בעיה רצינית
טוב תקשיבו אני הרבה זמן חושב על כל מה שקרה לי השנה.. כל כך הרבה דברים רעים , שקשה לי לשכוח אז רציתי פה להוריד הכל מהלב ושתוכלו לעזור לי ,אודה לכם מאוד אם תיתחסו לנושא בכל הרצינות..אפרט ככל שאני יכול כדי שתבינו את הסיפור.
אוקיי אז ככה אני צ'-שם בדוי ילד מאוד נחמד.. ,אוהב מחשב ,עיצוב , ספורט , מאוד רגשני (דוגמא:מקרה מסויים שהייתי עם חברים ראיתי צינור מים של השקייה במקום ציבורי שהתפוצץ , הרגשתי מאוד רע אחרי זה שלא התקשרתי למוקד העירוני כל המים שנשפכו..בקיצור מאוד אובססיבי)
עבר:במעבר חד בין הכיתות הספקתי לספק לעצמי אוייבים וחברים -ניסיון חיים פורה יחסית לגיל כלכך צעיר.. אני מהילדים האלו שלומדים כל דבר קטן על בשרם ,בכל מקרה אני לא אספר את סיפור חיי אבל הסיפור מתחיל בזמן שסיימתי את בית הספר היסודי שנה שעברה(כיתה ח')-בית ספר דתי , המצב בכיתה היה טוב מאוד מכל ההבטים מצד החברים טובים שרכשתי את אמונם ,יוצאים לבילויים חברים ממש טובים בקיצור.. כיתה מאוד מגובשת..(בלי בנות-עזבו לבית ספר לבנות מכיתה ז') , הלימודים שלי היו טובים , הרגשה כללית טובה מאוד.. מרוצה מהחיים וכמו כל הבנים מחפש חָברה או כל דבר שיגרום לי להרגיש טוב יותר.. בכל מקרה לקראת סוף השנה הרבה דיברו לאן לעבור היו כמה אפשרויות {[אני אציג את בתי הספר באותיות כדי לא לפרסם פה בתי ספר..] - א' - בית ספר חרדי ברמה גבוה , א2 - כנ"ל. ב=ישיבה(בלי בנות) קרובה לעיר המגורים , ג=בית ספר טוב(עם בנות), טיפה רחוק מאזור המגורים(קיבוץ)} , החכמים הלכו לא,א2 . אני בהתחלה חשבתי לעבור לג' כי שם התכוונו ללכת מרבית חבריי הטובים , אך במהרה התפשרתי והחלטתי ללכת ל-ב' מכיוון ששמעתי תגובות וחוות דעת של אנשים שהיו שם וסיפרו .. בקיצור המצב היה כזה ש ב' יותר טוב מ-ג'.. בגלל הדת,האמונה,הלימודים .., באותה תקופה ההיתי גר באזור קרוב לחבר טוב שלי - תקופת המעבר בין בתי הספר היתה גם תקופת מעבר הדירה לאזור מגורים שונה בעיר..(שכונה אחרת) , בכל מקרה החופש תם , התארגנתי נפשית,רוחנית,ושכלית למעבר הגדול..גם דירה וגם בית ספר , ההית מאוד נרגש שהלכתי עם הוריי ביום הגיבוש הראשון בבית הספר , כל המקום החדש , פרצופים ואנשים חדשים שמעולם לא ראיתי..חח , הגיבוש.. השיג את מטרתו , גובשתי עם חברי החדר שלי ,ועוד כל מיני ילדים שהיו בקומת המגורים או הכיתה , עברו להם ימי הגיבוש , שבת הגיבוש , הרגשתי שהנפש לי עלתה , הרגשתי טוב ומרומם(לא במובן הזה חח) , ובוא נגיד שהיו לי קרובי משפחה באותו יישוב של הישיבה, היתה הרגשה ביתית טובה ,ההיתי מקבל דמי כיס והטבות מבית הספר , הרגשתי שאני שייך ורוצה להישאר אבל תמיד היתה לי מחשבה פרועה על החברים שלי שחוזרים כל יום הביתה , נהנים ממחשב וטלוויזיה(בשבילי זה חובה.. אני מכור) , עברו להם שבוע ועוד שבוע , מבחנים עבודות שיעורי בית,ופתאום מכל מיני סיבות אחד ההורים לא רצה שאמשיך בבית הספר הזה , והעדיף שאחזור הביתה בכל יום ואהיה עם חבריי הקודמים ,זהו מצב מאוד מסובך , מה לעשות ???, כשנמצאים בישיבה רוצים לחזור הביתה בכל יום כי מתגעגעיםוגם הוא קרוב לאזור המגורים, הרמה הלימודית והרוחנית מתאימה בול . אך אחרי חשיבה ,מה יותר שווה לי..מכירים את המצב שאתם עושים כמו טבל.. מה החסרונות פה מה שם ומה היתרונות פה ומה היתרונוץ שם ככה כדי להגיד שחשבת על זה ולא אמרתי "אני עובר" ככה , לבסוף שוכנעתי לעבור לא היו לי הרבה ברירות. הייתי יכול להישאר ולהילחם בהורה על מקומי ועל דעתי אך הבנתי שיותר כיף בבית הספר החדש , אחזור כל יום הביתה.. שהיה בבנייה לא יודע זה ממש משך אותי , אחרי דיבורים עם חבריי מהיסודי, ממש הרגשתי שמחכים לי ורוצים שאהיה איתם שמתי לב רק עכשיו שהתעלמתי מהילדים שאמרו לי שלא שווה לי לבוא זה לא טוב.. כי זה בדר"כ ילדים שלא מרוצים מכלום.., לא יודע מה הרגשתי מעין בלבול דעות , טוב.. לא טוב לא יודע .. ההיתי בקטע של לקחת הכל בכיף ובסבבה.., בסה"כ ביליתי חודשיים בישיבה . (עברו חודשיים מאז תחילת שנת הלימודים) בהתחלה בית הספר החדש לא היה מוכן לקבל עוד תלמידים אך בקומבינות וקשרים הצלחתי להיכנס , כשהלכתי להיבחן פגשתי את חבריי מהיסודי בפעם הראשונה מאז מסיבת הסיום , ההיתי מאוד נרגש , הבחינות הלכו בסדר , המנהל אמר שהסיכויים להתקבל נמוכים אבל לא נורא אפשר להתקבל גם שנה הבאה , ההיתי מאוד לחוץ מכל החלק הזה אבל אמרתי חפיף , כמה ימים לאחר מכן קיבלתי בטלפון שהתקבלתיי ,אני לא יודע למה אבל לא פרצתי באושר , המזכירה בטלפון לא הבינה מה יש לי , לאחר מכן התקשרתי לחברים שלי כדי לספר להם הם שמחו מאוד , לאחר כמה ימים התחלתי את הלימודים ביום הראשון ההיתי צריך להתרגל לסגנונות שונים ממה שהכרתי עד היום , אורח חיים שונה , אווירה הכל.. , הכל היה כיף הכרתי אנשים חדשים כמה בנות(*אפרט בהמשך),היה ממש סבבה התחלתי להבין שאני מתחיל לבנות לעצמי את המקום בסביבה החדשה , אחרי שבועיים מתחילת הלמודים בבית הספר זה קרה הדבר הראשון שהרס לי את השנה ואת החיים .. חיכנו להסעות , אחד מחבריי מהיסודי שלא ההיתי חבר טוב שלו אלא חבר חבר לא יותר מזה , לקח משהו חשוב לי הפלאפון שלי שקנו לי אותו בהמון כסף , פלאפון ממש יקר , פשוט לקח לי אותו ביקשתי אותו מיד בצורה יפה כמו "אחי תביא את הפלאפון זה יקר"(ההיתי בשוואנג מאוד גבוה על כסף.. חשבתי על כל דבר קטן גם על מישהו שחייב לי 10 שקל!!) , אך הוא אמר לי "אני רוצה לראות שנייה" המשכתי להתווכח הטמבל הגיע לפח ואמר לי אם אתה זז אני זורק אותו , כמובן שאני חייב להגיד שכל מה שקרה הלך הצחוק לא היה שום דבר רציני , הוא לא באמת רצה לזרוק אותו(כך אני חושב) וגם לא היה ניראה לי שהוא היה עושה דבר כזה , בכל מקרה הוא הפיל את הפלאפון לפח הפלאפון נהרס.. שווי הפלאפון יותר מ-1000 שקל בלי ביטוח , (יש לו חבר צמוד כזה חננה כזה שהולך אחריו לכל מקום .. כמו זנב.. קנה לו מעין חבר לכל זמן..) אמר לחבר שלו שאני זרקתי לו תפלאפון שלו , הוא התחיל לחפש בפח וכך גם אני , באותו זמן כל השכבה מסתכלת מהצד וצוחקת , הרגשתי ממש נורא , גם הפלאפון נהרס וגם הוא הרס לי את חיי החברה , בטח אתם חושבים שאין כוח או שאני סתם ילד מעפן אז זהו שלא , יש לי בסיס מאוד חזק אני לא נותן שיזלזלו בי , כל זה קרה כלכך מהר , ההיתי מאוד עצוב , חזרתי הביתה סיפרתי מה שקרה לי .. רציתי ללכת עם זה עד הסוף.. לתבוע אותו לעשות לו משהו שהו הצטער על כך אבל לא ילנו היינו חלשים(מבחינת כספית) - כרגע עברנו לדירה גדולה שלקחה מאיתנו סכום גדול עבורה ,רציתי לנפח את הסיפור כמה שאפשר , שכולם ידעו שהוא מניאק וזבל , כמובן שעוד היה חם.. מייד אחרי שהוא זרק לי את הפלאפון וזה קרה הלכנו מכות אבל מיד הפרידו .. ,חשבתי שנסגור את זה בכך שאני לא ידבר איתו והוא יהיה חייב לי לעד ואני תמיד יזכור לו את מה שהוא עשה , אבל המזל הרע שום מפתיע ובגדול אחרי כמה שבועות זה התחיל להתעוות ולקרות שוב - עוד ילדים באו והתחילו לזלז בי כי הם ראו שהוא זיזל בי אז למה לא , הרגשתי שהביטחון העצמי שבניתי לעצמי במשך שנתיים הולך ויורד כל דקה כל שנייה הרגשתי נורא אמרו לי דברים "יילד כאפות" וכאלה בדרך כלל היו אלה ילדים מתלהבים כאלו שהיו במרכז החברה , לא הקשבתי להם הלכתי איתם ראש בראש ,לא הסכמתי שיגידו לי דברים כאלו , כך זה קרה ממקרה למקרה , לא הבנתי את דרכי החישבה של הילדים במקום ובגלל זה הגענו לחיכוחים רבים ואף למקום שבהם הילדים שרבתי איתם היו ילדים בעלי כושר דיבור גבוה שהיו מקובלים בחברה כך מצאתי את עצמי נתון במצב כלכך קשה !!!!!!!!! הרגשתי רע מאוד מיום ליום היו לי סיוטים , פחדים ...
כל הזמן חשבתי מצד אחד בית ספר חדש , מצד שני ילדים שהיו איתי מהייסודי לפחות 7 ו8 שנים !!! ככה פשוט ופתאום הולכים נגדי ועושים לי דברים כאלו!!! פתאום הכל התפוצץ לי בפרצוף והבנתי אחרי המון בירורים שהילד הזה רצה פשוט להוריד אותי , זאת האומרת הוא ראה אותי ככה נהנה ועולה לדרגה הגבוה הוא התחיל להתסיס את כולם נגדי ,ואפילו הבנתי שיש להם .(לילדים בבית ספר) אינטרס חזק להוריד אותי כי כאלו לקחתי להם את המקום החברתי ,הוזזתי כמה ילדים בדרך כדי להיכנס , [רק שתדעו הילד הזה הוא סתם שמן טמבל .. אין לו שכל .. רק בגלל פרוטקציות הוא נשאר ביסודי הזה אם לא הפרוטקציות היו מעיפים אותו בשנה הראשונה שהוא הגיע , הוא בדרך כלל בא עם בגדים של מותגים וכאלה.. הבנתי בסוף שהוא סתם פוזה.. מבחוץ מכוער עם בגדים יפים ומבפנים כלום הוא ממש טיפש , אני אל אומר את זה כי אני שונא אותו אני אומר את זה בגלל שהוא באמת כזה] . מסביב היו חברים שעזרו לי(מהיסודי) שהם היו חברים אמתיים והיו כאלה שנסחפו בגל של הבית ספר הזה , התיחסו אליי כאל ילד לא מוכר , שאפשר לזלזל בו , ומכל הצרה הזאת שכחתי להכיר את הבנות שלומדות בשיכבה..(ממש חשוב לי) ממש לא יכלתי לא היה לי הביטחון בגרוש, כך עברה לה השנה עם כל האירועים של בית הספר כל זמן כל הזמן היו מתנקלים אליי בטיולים , עושים כל מיני דקירות כאלה..לא ידעתי מה לעשות לאט לאט הדברים הסתדרו.. אבל לא השתפרו..אני עדיין מרגיש רע מאוד אני מת כבר לפתור את כל הצרות האלו אני לא יודע מאיפה להתחיל ומה לעשות ????כלכך הרבה דברים ומידע שרציתי לכתוב אבל לא אוכל גם כדי לא להעמיס פה וגם כדי לא לחסוף את זהותי .
לפני החופש רציתי להספיק המון דברים עם החברים שלי מהישוב .. אך מחשבות לחוד ומעשים לחוד..נפגשתי כמה פעמיים הספקתי לעשות כמה דברים שתכננתי וכמה דברים שאני בדר"כ עושה בחופשים , אבל עדיין אחרי כל החשיבה ואחרי כל הרוגע שרציתי להשרות על עצמי תמיד יש ההרגשה המציקה הזאת בבטן שבסוף החופש אני יחזור ללמוד בבית ספר הזה..אהה ועוד המזל הרע ממשיך .. רבתי החופש!! עם חבר טוב שלי..אחד מהחברים הטובים שלי שהיה איתי לכל אורך הדרך.. הוא רוצה לסיים את הקשר..אני חושב שזה בגלל משהו שאמרתי לו..כנראה שהוא לקח את זה רציני מדיי ..עדיין לא הצטערתי בפניו ...
שורה תחתונה :
מצב בהשוואה לפני שנה : גרוע מאוד..
כסף שהלך לו : 1500 שקל על פלאפון ותיקונים ..
חברים שאיבדתי : 5 . 1 לתמיד.
הרגשה כללית גרועה מאוד..
מה שהרווחתי:
לא לקחת ללב..חח אלא לראות ..
לא לסמוך על אף אדם בכל אשר הוא..ההיתי מאוד סומך ומאמין לכולם..(לא פתי אבל אחד שלא אכפת לו מה האמת האמיתית)..
לא יודע מה לחשוב ,לא יודע מה לעשות תעזרו לי בבקשה.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Tiger
(הוא אמור להבין אותי , כל הגויים שבנינו אל תנסו חח)
