תביעה נגד סדמוס אמורי על סך 17,800 שקלים
תביעה ראשונה מאז נכנס לתוקפו החוק החדש הוגשה אתמול. הנתבעים: בעל הבר "סדמוס אמורי", גיא קליימן, ומנהלת המקום, קרין קפח, בגין עישון במקום, למרות החוק החדש ולמרות שהבטיחה לתובע באופן אישי שהיא תקפיד שלא ייעשנו במקום.
מקור: http://www.linshom.com/Articles/Item.aspx?...097&Section=115
בבית המשפט השלום הוגשה אתמול (א') תביעה קטנה נגד הבר, המשמש בעיקר את הקהילה הגאה. התובע מציין בתביעתו שהוא סובל מאסתמה ומאלרגיה ושהעישון הכפוי אליו נחשף גורם לו לשיעול, לצריבה בעיניים, לצינון ולעתים אף לחנק. התובע ביקש לקחת זאת בחשבון בעת קביעת סכום הפיצויים על הנזק. התובע טרח וצילם במקום מעשנים ומאפרות.
קאפח (נתבעת מס' 1) סירבה להגיב.
מתוך כתב התביעה:
בתאריך 7.11.07 נכנס לתוקפו התיקון לחוק מניעת העישון במקומות ציבוריים. מנהלת הבר "סדמוס אמורי", קארין קאפח, הבטיחה שהחל מתאריך זה ואילך החוק במקום יישמר באופן גורף. יצוין שגם לפני כניסת התיקון לחוק לתוקף אמורה הייתה הנתבעת לשמור על החוק, ואכן עומדת נגדה כבר תביעה אחת על עניין זהה.
הגעתי למקום, ישבתי על הבר והזמנתי סלט עוף ושליש בירה. בירכתי את קארין על השמירה על החוק ואכן, לא עישנו במקום. הברמנים דאגו להגיד למי שניסה להדליק סיגריה שלא יעשה זאת.
אמנם, על הבר היו מפוזרות מאפרות. שאלתי את קארין: "מדוע יש מאפרות?" כי הרי אסור, על פי התיקון לחוק, להציב מאפרות או משהו דומה למאפרה. היא ניסתה להפיס את דעתי: "לא ייעשנו, תיהנה בסבבה". היה גם בדל של סיגריה באחת המאפרות ליד מקום מושבי. הברמן אמר שזה בדל של מעשן שהברמן ביקש ממנו לא לעשן. אלא שהבדל היה קצר מאוד, רק המסנן (הפילטר) נשאר ממנו, כלומר, הסיגריה עושנה עד תומה. הברמן תירץ זאת כי לא שם לב בהתחלה שהלקוח עישן. תמוה הדבר, שכן בשעה שהגעתי, היו באזור בו התיישבתי רק חמישה אנשים. לא סביר להניח שהברמן לא ראה, קל וחומר הריח, את הסיגריה שהודלקה.
במקום היו שלטים על איסור העישון אך לא בגודל מספיק ולא במידה מספקת. כמו כן, לא היו מוארים מספיק כדי שיבלטו.
החלטתי למחול על אי קיום הסעיף הטכני של המאפרות, שהרי לא הן אשר מזיקות אלא העשן. גם עניין השלטים נמחל אצלי אם בפועל יימנע העישון. בדיעבד למדתי לקח שיש לדקדק בחוק עם מנהלי ברים – "קלה כבחמורה". במקום שיש מאפרות – תהיינה גם סיגריות. על כל פנים, החלטתי ליהנות מהאוויר הנקי ולקוות לטוב. "ניתן לקארין צ'אנס", חשבתי. כיוון שלא יצאתי לבלות אף פעם בארץ בבר בו לא עישנו, הייתי נרגש מאוד כמו הגיע המשיח בכבודו ובעצמו. היות שכך, שלחתי הודעות לכמה חברים שלי: "נקי בסדמוס!" – גם על מנת לעודד אותם לבוא וליהנות מאוויר נקי, וכך גם לעודד את שמירת החוק.
לאחר שסיימתי לאכול , קפצתי לבדוק האם אפשר לבלות גם בבר הסמוך. קארין ביקשה לדעת האם אני מתכוון לתבוע את אותו בר, במידה ואינו שומר על החוק. אמרתי לה שכן. היא שמחה על כך מאוד: "רק כך הם מבינים, בכוח!", הסבירה. סוכם שאשלם כשאחזור.
האם גם הנתבעת עצמה תבין רק בכוח?
כשחזרתי חשכו עיניי ונסתמו נחיריי: המקום היה מעושן. סיגריות נראו, מחנק שלט באוויר, התחלתי להשתעל. עליתי לשירותים ובדרך היו בדלים של סיגריות על המדרגות. היו בדלי סיגריות בשירותים עצמם ובאחד הכיורים. שטפתי פנים וירדתי מטה בחזרה.
חזרתי למקום בו ישבתי בהתחלה, שם עוד ישבו שני בחורים חביבים שפגשתי בהתחלה. שאלתי אותם: "אתם לא רואים שמעשנים? אמרתם שזה מפריע לכם!". הם אמרו שקצת אחרי שהלכתי התחילו לעשן ולא אמרו לאף אחד להפסיק.
שאלתי את אחד הברמנים מדוע אינו מבקש מהמעשנים לחדול ממעשיהם. הוא ענה שזה לא תפקיד שלו עכשיו. לא הבנתי מה זה "עכשיו" ולמה קודם זה כן היה תפקיד שלו.
אף שאין זה מתפקידי, החלטתי לבקש בעצמי, משניים מהמעשנים לכבות את הסיגריות. הם כיבו מייד. קיוויתי לראות את קארין כדי לספר לה שעובדיה אינם נאמנים להצהרותיה.
לכשיצאתי את המקום, קראתי למשטרה בגין תקיפה. המשטרה הגיעה, לקחה פרטים ויעצה לי להגיש תלונה בתחנת המשטרה. כמו כן, השוטר נכנס למקום, וכשיצא סיפר לי שאכן הריח סיגריות וראה שעישנו ושהוא מציין זאת בדוח האירוע.
שילמתי עבור מה שאכלתי ושתיתי ועזבתי את המקום.



ציטוט ההודעה
















עוד אין לך 





