[מידע] אילנית מצויה
אילנית מצויה
שייכת למחלקת הדו-חיים, שמתחילים את מחזור חייהם במים מתוקים ועולים ליבשה כבוגרים (אך עדיין בסביבה מימית). זוהי צפרדע זעירה, שגודלה מגיע עד 4 ס"מ. היא חסרת זנב, בעלת רגליים ארוכות ודקות יחסית לצפרדע רגילה. רגליה הקדמיות קצרות מרגליה האחוריות, שהן גם יותר שריריות ומשמשות לקפיצה ולטיפוס. בקצות אצבעותיה מצויות כריות הצמדה רחבות, שבעזרתן היא נצמדת לענפי שיחים ועצים ומסוגלת לטפס בקלות ולקפוץ מענף לענף. מכל גופה הזעיר בחלקו התחתון מופרש ריר דביק המאפשר לה להיצמד לחלקי הצמח עליו היא מטפסת. צבעה ירקרק כצבע הצמחים, אך היא מסוגלת לשנות את צבעה מגווני ירוק לגוונים חומים צהובים ואפורים בהתאם למצע שעליו היא נמצאת. על קרקע שלולית עכורה היא תיראה חומה. בין אצבעות רגליה האחוריות מתוח קרום-שחייה חלקי המאפשר לה לשחות בקלות במים.
בשעת החיזור , האזור הצהוב מתחת סנטרו של הזכר מתנפח כבלון קטן ומשמש מהוד לקרקר, הנשמע לעיתים למרחק של מאות מטרים. הטלה בחורף. באביב הראשנים עוזבים את המים ובתוך שנה הם מתבגרים. האילנית דוממת ביום על ענף בקירבת המים, ובלילה היא יורדת לתוכם. אורך חיים: כ- 20 שנה. תפוצה: אירופה, בישראל מבאר שבע ועד לגבול הצפון.
היא נושמת בעיקר בעזרת ריאות - והכנסת האוויר נעשית דרך הנחיריים לחלל הפה כשקרקעית הפה יורדת, וכשהיא עולה - נדחף האוויר לריאות. עיניה גדולות בשני צידי גופה, חוש הריח מפותח וכן חוש השמע - יש לה אוזניים אך לא אפרכסת. על עורה משני צידי הראש מתוח עור תוף, בצורת חלון עגול.
עורה דק יחסית ותמיד לח. חלק גדול מחילופי הגזים שלה (נשימה) נעשה גם דרך העור, לכן היא צמודה לאזורים לחים או למים. היא מסוגלת לקלוט נוזלים דרך גופה ובקיץ נוטה גם לאבד אותם. לכן בימים החמים היא מתחבאת מתחת לסלעים או חורים חשוכים.
האילנית מוסווה היטב, בעלת בלוטות ארס צורב המפוזרות על עורה. פעילה בעיקר בלילה לשמירה על חום גופה והגנה מטורפים. חלקלקה ולכן קשה לתפיסה. בין הטורפים אותה - עופות מים כמו חסידות.
האילנית הבוגרת טורפת בעיקר חרקים. פתח פיה רחב מאוד, ובעזרת ראייתה הטובה היא מאתרת חרקים וצדה אותם בפיה בעזרת הלשון. הלשון ארוכה ודביקה, ומחוברת לקידמת הפה. בעת הציד היא נשלפת החוצה ונשלחת אל הטרף והוא נדבק אליה. האילנית דוחפת פנימה את הטרף בעזרת רגליה הקידמיות, ובולעת אותה בעזרת לחץ גלגלי העיניים הגדולות. האילנית מסוגלת לצוד ולבלוע גם שילשולים.
הזכר קטן מהנקבה, ובעל קיפולי עור בצבע צהוב מתחת לסנטרו. קיפולי עור אלה מסוגלים להימתח וליצור שלפוחית תהודה.
עונת הרבייה מתחילה בסתיו וראשית החורף. הזכרים נאספים סביב מקווי מים, נערכים מסביב על עשבים ומשמיעים קולות קרקור עזים. הקרקור החזק מוגבר על ידי המהוד המתנפח בתחתית הסנטר לגודל מרשים, כמעט כגודל הראש.
עיקר הקרקור הוא בלילה. אז קופצים הזכרים למים, והנקבות מצטרפות אליהם. להטלה נבחרים מקווי מים רדודים ועשירים בצמחייה. במים הזכר עולה על גב הנקבה, מחבק ולופת אותה ברגליו הקדמיות בבתי השחי שלה, והן שוחים במים. במצב זה נעשית ההפריה.
ההפריה בכל המחלקה, וגם אצל האילניות, היא חיצונית, ובמים. הנקבה מטילה גושים קטנים של ביצים עטופות ריר, והזכר מפריש עליהן תאי זרע. זה קורה כמה פעמים, ומוטלות כמה מאות ביצים. הביצים המופרות נדבקות לשיחים או לאבנים במים.
מספר הביצים הוא רב, עד 250 ביצים בתטולה, כי ישנם סיכויים מעטים להשלמת כל מחזור החיים - הביצים עלולות להיסחף ולהיטרף, והראשנים גם הם טרף קל.
גלגול המחזור הוא ביצה, ראשן, אילנית בוגרת. הביצה כהה למעלה כדי לקלוט חום, ובהירה למטה. בקיעת הראשנים לאחר 10-14 יום. הראשנים בעלי זנב, ומזכירים דגים. הם צמחוניים. משך חייהם עד לבגרות 2-3 חודשים. במשך הזמן חלים בהם שינויים - מתחילות להופיע רגליים אחוריות, הריאות מתפתחות, מופיעות רגליים קדמיות, והזנב נעלם. אצל האילנית, ודו-חיים בכלל, אין דאגה לצאצאים. האילנית יכולה להועיל לאדם באכילת חרקים מזיקים.
מקור: תרגום שלי מויקיפדיה האנגלית+סיכום
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי NesTea
