קודם כל שלום לכולם,וערב טוב.
אני שומר את זה כבר המון זמן בבטן,ואני רוצה סוף סוף להגיד את זה למישהו
אפילו אם למישהו שאני לא מכיר.
אוקיי אז אני טיפוס של התאהבויות,בכל שנה עד כיתה ה' הייתי אוהב כל פעם ילדה אחרת
ולמרות שמכיתה ב' הילדות שאהבתי לא רצו אותי,האהבה הרגישה לי נפלא ובכל פעם שהייתי מאוהב (כביכול,בסך הכל כיתות נמוכות זה לא ממש נחשב) הייתי ממש שמח והיתי פשוט מאושר.
אבל בכיתה ה',התאהבתי קשות בילדה שגדולה ממני בשנה,ופשוט לא הפסקתי לחשוב עליה,
זה היה באמת מוזר,אף פעם לא הרגשתי ככה.
אבל ידעתי שזה בלתי אפשרי שניהיה ביחד,אנחנו בכלל לא הכרנו אז ואף פעם לא דיברנו...
אחרי הרבה זמן הצלחתי להוציא אותה מהראש שלי (העובדה שאני הייתי ביסודי והיא בחטיבה די עזרה)
ומאז אני פשוט לא התאהבתי.
כלומר,שלוש שנים שלא הרגשתי מה היא אהבה.
ועכשיו,אחרי הרבה זמן אני רוצה להרגיש את האהבה שוב,
אבל פשוט אין לי עם מי.
אני מכיר רק 5 בנות שאיתם אני תמיד מסתובב (עם החברים שלי כמובן)
אבל אל אף אחת מהם אני לא מרגיש משהו,גם לא לילדות אחרות בשכבה.
אני רוצה להכיר בנות חדשות - במציאות.
אבל אין לי איך,אני רק ילד ואני לא יכול עכשיו להירשם לאתר היכרויות ולהתחיל לנסוע לכל מיני מקומות...
אני כבר רוצה חברה,אני רוצה להרגיש שוב את האהבה.
אבל אין לי עם מי.
אבל אני רוצה חברה שאני יאהב,אני יכול למצוא לי (אולי) חברה
אבל אם אני לא אוהב אותה זה לא שווה לי...
אני שומע שירי אהבה,ורואה סרטים שבהם בן ובת שאוהבים זה את זו מתנשקים
ואני פשוט נכנס לדיכאון
אני גם רוצה להרגיש ככה.
גם אף פעם לא התנשקתי ורוב החברים שלי כבר התנשקו בפה או צרפתית והאמת היא שאני מתחיל לקנא...
אתם מבינים?
אין לי את מי לאהוב,ואני רוצה לאהוב..!
טוב אם אתם רוצים תגיבו ותעזרו לי,אתם ממש לא חייבים
אני פשוט מרגיש קצת יותר עכשיו,אחרי שפרקתי את זה מהלב שלי.
זה ישב אצלי כבר לפחות שנה.
תודה מראש.



ציטוט ההודעה






