר לא היה אכפת לי מכלום או מאף אחד חוץ מעצמי,איך להוציא את עצמי מפה?#@$?#@$
רק על זה חשבתי והופה שוב חקירות עד הלילה כמה מכות חטפתי,הושפלתי כמה שקרים שמעתי וכמה כעס ראיתי מצד האנשים הלא נכונים
איכשהו עברתי את הימים האלה והגעתי למעצר בית....
אין לי כבר כוח לכתוב אני ימשיך יותר מאוחר מי שרוצה שבינתיים יגיב לו...
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי ben4455
