רק עד לפני רגע, היו לי כל כך הרבה מילים לכתוב.
עכשיו, ברגע שאני יושבת כאן, ומתחילה, הכל הופך לשאלות.
הגדולה מבניהן היא למה.
למה כל המוות הזה פתאום?
למה להכאיב, ליצור חסר ישע?
למה אלוהים, אלוהים גדול שבשמיים, אתה לוקח תמיד את הטובים?
אני יודעת שסבלת. אני יודעת שעכשיו בטח טוב יותר.
אבל יהיה לי קשה בלעדייך.
כל כך קשה.
לילה,
היית לי עשר שנים נפלאות. היית שלי.
אני אתגעגע אלייך, כלבה יקרה שלי.
אני אתגעגע, לילה.
בזמן האחרון שמתי לב שפתאום היא רזתה נורא,
היא כבר לא רצה, ראו עליה שהיא סובלת.
לקחנו אותה לוטרינר והוא נתן כדורים..
כנראה שהוא לא איבחן שהיה לה סרטן.
אני אוהבת אותך.






ציטוט ההודעה



<






