למה בזמן מאמץ ממושך למשל בריצה ארוכה מואד ואו בספרינטים יש תחושת הקאה ואף הקאה?
למה בזמן מאמץ ממושך למשל בריצה ארוכה מואד ואו בספרינטים יש תחושת הקאה ואף הקאה?
|
|
אני לא יודע בדיוק למה
אני משער שבגלל שאתה בריצה אתה נושם מהר הסרעפת מתיישרת ומתקמרת מהר זה מזיז כמה דברים בבטן והופ הכל עולה
אבל אל תקבל את זה כמשהו בטוח אני רק משער ככה
ערכתי לך כותרת פעם הבאה הנושא ינעל קרא חוקים
נערך לאחרונה על ידי grass; 18-11-2008 בשעה 19:05.
אני יודע שזה אומר שנורא התאמצת אני לא מבין זה קורה..
אם יש גן עדן, ככה זה נראה. אם יש גיהנום, ככה זה מרגיש
זה לא ממש מסובך, הבטן זזה המון אתה מקיא ,זה לא מדע טילים
אני אשתדל לקצר.
יש מערכת סימפטטית ומערכת פרא סימפטטית.
מערכת פרא סימפטטית לזמני רגיעה וסימפטטית לזמני "חירום".
בזמני "חרום" ודוחק המערכת הסימפטטית מופעלת (סוג של כיבוי של עצב הוואגוס).
חרום גם יכול להיות מאמץ מאוד רציני,כשהמערכת הסימפטטית פועלת יש תפקוד יותר חזק של הלב ודברים שקשורים למאמץ אבל הדם לא יכול לצוץ משום מקום אז זה בא על חשבון מערכת העיכול ולכן בגלל שאין דם למערכת העיכול אתה מקיא (כדי להוריד ממנה את העבודה).
איך למנוע? אל תדחוף את עצמך לקצה גבול היכולת,אל תאכל לפני ריצות.
אבל זה אומר שהשקעת מאמץ בריצה,זה לפחות דבר חיובי.
תיקון אחד קטן..תדחוף את עצמך לקצה גבול היכולת!לא מעבר לזה!אני מניח שכשאתה רץ אתה רץ מהבסיבה שאתה רוצה השתפר ולהתחזק..כשאתה מושך את עצמך עד הגבול (ולא מעבר) אתה מגיע להישגים לא רק פיזיים (וניתן להבחין בהם כבר לאחר שבוע-שבועיים של אימונים) אלא גם מנטליים..
אני רק רוצה להוסיף דבר אחד..אני לא ידוע לדבר במונחים מדעיים וגם סביר להניח שאני לא ידע לתאר את המקרה הזה בצורה מדעית אבל זה הרבה קורה גם מחדרה שאתה נכנס אליה בגבול המאמץ..וכולם מגיעים לזה..עם הזמן וההתקדמות בכושר הגופני שלך..הצורך להקיא תוך כדי\לאחר מאמץ גופני נעלמת..
סליחה שהפכתי את זה לדיון ספורט אבל זה מתקשר.
נערך לאחרונה על ידי Iguss; 14-12-2008 בשעה 17:25.
נעול.