יום הזכרון לשואה ולגבורה
ילדים בשואה
"כמיליון וחצי ילדים ניספו בשואה. ילדים שלא זכו להגיע לבגרות ולהגשים את זכותם לחיות, לחלום חלומות, לאהוב, לשחק ולצחוק. השנה, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה החל ביום ב' 5.5.97 (כ"ח בניסן התשנ"ז), יועלה על נס סיפורם של אותם מאות אלפי הילדים שניספו ושל אלו שהצליחו בדרכים שונות לשרוד וניצלו. גורלו של הילד היהודי בשואה, אם בגטאות, אם ביערות אם במחנות, היה אכזרי וקשה במיוחד. הוריו ומשפחתו הקרובה לא יכלו להעניק לו את הביטחון וההגנה שכל הורה מבקש להעניק לילדו. הילד הקטן לא זכר את החיים שמחוץ לחומה, לא זכה לראות שדה פתוח, עץ מלבלב, אגם מים ובעלי חיים. לא שמע סיפור ולא צלילי שיר הנושאים עמם צהלה ותקווה. הילד והילדה לא הבינו מדוע כולם מתהלכים קודרים, מדוע הכל אסור, ומדוע כל בקשותיהם ותחנוניהם נענים ב"אין" ו"לא"... מדוע קר כל כך והרעב אינו מרפה.רקע הסטורי
נפשם של הילדים יצאה אל מחוזות הילדות ולעיסוקי ילדות רגילים. דוד רובינוביץ' ילד מכפר ליד קילצה שבפולין, עוד הספיק לכתוב ביומנו באוגוסט 1940: "במשך ימי המלחמה אני לומד בעצמי בבית. כאשר אני נזכר שהלכתי לבית הספר בא לי לבכות". ילדי הגטאות והמחנות, ככל הילדים, ידעו שעות של עליצות, שובבות ומשחק. די היה בהפוגה קצרה מרעב וממתח ומיד נשמע צחוק צוהל, פרצו קטטות והתגלגלו כדורים עשויים סחבות בד, ובפינות החדרים הצפופים ליטפו ילדות את בובותיהן וסיפרו להן סיפורים על בגדים מהודרים וורדים פורחים בגני ערים בעולם הגדול.
יש שילדי הגטו היו לאנשים קטנים שאזרו יוזמה ואומץ ונטלו חלק במאבק על החיים. בקבוצות או בתור יחידים ניסו ילדים לשרוד, אך הגיעו ימים שהיד הרוצחת רדפה והשיגה כל יהודי. ילדים שלא צלחו לעבודות כפייה היו הטרף הראשון. במשלוחים הרבים שכוונו אל מחנות המוות היו רכבות של ילדים - ילדים מלודז', ילדים מפריז וילדים ממקומות אחרים. על אף פעולתה הבלתי נלאית של מכונת ההשמדה סביבם הצליחו אלפי ילדים להינצל. ילדים שמצאו מחסה בבתים של אנשים בעלי מצפון ומוסר, חסידי אומות העולם, או אומצו בידיהם. ילדים שהוחבאו במנזרים, ששרדו יחידים ביערות ובכפרים, נרדפים משוטטים כחיות בר. ילדים נאלצו לשבת בדממה ארוכה מבלי שיוכלו להוציא מפיהם לא קול צחוק ולא קול בכי חודשים ארוכים.
לילדים אלה ששרדו היתה השיבה לזהותם היהודית, לחברה ולאמונה בחיים ובאדם רצופה פחדים ומשברים. אך ילדים רבים, רבים כל כך, נחרץ גורלם ולא נשאר איש שיבכה את מותם, ולא נותר זכר לחייהם ולמותם. סיפורם של הילדים בתקופת השואה יבוא לידי ביטוי בארועי יום השואה השונים ובמיוחד באמצעות סיפורם האישי של ששת מדליקי המשואות, בעצרת הפתיחה המרכזית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, שתערך ב"יד ושם" ביום א', 4.5.97 (כז' בניסן תשנ"ז)".
מתוך פרסום של "יד ושם".
בשואה התחולל רצח שיטתי של כל אדם ממוצא יהודי ללא הבחנה, תוך כדי תעמולה אנטי-יהודית מרושעת. ביסודה של השואה מונחת האנטישמיות המודרנית, שהיא גלגולה החדש של שנאת היהודים. זו נודעה בגילוייה הספרותיים והחברתיים עוד בתקופות קדומות וטופחה בימי הביניים על ידי הכנסייה. האנטישמיות המודרנית הגרמנית הושתתה על תורת הגזע והכריזה על היהודים כעל "תת-אדם" בניגוד לגזע ה"ארי" העליון.
היהודי הוצג כטפיל וכגורם עיקרי לכל צרותיה של גרמניה. לגרמניה היו בעיות חמורות לאחר מלחמת העולם הראשונה. הרפובליקה הוויימרית שקמה על חורבות גרמניה המובסת, איבדה שטחים כמעט בכל גבולותיה, הייתה נתונה, בייחוד בתחום הצבאי, בפיקוח בעלות-הברית המנצחות, וחויבה לשלם פיצויים גדולים שהכבידו מאד על שיקום המשק. האינפלציה הדוהרת ואי-הביטחון הכלכלי הוחמרו עוד יותר עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב-1929 שהתחיל ב"יום ששי השחור" בבורסה של ניו יורק וגרף בהדרגה את כל שוקי העולם. בינואר 1932 הגיעה גרמניה למספר שיא של מובטלים. התעשייה שותקה ושקעה בחובות.
בתנאים אלו הקים אדולף היטלר את המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית (המניפסט שלה: ספרו "מיין קאמפף - מלחמתי", נתן לגיטימציה להשמדת היהודים). עם עלייתו של היטלר באופן דמוקרטי לשלטון ב-1933, החלה מדיניות רדיפת היהודים בגרמניה.
ציטוט ההודעה
