מסיונרים *סיפור אישי*
שלום אחי ואחיותי !
אני יודע שהרבה זמן לא הייתי בפורום. מקווה שמישהו זוכר אותי, אבל גם אם לא - לא נורא.
ראיתי לנכון לחזור לפורום וליידע את החברים בתופעה, שאגב איננה חדשה כלל.
אינני יודע מה כמות המסיונרים בארץ, אבל אני יכול להעיד על עצמי שאפילו לא ידעתי עליהם בעודי בארץ (עד גיל 14).
שנה שעברה היה לי "הכבוד" להכיר אחד. בחור אוקראיני בן 19 שהיה בבית הספר הציבורי בו אני לומד.הוא "עקב" אחרי כל השנה, ולקראת סוף השנה ניגש אלי והתחיל לשוחח. לא היה לי אכפת. עוד חבר, למה לא? לפעמים הוא שאל שאלות אתניות כמו "מי לדעתך נחשב מזרע אברהם?" הוא התכוון גנטית, גופנית או נפשית.
לאחר כשבוע הוא ביקש ממני לחכות לו אחרי השיעורים שנלך ביחד, לביתי. בהתחלה לא הבנתי, אבל הכנסת אורחים זה בדם שלי.כשחזרתי לכיתה, המורה שלי אמר לי 'אלקסיי חיפש אותך. הוא מצא אותך? גם אותך הוא רוצה להמיר?'
*הופה* הבנתי מה קורה פה. אין עוד מקום לויכוחים. לבית שלי הוא לא נכנס.
לאחר שהלימודים הסתיימו הלכתי לתא שאני מניח בו את ספרי הלימודים, ואיך שאני מסתובב האוקראיני מחכה לי, כמו שד. הוא שואל, "נו, אתה הולך הביתה?" ואני אומר לו בציניות, "לא." לאחר רגע של שתיקה אני אומר לו "אם אתה רוצה לדבר, בוא נעלה לספריה ונדבר". מפה והלאה הייתי נוקשה ורציני. הוא לא רוצה להיות סתם חבר.
עלינו לספרייה, ישבנו בשולחן בצד, אחד ממול לשני. ניסיתי לשכוח מכל הסיפור, אבל אני אנסה לשחזר איך השיחה הראשונה (תגלו בהמשך שהיו עוד) התנהלה. הוא התחיל עם היהדות, עם התנ"ך יותר נכון, בלי איזכור יחיד לאותו האיש. פה ושם שיסעתי את דבריו כדי שימשיך מהר יותר לנקודה כי "אין לי זמן". הוא הפציר בי שלא אקטע אות, כי זה מאוד חשוב. נתתי לו לדבר. זרקתי פה ושם רמזים לאיש שחי ומת לפני כ2,000 שנים, והוא עשה את עצמו תם, כאילו אין לו מושג על מי אני מדבר. בסופו של דבר שאלתי אותו מי הוא ובמה הוא מאמין. הוא התחיל בזה שהוא יהיה מאוד 'עדין' והוא לא רוצה שזו תהיה השיחה האחרונה שלנו ....
אמרתי לו "דבר, לא לך להחליט אם זו השיחה האחרונה או לא"
אז הוא הסכים, אבל לפני שהסכים, רציתי להיות ישר איתו. לא בשבילו, אלא בשבילי, שלא יהיו לי ייסורי מצפון. אמרתי לו "כל מה שאני יודע או חושב עד עכשיו - אני שם בצד. אני נותן לך זמן לדבר מה שתרצה, ואני לא אומר מילה. כשתסיים, אחזיר את מה ששמתי בצד, ואומר את הצד שלי". הוא הסכים.
אין לי זמן לפרט את כל מה שהגוי אמר, אבל הדברים היו לבביים ביותר. כשהוא סיים, אני התחלתי את דברי באיזכור הפסוק "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ..."
והסברתי לו שכל מה שהוא אמר בא מהלב, מהאמונה, אמונה עיוורת.
הוא מתאר את עצמו בעבר כ"ילד רע" שהלך בדרך רעה, ואז חזר בו וקיבל עליו את הנצרות. עד לשיחה השלישית שלנו הוא אפילו לא גילה לי מי הוא, הרי בנצרות יש הרבה כתות. הבנתי שהוא ממשפחה דתית, שעוד הסבא שלו היה דתי.
שסיימנו את השיחה בספרייה, חשבתי זהו, אני ייפרד וכל אחד ילך לדרכו. אבל הוא ליווה אותי, ואז ליווה אותי עוד כמה בלוקים, ואז עמדתי עד שיסיים לדבר, לקחתי את האימייל שלו וזהו. ראיתי שהוא הסתובב והתחיל ללכת, גם אני התחלתי ללכת. אני הולך כ-2 דקות, מסתובב ורואה אותו רץ לעברי. הוא שכח להגיד משהו (או יותר נכון חשב ששכח, אבל בעצם אמר את אותו הדבר מקודם). הבחור לא נכנע.
באימייל השני אמר שהוא לא שייך לשום קבוצה וכו'...אבל באימייל השלישי הוא 'פלט' שהוא Evangelical Baptist. באימייל שלי כתבתי לו שאני לא יכול להאמין למה שהוא אמר, כי המידע שלו כבר לא אוטנטי. קודם אמרתי שאני מאוד כועס כי מקודם הוא אמר שהוא לא שייך לשום כת, אבל הסברתי לו שהכת שלו מקורה בפרוטוסטנטים האנגלי בערך במאה ה-18, ומקורם בפרוטוסטניזם הגרמני במאה ה-16 שהקים מרטין לות'ר, אדם אכזר ששנא יהודים. מקורם של הפרוטוסטנים בקתוליזם, והמילה "קתוליק" עצמה בלטינית משמעותה "אוניברסלי", יעני חיבור של כמה כתות לדת אחת.
עכשיו, אני לא כותב לכם את כל זה סתם כך, אלא להראות דוגמא (שלילית במקרה שלנו). יש עוד ילד מבית הספר שאותו אני מכיר מאז שהתחלתי ללכת לשם, ואני זוכר שהוא אמר לי שהוא יהודי.באותו השנה שדיברתי עם הגוי המסיונר, יצא לי ללכת עם הבחור היהודי הביתה לאחר הלימודים ובדרך הוא שאל אותי אם אני מישראל ואם אני יהודי. כששאלתי אותו מי הוא, הוא ענה שהוא התנצר, אבל אף אחד לא יודע (ההורים). בהתחלה לא הבנתי מה פשר הדבר, אבל לאחר כשבוע אני ועוד חבר היינו צריכים להסיע אותו לחברה שלו, וכשהגעתי לבית של החברה שלו, הבנתי מה הולך פה. נכנסתי לביתה כאילו שנכנסתי לכנסיה. הכירות מלאות באיקונים, תמונות של מריה "הבתולה" עם התינוק. כשראיתי את הילדה, החברה, כבר לא היו לי תהיות. הילדה יפיפיה, ושיערתי שהיא או המשפחה שלה הם הגורם להתנצרות.
רק שתבינו מי מתנצר: השנה כשהלכתי הביתה עם אותו הילד הוא הציע לי להכנס לביתו ואמרתי לו שאני עוד מעט נוסע לעבודה. הוא אמר לי שהוא יסיע אותי אבל עניתי שאני עוד צריך להניח תפילין. "מה?" הוא שאל אותי. "תפילין. מה אתה לא יודע מה זה?" "לא" הוא ענה. "מה לא היה לך בר מצווה?" שאלתי. "היה. אה אתה מדבר על הדבר הזה שמתעטפים איתו?" "לא. זו טלית".
הבנתי שהיתה לו בר מצווה רפורמית.
זו הסיבה שאני כותב את האשכול הזה. אנחנו מתבוללים בצורה מהירה ומבהילה, שהורגת יותר יהודים מהשואה. שתבינו, האוקראיני המסיונר לא בא אלי כי אני כזה חמוד, אלא הוא חשב שאין לי ידע ביהדות, כי אין לי לא סממנים, אני לא מגדל פיאות, לא לובש ציצית, לא דיברתי על הנושא בכיתה.נזפתי בו ושאלתי כל הזמן אם הוא יודע או מאמין במה שהוא אומר, וזה בילבל אותו. כשדחקתי אותו לקיר, הוא שם את ידו על הלב ואמר "אבל אני מאמין", ואני עניתי "אבל אתה לא יודע".
מעכשיו כל פעם שאני אזכיר את האדם, אני אקרא לו בשמו ולא בשם המקובל על היהודים היום, מתוך כבוד. לא אהדה, אלא כבוד, כי איננו יודעים מי האדם באמת היה.
עניין אותי לראות מה יהודים אחרים חושבים ובערך 3 חודשים לאחר השיחות כתבתי בגוגל "anti missionary" והאתר הראשון שעלה נתן מדריך איך לזהות מסיונר, מה לצפות ממנו ומה לענות. התפלאתי לגלות שמה שאני עברתי, בדיוק כך גם אחרים עברו, כאילו הם עוברים קורסים להכשרה.
אבל חברים, אני היום יכול באמת להעיד על עצמי שאין לי יסורי מצפון. בנצרות יש תחום שנקרא apologetics, שזהו ענף בתיאולוגיה העוסק בהגנה על הנצרות ובהוכחת אמיתותה. קראתי מאמרים, ראיתי הרצאות ואני יכול להגיד לכם היום עם יד על הלב, לכולם אותו עיקרון.
לא הסתמכתי על מאמרים חובבניים אלא קראתי מאמרים של אנשי אקדמיה, שלחתי אימיילים לפרופסורים, ראיתי מצגות ועוד...
אינני יודע מהו הידע האישי של כל אחד מכם בנצרות, אבל אני יכול להעיד על עצמי שבעודי בישראל, רק מה שלמדתי בשיעור היסטוריה, זה כל מה שידעתי על הדת הזו.אבל מי הם? מה הם רוצים?
הנצרות היום מנקודת מבט יהודית בעצם משלבת עבודה זרה. לא רק שהמנהגים והחגים שלהם לקוחים מפולחן האלילים העתיק, אלא מושג ה"שילוש" (האב, הבן ורוח הקודש) היא המצאה די מאוחרת יחסית לתחילת הנצרות. הנצרות שאנו יודעים היום בעצם הוקמה על ידי פאולוס, או בשמו העברי - שאול התרסי, ולא על ידי חסידיו של ישוע הנוצרי. שאול התרסי מעולם לא ראה את ישוע אלא טען שבדרכו לדמשק הוא ראה פתאום אור עצום שמתוכו נגלה אליו האלוהים, או ישוע. כששאלתי את החבר היהודי הזה שהתנצר מי הוא, יעני לאיזו כת הוא משתייך הוא גיחך ואמר "מה זאת אומרת? אני נוצרי" כי חשב שהנצרות היא אחת. ואז שאלתי אותו עוד שאלה, "באיזה אוונגליון אתה מאמין?" (אוונגליון הוא ספר הבשורה על ישוע. יש כמה כאלה. אני אפרט בהמשך) ופה הוא בכלל עמד דום "מ"ז? כל הארבעה הם אותו הדבר". בהמשך הוא אמר שהוא שייך ליהודים שמאמינים בישוע, או באנגלית, Jews for Jesus. חבל לי שהילד לא מבין מי באמת היו היהודים שהאמינו בישוע, ובמה הם בכלל האמינו. השם שמלומדים היום משתמשים הוא "אביונים", והיא כת יהודית-נוצרית שהאמינה שישוע הוא המשיח שעתיד לחזור, ושמרו על התנ"ך והאמינו בגירסא משלהם לבשורה על פי מתי, אשר שונה מהגירסא היוונית (תבינו איך בהמשך) ולא בשאר ספרי הברית החדשה. הם לא האמינו שישוע נולד מבתולה, הם שמרו על כל המצוות וטענו כי הגויים שרוצים להיות תלמידים של ישוע צריכים לעבור ברית מילה (הגברים) ולשמור על כל שאר המצוות. הם גם טענו ששאול התרסי היה משומד מהתורה.
ישנו ספר מעולה שכתב הפרופסור Bart Ehrman (שהיה לי העונג לשוחח איתו) שנקרא Misquoting Jesus. תמצית על הכותב - הוא נהיה נוצרי אוונגליוני עוד בנעוריו, אך היה רציני בלימודיו ובשנת 1978 קיבל תואר ראשון בתחום. הרצון שלו לידיעת המילים המקוריות של הביבליה הוביל אותו לביקורת המקרא אשר חתרה תחת אמונתו וערערה ומחשבותיו מהעבר כי הביבליה היא מילותיו החופשיות מטעויות של האלוהים. הוא קיבל דוקטורט מאוניברסיטת פרינסטון והיום הוא מלומד בברית החדשה ומומחה בנצרות הראשונית.
אמנם לא קראתי את ספרו, אך צפיתי בהצגה שלו באפריל שעבר ועוד כמה ראיונות.
כשהוא התחיל את ההצגה, הוא הדגים לקהל את הטרגדיה בקהילה הנוצרית העולמית בדוגמא שנתן מהכיתה שהוא לימד. הוא התחיל את הקורס בשאלה ששאל את התלמידים שלו (כיתה של כולה 360 תלמידים): "כמה מכם יסכימו עם ההנחה שהביבליה היא דבר האלוהים מלאת ההשראה?" *וום* כל הכיתה מרימה ידיים. יפה. המשיך ושאל "כמה מכם קראו את הספר "צופן דה-וינצ'י"? *וום* כולם מרימים ידים*. ואז הוא שאל, "כמה מכם למעשה קראו את כל הביבליה?" ידים פזורות....
חחח
הוא אומר לקהל: "אני לא אמרתי לכם אם אני חושב שאלוהים כתב את הביבליה, אתם אמרתם לי. קראתם מה לדאן בראון יש להגיד. אם אלוהים כתב ספר, לא הייתם רוצים לראות מה יש לו להגיד?" חחחחח
עכשיו, הטרגדיה היא שאנשים, בכללם נוצרים, לא מבינים מה זו בכלל הביבליה שלהם. אלה ממכם שכן קראו את הספר 'צופן דה-וינצ'י' יצטערו לגלות שדאן בראון באמת כתב ספר בדיוני ללא שורש מאומת. ועידת ניקאה לא היתה מה שהוא כתב בספרו, אבל זה לא נורא. מה שנכון הוא שבזמן מסוים במהלך ההיסטוריה הקהילה הנוצרית העולמית היתה צריכה לקבוע איזה מבין עשרות הספרים יחשב ל"'קדוש" ומה יהיו עקרונות האמונה הנוצרית.
למי שלא יודע, הביבליה של הנוצרים היום מורכבת מארבעה אווגליונים, הבשורות על פי מתי, יוחנן, לוקאס ומרקוס. מומחים מסכימים היום שעד לימיו של הקיסר קונסטנטינוס היו עשרות בשורות אשר לא נכנסו לביבליה הנוצרית, אבל מה שכן נכנס, האם הוא דומה למקור? האם הוא השתמר?
אנו בתור יהודים יכול להיות שקטים כי תודה לאל מצאנו מגילות (המגילות הגנוזות של כת קומראן) בנות 2,000 שנה אשר דומות במדויק לתורה שיש בידינו היום, כולל לכתבי הנביאים ושאר הכתובים. אך בנצרות זה שונה.
קודם צריכים להבין, שמה שיש היום לנוצרים אלו הם תרגומים מיוונית, וכולם יודעים שמידע נעלם בתרגומים. לא רק זאת, אלא הנוצרים לא קוראים תרגומים מהכתובות המקוריות, כי אין להם את המקוריים. התרגומים הם תרגומים אשר נעשו מאות שנים לאחר כתיבת המקוריים, לרוב הרבה מאות לאחריהם. כל אלפי הכתבים העתיקים שיש בידם היום שונים אחד מן השני, לפעמים שוני קטן, ולפעמים שוני גדול. יש מקומות שלא יודעים בכלל מה המחבר ניסה להגיד. מה פשר הדבר, "דבר אלוהים מלא השראה" אם אין לנו את המילים? למה לנו להניח שאלוהים עשה נס בזה שנתן השראה למילים בביליה אם הוא לא עשה את הנס של שימור אותם המילים? אם הוא רצה לתת לנו את דבריו, למה לא ווידא שאכן נקבל אותם? זו בעיה לא רק לאנשי הדת, אלא לכל התרבות והציויליזציה המערבית.
פרופסור ארמן הדגים איך שינויים חלו ונהיו שיבושים בכתוב, אבל אני אנסה להראות כאן מה הם בדיוק הטעויות האלה, כי המיתוס הסובב את עולם האיוולים היום הוא שהטעויות הם קטנות כמו אות אחת וכו'. אז שתדעו - זה ממש לא ככה. שתבינו - יש יותר הבדלים בכתבי היד ממספר המילים בכל הברית החדשה. תקראו את המשפט הזה לפחות שלוש פעמים כדי לקבל את הרושם המתאים.
כמו שציינתי מקודם, הברית החדשה כתובה במקורה בשפה היוונית, והיום יש 5,700 העתקים של הכתבים. עכשיו, הכתבים האלה לא שלמים. יש קטעים, שחלקם אפילו פסוק אחד. יש עוד העתקים בשפות אחרות כמו לטינית, קריפטית, סורית, ארמנית וכו'. אפשר להשוות את ההעתקים, וכשמשווים אותם, אין שני העתקים שדומים אחד לשני (!)
ההעתק הישן ביותר שיש בידינו הוא בערך בגודל של כרטיס אשראי, וכתוב בשני הצדדים (זאת אומרת הקטע לקוח מספר). הקטע הזה נקרא P52. למה P, בגלל שהוא כתוב על פפירוס, והוא הפפירוס ה-52 שנמצא והוכנס לקטלוג. מה שכתוב עליו לקוח מספר הבשורה על פי ג'ון (יוחנן) פרק 18, כמה שורות שבה פילטוס שואל את ישוע "מהי אמת?". הקטע הזה מתוארך בערך לאמצע המאה השניה. קטעים שלמים מתחילים לעלות בערך בתחילת המאה השלישית. נשמע מוקדם? לצערינו (או לא לצערינו) מספר רב מתחיל להיראות רק במאות השביעית והשמינית. האדם הראשון שלא אמר "אפשר לחשוב!" ולא העלים עין לשוני בין הכתבים חי בדיוק לפני 300 שנה. קראו לו ג'ון מיל, והוא היה מלומד מאוניברסיטת אוקספורד. הוא בזבז 30 שנה מחיו בחיפוש אחר כתבי יד. זה היה בתקופת הדפוס, והבעיה באותו הזמן היתה איזה כתב בדיוק להדפיס, הרי יש כל כך הרבה? רק אז הם הבינו שזו בעיה.
בידי ג'ון מיל היו בערך מאה כתבי יד, והוא הדפיס את הגירסא שלו לביבליה ומה שהוא עשה, הוא סימן את המקומות בהם הכתבים שונים אחד מהשני, ובתחתית העמוד הוא נתן את המקורות בהם השוני חל. האימה המזעזעת של קוראיו היתה כשהם קראו את גירסתו של מיל עם מערכת התקן בתחתית העמוד אשר ציטטה 30,000 מקומות בהם כתבי היד היו שונים אחד מן השני. 30,000 חריגות בכתבי היד שהוא גילה. הדבר המרשים הוא שג'ון מיל לא נתן את כל השינויים שהוא מצא! הוא ציטט רק את המקומות בהם הוא חשב שהשינויים הם משמעותיים!
מה אנו יודעים היום על הסטיות בכתובים של הנוצרים? בוא נראה, ג'ון מילה ראה רק מאה כתבי יד. היום יש לנו 57,000. אפילו עם טכנולוגית החישוב של היום, אף אחד לא סיכם את מספר השינויים בכתבי היד הנוצריים. יש המנחשים שיש 300,000 שינויים, יש האומרים 400,000. שוב - יש יותר הבדלים בכתבי היד, משיש מילים בכל הברית החדשה, הביבליה.
הסופרים שהעתיקו את כתבי היד בעבר לא דאגו לא לסדר המילים ולא לאיות. לפעמים מוצאים את אותה המילה כתובה במרחב של כמה שורות, אותם שלוש מילים בשלוש איותים שונים. חחח
יש שינויים קטנים וחסרי משמעות, לדוגמא: בלוקאס יש את הסיפור שיוסף, מריה וישוע הקטן בן ה-12 היו בירושלים, ואז עזבו. ואז לאחר 3 ימים האבא והאימא גילו שישוע הקטן לא איתם (חחח...לא חשבו לבדוק קודם? לא חשוב...). אז הם חזרו לירושלים וחיפשו וחיפשו, ואז מצאו את ישוע הקטן משוחח עם המנהיגים היהודים בענייני התורה. ואז מריה אומרת "בן, למה עשית זאת? אביך ואני חיפשנו אותך בכל מקום". ופה הסופרים שהעתיקו חשבו ואמרו לעצמם 'רגע. "אביך ואני?" אבל יוסף לא היה אבא של ישוע. ישוע נולד מבתולה', אז יש כתבים שאומרים "יוסף ואני..." יש שאומרים "אנחנו חיפשנו...". היתה בעיה - הם התפטרו מהבעיה.
עוד דוגמא: במתי ישוע מגלה לתלמידים שלו מתי יבוא אחרית הימים. ואז בסוף הוא אומר שאף אחד לא יודע את היום או השעה, לא מלאכי השרת ואפילו לא הבן. 'אפילו לא הבן'? הרי בוודאי שהבן הוא כל-יודע. אז מה הסופרים עשו? הם התפטרו מהבעיה. בכתבים מאוחרים יותר המשפט "ואפילו לא הבן" כבר לא נמצא. הבעיה נפטרה.
עוד אחד חשוב: הסיפור המפורסם ביותר באוויגליונים הוא סיפור האישה הנואפת שהובאה על ידי המנהיגים היהודים בפני ישוע שישפוט אותה.הסיפור נמצא רק בבשורה על פי ג'ון פרקים 7 ו-8. הסיפור הולך ומספר שהמנהיגים גררו את הנואפת וזרקו אותה לפני ישוע, אמרו לו שתפסו אותה במעשה ושלפי חוקי משה חייבים לסקול אותה. עכשיו, הם יעני ניסו להפיל את ישוע בפח. אם הוא יאמר "כן, תסקלו אותה" אז הוא מפר את ההוראה שלו של אהבה ורחמים. אבל אם הוא אומר "לא, תסלחו לה" אז הוא מפר את חוקי משה. מה שישוע עושה לפי הסיפור זה הוא יורד, רושם על האדמה ואומר 'זה מבינכם שאין בוא חטא ישליך את האבן הראשונה', יורד ורושם, והם מרגישים אשמים והולכים. כשישוע מרים את ראשו הוא רואה שהם הלכו, ואומר לאישה 'לא נשאר אף אחד לגנות אותך?' והיא עונה 'לא אדוני, אף אחד' והוא עונה 'גם אני לא מגנה אותך. לכי ואל תחטאי עוד'.
אממ...סיפור יפה אבל....האמת היא שהסיפור לא היה במקורו בספר של ג'ון (יוחנן). הסיפור הזה הוכנס לספר של יוחנן על ידי סופרים מאוחרים יותר. איך אנו יודעים זאת? יש כתבים עתיקים של הבשורה על פי יוחנן, והסיפור לא נמצא באף אחד מהם. המחברים היוונים שכתבו פירושים על הספר של יוחנן לא מזכירים את הסיפור בלא פעם אחת. האיזכור הראשון הוא רק במאה העשירית, אלף שנה לאחר ישוע. מה שכנראה קרה זה שסופר אחד שמע את הסיפור, והוא חשב שהסיפור המחיש את ההוראה והדרך בה ישוע נהג, אז הוא החליט לכתוב את הסיפור בשוליים. ואז המעתיק העתיק את הכתוב כמו שהוא, וככה זה התגלגל עד שהוכנס בדפוס, כאילו כך היה.
עוד שינוי משמעותי נמצא בבשורה על-פי מרקוס. בספרו של מרקוס ישוע נשפט, נצלב, מת ומוכנס לקבר. הקבר לאחר מכן נמצא ריק. לאחר שלוש ימים הנשים הולכות לקבר, ובקבר נמצא אדם שאומר להם שישוע לא שם, הוא קם לתחייה. האדם אומר להם ללכת לתלמידים ולאמר להם שהוא יפגוש אותם בגליל. ואז נאמר שהנשים ברחו מהקבר ולא אמרו מילה לאף אחד, כי הם היו מפוחדות. נקודה. הסוף.
הסופרים חשבו 'איך זה יכול להיות הסוף? התלמידים לא הלכו לגליל? הם לא פגשו את ישוע? איך זה הסוף?' הסופרים הגיעו למסקנה שזה לא יכל להסתיים כך, ולכן הוסיפו עוד 12 פסוקים. בפסוקים האלה אגב ישוע "מצווה" על התלמידים להסתובב בעולם ולשכנע אנשים להיות התלמידים שלו וללכת בדרכיו, ומי שילך בדרכיו יוכל לדבר במספר שפות, לשתות רעל ולא להיפגע ועוד...
עוד שינוי מאוד מעניין: בפרק הראשון במרקוס מסופר כך: "ויבוא אליו איש מצרע ויתחנן אליו ויכרע על-ברכיו ויאמר לו אם-תרצה תוכל לטהרני" ואז כתוב "וירחם עליו ישוע וישלח ידו ויגע-בו ויאמר רצה אנכי טהר".
בכמה כתבי יד עתיקים כתוב אחרת. במקום "וירחם עליו ישוע" כתוב "ויתרגז/ויכעס עליו ישוע וישלח ידו ויגע-בו ויאמר רצה אנכי טהר". 'התרגז'? ישוע הרחמן התרגז? מעניין איזה טקסט מרקוס באמת רשם? איזה הסופרים שינו?
אבל בקיצור, גם בלי השינויים, הסטיות והשיבושים, סיפור החיים של ישוע מאוד לוקה בחסר. הבשורות, אשר אמורות לספר את אותו הסיפור, סותרות אחת את השניה.
אז אם אני רוצה לדעת - מה ישוע באמת אמר? מה הוא לימד? האם עלי לשמוע לקתולים? לפרוטוסטנטים? לבפטיסטים? למי?
היום קשה לדעת את הסיפור של אותו האדם. כל מי שבאמת קורא את הכתובים נשאר בשאלה (או יותר נכון, שאלות). מי הולך לקבר? מריה מגדלנה? מריה עם נשים אחרות? מה הן מוצאות שם? האם האבן מגולגלת או עדין לא? מי הן רואות שם? אדם אחד כמו במרקוס, שני אנשים כמו בלוקאס, או האם הן רואות מלאך כמו במתי? מה נאמר להן? האם נאמר להן לפגוש את ישוע בגליל או להישאר בירושלים? האם הן מספרות לתלמידים? אם הם סיפרו, מה התלמידים עשו? תלוי איזו בשורה קוראים.
הנקודה היא שאם אתם רוצים לקרוא את מרקוס, תקראו רק אותו, בלי להתיימר ולחשוב שלוקאס ומתי אומרים את אותו הדבר, כי זה מה שרוב הנוצרים עושים היום.
ניקח לדוגמא את סיפור הצליבה שבמרקוס. הסיפור מאוד מרתק אבל ישוע לא אומר אף מילה. כשהוא נצלב, הוא שקט. לפי הבשורה של מרקוס ישוע שותק כשהמנהיגים היהודים לועגים לו, וכשהאנשים שנצלבו איתו לועגים לו. הוא פותח את פיו רק בסוף ואומר "אלי אלי למה עזבתני?" והוא מת. זהו. זה במרקוס.
אבל אנשים חושבים שישוע אמר כמה דברים. למה? כי הם קראו את לוקאס, הם קראו את יוחנן....אז הם חושבים שגם מרקוס התכוון לאותו הדבר. אנשים שעושים זאת בעצם יוצרים את "הבשורה" על פיהם, ועושים כך שהיא 'תבשר' דבר אחר ממה שהן באמת אומרות.
בבשורה על פי לוקאס, ישוע לא שקט. הוא לא שקט בזמן שהוא מורם על הצלב, אלא מדבר אל בנות ירושלים הבוכות בשבילו. הוא לא שקט בזמן שתוקעים בו מסמרים, אלא קורא "אבא סלח להם כי הם לא יודעים מה הם עושים". כשהוא תלוי על הצלב הוא מנהל שיחה נבונה עם האנשים שנצלבו לידו, ואחד מהם אומר לשני להיות בשקט כי ישוע לא עשה דבר שבגללו ראוי להיצלב, ואז מסתובב לישוע ואומר לו שיזכור אותו כשיבוא לממלכתו. וישוע עונה "היום תהיה איתי בגן עדן". ישוע יודע בדיוק מה קורה איתו בבשורה עלפי לוקאס, אבל לא במארקוס. ישוע נראה בשליטה מלאה על פי לוקאס, אבל לא על פי מרקוס. בסוף הסיפור על פי לוקאס ישוע לא מתייסר אלא אומר "אבא, בידך אפקיד רוחי".
איך הנוצרים היום יכולים לפרש לנו את דבריו של אותו האיש אם הם לא יודעים מה הוא אמר? הם לא יכולים, וזה העניין.
אבל מה התיאולוגיה שלהם בכלל? לפני כשבוע בא אלי לקוח במקום בו אני עובד ולאחר שיחה על המוצר הוא שאל לשמי. כשאמרתי לו שקוראים לי עמנואל הוא אמר שגם לישוע קראו עמנואל (למרות שלא ידע את המקור. אני אמרתי לו באיזה ספר, איזה פרק ואיזה פסוק חחח). ובסוף אמר שישוע מת בשביל החטאים שלנו, ושהחיים שנתן לנו הם בתור מתנה. ועניתי לו "אבל אני לא אוהב מתנות. אני אוהב לעבוד ולקבל שכר על הטרחה"...למרות שזה היה בצחוק,זה מראה את ההבדל בין יהדות לנצרות. לפי היהדות הצדיקים יירשו חיי עולם הבא בזכות ולא בחסד, אחרי עבודה מייגעת בעולם הזה. מה הנצרות אומרת? רק תאמין בישוע, ואתה כבר בפנים.
האם מישהו ממכם נתקל במסיונרים? כמה הם מונים בארץ והאם הסכנה עדין מרחפת? אני חושב שבארץ הילדים יותר נבונים ויודעים הרבה יותר על התנ"ך והתורה, שלא כמו בארצות הברית, אבל בכל זאת אנו חייבים לעשות משהו בנידון.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי breslev2u
