הנה אנחנו מתחילים שוב...
קצת מידע על החברות השונות.
INTEL-
אינטל הוא תאגיד בינלאומי אמריקאי, אשר ידוע בעיקר כמתכנן ויצרן של מיקרו־מעבדים (החל משנת 1971) ומתמחה במעגלים משולבים. כמו כן, אינטל מייצרת כרטיסי רשת, מערכות שבבים ללוחות אם, והתקנים אחרים. לאינטל פרויקטי מחקר מתקדמים בכל ההיבטים של ייצור מוליכים למחצה, כולל MEMS. ב-2007 הועסקו באינטל כ- 86,000 עובדים.
במהלך שנות ה־90, מעבדות הארכיטקטורה של אינטל (IAL) היו אחראיות לרבים מהחידושים בתחום החומרה למחשב האישי, כולל אפיק ה־PCI, האפיק הטורי האוניברסלי (USB), והארכיטקטורה השולטת לשרתים בעלי מספר מעבדים. גם פיתוחי התוכנה של IAL הביאו תרומה רבה. פיתוחי התוכנה של המעבדות בתחום הווידאו והגרפיקה הממוחשבים היו חשובים בהתפתחות התחום.
השליטה של אינטל בשוק המעבדים לארכיטקטורת x86 הובילה למספר תביעות כנגדה בנוגע לעבירות על חוקי ההגבלים העסקיים בארצות הבריתשנות ה־80 וב־1999, וכן תביעות אזרחיות כגון התביעה של חברת DEC בשנת 1997 ותביעת פטנט על ידי אינטרגרף. שליטתה של אינטל בשוק (בזמן מסוים היא שלטה על 85% מהשוק למעבדי 32-ביט למחשבים אישיים), ביחד עם הצעדים המשפטים שאינטל עצמה נקטה (למשל במקרה הידוע של התביעה כנגד יצרני מחשבים אישים בנוגע לפטנט 338), הפכו את אינטל למטרה מושכת לתביעות משפטיות, אם כי מעט מאוד מהן אכן הצליחו להשיג את מטרתן. במשך השנים, כולל חקירות של ועדת הסחר הפרדלית (FTC) בסוף
מזה מספר שנים (2006), המתחרה הגדולה היחידה של אינטל בשוק ה־x86 היא חברת AMD, אשר איתה יש לאינטל הסכמים חוצי-רישיונות הדדיים מאז 1976: שתי החברות יכולות להשתמש בפטנטים בנוגע לחידושים טכנולוגיים של החברה השנייה ללא תשלום כספי כלשהו. כמה מתחרות קטנות כמו טרנסמטה מייצרות מעבדים לצריכה נמוכה בשביל ציוד נייד.
המוצר הראשון של אינטל היה מעגל משולב ועליו זכרונות גישה אקראית. במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 המשיכה אינטל בפיתוח זיכרונות והייתה בין המובילות בייצור זכרונות מהסוגים DRAM, SRAM וכן Read-only Memory.
צוות אחר באינטל פיתח בשנת 1971 את המיקרו-מעבד "Intel 4004" עבור החברה היפנית Business Computer Corporation [1] שהייתה לקוח גדול של אינטל ברכישת זיכרונות למחשבונים. אולם, מיקרו-מעבדים הפכו למוצר המוביל של אינטל רק בשנות ה-80. מתחרתה העיקרית באותן שנים בתחום זה הייתה Texas Instruments שהוציאה לשוק את המיקרו-מעבד הראשון שלה סמוך ובצמידות לתאריך בו הוציאה אינטל את המעבד שלה. ממעבד זה התפתחו מאוחר יותר המעבדים 4040 8008 ו-8080.
כאשר, בסוף שנות ה-70 הפציע המחשב האישי, הוקמו ביפן מספר מפעלים שהתחרו בייצור המוצר המוביל של אינטל באותה עת, זיכרונות. על מנת להתמודד עם הירידה ברווחיות, החליטו באינטל להתמקד בתחום המיקרו-מעבדים. הפריצה הטכנולוגית והכלכלית הייתה בפיתוחו של המעבד 8086יבמ, ה-PC (ושיפורו על ידי ה-8088) ששימשו לייצור המחשב האישי של ותואמיו. התפשטותו הנרחבת של המחשב האישי בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 לוותה בהתרחבות מקבילה של אינטל.
במהלך השנים שחלפו מאז פיתחה אינטל סדרת מעבדים בארכיטקטורת x861993 סדרת מעבדי הפנטיום1995 מעבד הפנטיום-פרו (ה-P6), ב-1997 הפנטיום 2, ב-1999 הפנטיום 3, ב-2000 הפנטיום 4. המעבדים האחרונים בסדרת הפנטיום 4 עבדו בטכנולוגיית ה- Hyper-threading (ה-P5). ב- המבוססים על מעבדים אלו. ה-80286 שימש במחשבי ה-AT ואחריו יצאו לשוק ה-80386 וה-80486 והחל ב-
ניסיון ליצור מעבד אחר היה ב-2001 כאשר אינטל פיתחה את האיטניום בארכיטקטורת IA-64.
כיום INTEL הפסיקה לייצר את P4 לחלוטין.
רק מוצרי CORE 2 DUE מיוצרים ע"י החברה. ניתן עדיין להשיג את מעבדי ה P4 אך אהם אינם משתלמים.
AMD-
Advanced Micro Devices, בע"מ (AMD) היא יצרנית של מעגלים משולבים שבסיסה בסאניווייל (Sunnyvale), קליפורניה. היא היצרן השני בגודלו של יחידות עיבוד מרכזי תואמי x86, וספק מוביל של זיכרון מסוג Flash. היא נוסדה ב-1969 על ידי קבוצה של פורשים מחברת המוליכים למחצה "Fairchild", כולל ג'רי סנדרס.
AMD ידועה במיוחד בקווי הייצור של מעבדים תואמי x86 הבאים: Athlon, Opteron ו-Duron. רכיבים יותר כלליים שלהם ניתן למצוא במחשבי האפל הישנים ובהתקנים אלקטרוניים אחרים.
לאחרונה AMD רכשה את ATI והוזילה את המעבדים שלה, בגלל תחרות גוברת מצד אינטל שגרמה ל-AMD הפסדים גדולים (בשל ביצועים נחותים ביחס ל-Core 2 Duo).
AMD גם עבדה קשה כדי להגדיל את האמינות והביצועים של לוחות האם עבור האתלון. הם גם שיפרו את התוואי והצפי של תהליך הייצור שלהם. AMD שחררה גם את הקו השני של מעבדי ליבת האתלון שנקראו Duron והיו גרסה איטית יותר וזולה יותר של המעבד שנועדה להתחרות במעבדי Celeron שאינטל עדיין שיווקה, והוותה מעין "בידוד" עבור האתלון, נגד המוניטין הקודם של AMD שייצרו רק "תואמי אינטל" איטיים וזולים יותר. הצירוף של ההצלחות הטכניות והשיווקיות האלה תרם רבות לשיפור המוניטין של AMD, וחיזק את שמם כיצרני מעבדים עם ביצועים גבוהים שאספקתם אמינה ושפעולתם אמינה גם כן. AMD המשיכה למכור במחירים הנמוכים ממחיריה של אינטל, מה שעזר לה להגיע לנתח שוק של 20%.
בשנת 2001, שיחררה אינטל את ארכיטקטורת הפנטיום 4 (ששם הקוד שלה היה "Willamette") שהייתה שונה באופן מהותי מבחינת המיקרו-ארכיטקטורה מליבות האתלון וה-P6. למרות שהליבה החדשה הגיעה לקצב שעון גבוה יותר, הביצועים עבור כל מחזור-שעון היו הרבה יותר איטיים משל האתלון, ואפילו משל ה-P6 של אינטל עצמה. דבר זה גרם לחלק מהאנשים להאמין שלפנטיום 4 יש ביצועים טובים יותר בגלל קצב השעון שלו, למרות הביצועים בבדיקות הבנצ'מרקים.
AMD הגיבה עם ליבת ה-K7 החדשה (ששם הקוד שלה היה "Palomino") והיו לה מנגנוני קדם-אחזור טובים יותר, SSE (סט הוראות נקודה-צפה שהופיעו לראשונה בפנטיום III), וזיכרון מטמון L2 על השבב. AMD מיתגה אותם מחדש בהתבססה על מספרי דגם שיחזו בערך את ביצועי קצב השעון של האתלונים החדשים האלה נגד הגרסאות הקודמות של האתלון. האפקט היה שמספרי המודל היו דומים יותר לקובצי השעון המעשיים של הפנטיום 4. עבור מעבדי AMD בהינתן מספר דגם מסוים, הפנטיום 4 שתואם במהירות שעון הראה בערך את אותם הביצועים ברוב הבנצ'מרקים.
אינטל הגיבה ל-AMD והאתלון שלהם על ידי הקפצת קצב השעון של הפנטיום 4 באופן אגרסיבי בתחילת מחזור החיים שלו, בדיוק שהאתלון התקרב לסוף מחזור החיים שלו, ולכן הגיעה לזמן קצר שבו הפנטיום 4 שלט בביצועים. AMD הגיבה עם האתלון XP (שנקרא "Thoroughbred"), שהיה גרסה של 130 ננו-מטר של ה-Palomino. מאוחר יותר AMD הציגה את ליבת ה-"Barton" שהגדילה את מטמון ה-L2 ל-512 קילו-בתים.
את אסטרטגיית העתיד של AMD ניתן לראות במעבדים בארכיטקטורת 64 ביט - AMD64 "Hammer" (הידועה גם כ-K8), המבוססת על ה-AMD Opteron. בעודם שומרים על התמיכה בסט ההוראות המסורתי של ה-x86, תמיכת ה-64 ביט של ה-Hammer הינה טבעית, וייחודית למעבדי AMD, ואינה תואמת את ארכיטקטורת ה-IA-64 שבה משתמשים מעבדי ה-Itanium של אינטל (מאז הכריזה אינטל על שינוי במעבדים מבוססי ה-Xeon שלה שיהיה מבוסס על, ותואם ל-AMD64, שידוע כ-EM64T). נראה שגישת השמרנות של AMD, של שימוש והארכת הקיים (ארכיטקטורת ה-x86), תוביל, לפחות בהתחלה, ליתרון בעלות-תועלת מול ה-Itanium והמעבדים שיבואו אחריו.
דבר זה גם נותן ל-AMD יתרון שיווקי בכך שהם יכולים להקטין את שוק תואמי ה-x86 שעובדים ב-32 ביט, ולשדרג באופן טבעי אל מעבדי ה-64 ביט מבלי להציג כל סיכון לתשתית תוכנה קיימת. הפוטנציאל עבור מעבד זה להתחרות עם ה-Itanium לפני השווקים המיועדים לו (שרתי 64 ביט חזקים) נשאר לא ברור.
AMD שחררה את מעבד ה-AMD64 הראשון שלה (K8), ה-Opteron, במרץ 2003. ה-Opteron מיועד עבור תחנות עבודה ושרתים, כולל אלו המכילים יותר ממעבד אחד. למרות זאת, חברת Cray הכריזה שהם הולכים להשתמש ב-Opteron כבסיס למחשב-על שיקרא "סופה אדומה", ובכך נראה שאין גבול לסוג האפליקציות שאפשר להשתמש ב-Opteron בהן. לאחר מכן שחררה AMD את ה-Athlon 64 וה-Athlon 64 FX בספטמבר 2003 בהתבססם על אותה ארכיטקטורת ליבה, שרוב הבנצ'מרקים הראו כשווה או טובה יותר מהפנטיום 4. בעבר הפנטיום 4 היה טוב מהאתלון 64, ושמר על יתרון הביצועים שלו באפליקציות עיבוד מדיה זורמת. החל מנובמבר 2004, נוספו ה-2800+, 3000+, 3200+, 3400+, 3700+, 3800+,4000+,5000+,5200+,5600+ וה6000+ לאתלון 64. לאתלון 64 ולאתלון FX (לכל הגרסאות) יצאה גירסאת הX2) X2=כפול ליבה) שנועדה להתמודד מול הפנטיום D (שהיה כפול ליבה) AMD תימחרה אותם בצורה אגרסיבית אחרי יציאת סידרת Core 2 Dual בשל חוסר ביצועים מול הסידרה הזאת אחרי ההפסדים העצומים שנגרמו לה משחרור סידרה זאת.
ה-AMD Athlon FX וה-Opteron משתמשים בשיטת מספור שונה. ה-Opteron כולל שלוש סדרות - 100, 200 ו-800, כשכל אחת מהן נועדה לסוגים שונים של שרתים ותחנות עבודה. סדרת ה-100 נועדה לתחנות עבודה ולקונפיגורציית מעבד-בודד. סדרת ה-200 נועדה לתחנות עבודה או שרתים, ולא עברה הסמכה לשימוש ביותר מ-2 מעבדים באותה מערכת. סדרת ה-800 של ה-Opteronים אפשרית לשימוש בשרתים עם 4 או 8 מעבדים, שהינם העוגן למחשבים החזקים ביותר שנבנו עם ה-Opteron. האתלון FX משתמש במספרים שעולים למעלה, החל מ-51. שלושת הדגמים שזמינים עבור ה-Athlon FX כוללים את ה-FX-51, FX-53 וה-FX-55. השחרור לאחרונה של ה-Athlon FX-55 הראה, שנגד הפנטיום 4 ב-Extreme Edition, אינך יכול להפסיד אם יש לך את הכסף להשקיע עבור אחד, כי הפנטיום 4 מפסיד בהרבה מהקטגוריות שבהן החזיק קודם את הכתר (כמו קידוד מדיה ועבודה עם Adobe Premiere), ולכן AMD מרוויחה מחדש את הכתר באזורים אלה שוב. ליבת ה-Hammer מאוד דומה לליבות שבמעבדי ה-Athlon XP במיקרו-ארכיטקטורה שלה, אך כוללת ארבעה הבדלים עיקריים:כל אלו משפרים גם את הביצועים וגם את היכולות של ה-Hammer מול ה-Athlon K7.
- הכללת סט ההוראות AMD64;
- בקר זיכרון DDR מוכלל;
- ערוץ תקשורת הנקודה-לנקודה HyperTransport
- תמיכה ב-NX, או ביט ה"אי-ביצוע", שנועד להוות חוצץ ברמת החומרה כנגד וירוסים וניצול של בגים אחרים בתוכנה.
כיום קיימת עדיפות למעבדי אינט, מכיוון ומעבדי AMD הינם משתלמים רק לשוק הנמוך יותר כי תהליך ייצורם הוא מיושן .
כעיקרון כיום INTEך לוקחים את AMD גם בהשוואה לשוק הנמוך והגבוהה.
לכן ההמלצה שלי היא INTEL.
יש לציין שמעבדי אינטל הינם עדיפים ל OVERCLOCK מכיוון והם עובדים על תדרים גבוהים ויתר מ AMD ומתחממים הרבה פחות!
להלן היסטוריית המעבדים של אינטל וAMD על גרף:
http://img.tomshardware.com/us/2005/..._frequency.gif
ניתן לראות לפי הטבלה הזו שמעבדי אינטל תמיד ניכנו בתדר גבוהה יותר.. (מלבד רבעון ראשון של 2001 שם המעבדים היו זהים בערך בתדרם) אך כמובן שהדבר אינו מלמד שמעבדי אינטל היו חזקים יותר.













עוד אין לך
