לא מצאתי מקום טוב יותר לכתוב את זה בעילום שם, באנונימיות מוחלטת, ללא חשש שלפתע יחליטו לחשוף מי אני. אני ארשום את הדברים בשמות בדויים, גם סגנון הכתיבה יהיה מעט שונה ממה שאני רגיל בדרך-כלל.
לפני משהו כמו שנה וחצי - שנתיים הכרתי מישהי, נפלאה, לצורך העניין היא מירושליים, אני לצורך העניין מבית לחם. הכרנו דרך האינטרנט, לא חשוב בדיוק מאיפה, אבל התחלתי לדבר איתה במסנג'ר.. דיברנו על הכל, השיחות היו אחלה, עד שהיה נתק לכמה חודשים... לא יודע למה, לא זוכר למה - לא רוצה להזכר למה.. אבל היה..
לפני כמה חודשים התחלנו לדבר שוב. אני לא זוכר למה שלחתי לה הודעה, או אפילו אם אני זה ששלחתי, אני חושב שזה היה מעט אחרי היום הולדת שלה, אז בטח אמרתי מזל-טוב...
כאשר התחלנו לדבר שוב.. אני לא יודע מה השתנה בה, אבל היא התנהגה אחרת, גרמה לי לאהוב אותה מחדש, אבל בצורה אחרת... להתאהב. 'נשבתי בקסמיה'. דיברנו כמה חודשים, כאשר אחרי כמה חודשים, אני לא יודע איך הגענו לזה, שאמרתי לה שאני אוהב אותה. היה נראה שהיא שמעה, אבל מאוחר יותר התברר שלא הקשיבה, אבל לא נורא.
בין לבין אני לא זוכר בדיוק מה היה, אבל דיברנו רגיל והכל.. אהבתי [ועדיין אוהב] אותה המון. כששאלתי אם זה יהיה אפשרי שנהיה יחד, בתור זוג, קיבלתי תשובת שלילה, מוזרה האמת, שהמרחק הוא הבעיה... קיבלתי את זה והמשכתי. לא הצקתי. לא מטבעי להציק לאנשים.
כמה שבועות אחרי... והיא בקשר עם מישהו, מעיר רחוקה רחוקה. המרחק? לא בעיה כלל.
הצליח לפרק אותי לכמה שבועות שאחרי זה. לא קל.
הייתי חייב להוציא את זה,
אני מצטער אם הפרעתי למישהו,
או אם מישהו התאמץ לחינם לקרוא את זה.
הערים בקטע הם לא הערים האמיתיות, אני לא אחשוף כאן שום דבר שיזהה אותה או אותי, אתם בטח מבינים למה.
שבת נהדרת.



ציטוט ההודעה















