[מידע] דה ז'ה וו
דז'ה וו : (מצרפתית: "כבר נראה" - "Déjà vu") היא תופעה שבה אדם מרגיש כאילו התנסה כבר בעבר במצב המתקיים בהווה. הדז'ה וו היא חוויה רגעית ובלתי צפויה, ועל אף שזוהי חוויה נפוצה יחסית הידע עליה מועט יחסית. המונח דז'ה וו נטבע על ידי החוקר הצרפתי אמיל בוליק, בספרו L' Avenir des Sciences Psychiques, כאשר היה סטודנט במרכז הצרפתי של אוניברסיטת שיקגו.
שמה המדעי של תופעת הדז'ה וו הוא פרומנזיה (מלטינית: "לפני הזיכרון"). תופעה זאת נפוצה יותר אצל אנשים צעירים, אצל חולי סכיזופרניה ואצל אנשים הסובלים מאפילפסיה (מחלת הנפילה). תופעות דומות במקצת מכונות ז'מה וו ופרסק וו. אדם החווה זָ'מֵה ווּ (צרפתית Jamais vu - "לא נראה מעולם") חש כאילו הוא נתקל לראשונה במילה, מקום או אדם שלמעשה מוכרים לו היטב. אדם החווה פּרֶסק ווּ (צרפתית Presque vu - "כמעט ונראה") חש כאילו הוא נמצא ממש על סיפה של הבנה גדולה ומעמיקה, אך היא חומקת מתודעתו.
הרבה אנשים שחווים דז'ה-וו חושבים שמדובר בסוג של זכרון על-טבעי. חלקם אף לא מתבייש לייחס לעצמו כוחות נבואיים, אך ההשערה הזו אינה עומדת בבחינה הגיונית. נכון, יש אנשים שנשבעים שהם ידעו מראש מה הולך לקרות, אבל המח יכול לתעתע בנו ולשכנע אותנו לאחר מעשה, שקודם ידענו מה הולך לקרות.
העובדה בעינה עומדת: אף-אחד לא מצליח לומר בקול רם בזמן הדז'ה-וו מה הולך לקרות. אף-אחד לא הצליח לספק הוכחה למידע "נבואי" שהושג דרך דז'ה-וו (או בכל דרך אחרת), אבל זו לא הבעיה ההגיונית. הבעיה היא שאפילו אם היו לנו זכרונות נבואיים, אין שום סיבה להניח שהם היו מרגישים כמו דז'ה-וו.
לא פעם יצא לי לזכור משהו במעומעם, או לדמות שאני זוכר משהו. אני פותח ספר, שומע בדיחה, נכנס לבית של מישהו שרק הכרתי, ופתאום נדמה לי שכבר הייתי במקום הזה. לפעמים התחושה מתפוגגת ואני מבין שטעיתי, לפעמים אני מגלה שצדקתי, ולפעמים אני נשאר לא בטוח; אבל כל התחושות הללו נפרדות לחלוטין מהתחושה המאד ייחודית של דז'ה-וו.
וזו הטעות הגדולה של רוב האנשים. הזכרון שלנו אינו מושלם, כך שזכרונות מעומעמים ומדומים הם דבר שבשגרה. אבל זה לא דז'ה-וו. דז'ה-וו אינו הזכרון עצמו, אלא ההרגשה המוזרה שמתלווה לתחושה שאולי אנו זוכרים משהו. דומני שכל מי שהרגיש דז'ה-וו יודע בדיוק על מה אני מדבר.
המאטריקס בראש שלך
בעיגול האדום: אונת הרקה
רוב החוקרים כמעט בטוחים שמדובר בכשל מחי הממוקד באונת הרקה. סוג של קצר. אין לנו באמת זכרון של החוויה שאותה אנו עוברים, אבל משהו בתפיסה שלנו משתבש וגורם לנו להרגשה מאד מוזרה שמלווה בריח קלוש של זכרון.
השערה אחת היא שהמח שלך כותב בטעות את החוויה שאת עוברת ישירות בזכרון לטווח-ארוך, והתחושה המוזרה נובעת מכפילות המידע הנוצרת. השערה אחרת היא שיש לך איזה שבר זכרון מהדקות האחרונות שלא עוּבּד כראוי, ופרט אחד בזכרון החלקי הזה תואם ברמה גבוהה את החוויה הנוכחית. התחושה המוזרה נגרמת כתוצאה מנסיון של המח להשתמש בפרטים מהחוויה הנוכחית כדי להשלים את הזכרון החסר.
קרדיט לנענע 10
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי karnaFi
