[פרסום] סיפור שאני כותב.
שם: "מלכודת".
ז'אנר: מתח, מסתורין.
שם היוצר: דניאל י'
קריאה נעימה.
1
צלצול טלפוני קטע את חלומיו הארוטיים של נועם קאסלר. הוא שיפשפ את עיניו ולקח בידו את הנייד שלו מהשידה לידו.
"הלו?" אמר לתוך האפרכסת. הוא היה עייף. ראשו כאב אחרי ששתה בקבוק וויסקי עם חבריו.
"נועם קאסלר?" ענה קול גברי עמוק, לא מפגין כול רגישות.
"מדבר... מי זה?" שאל נועם בעייפות. אף פעם לא סבל לדבר עם אנשים לא מוכרים. כל מה שרצה היה לישון.
"מדבר ג'ון מלוויל, אני צריך להיפגש איתך," ענה, באותו קול קר.
נועם הציץ בשעון הדיגטלי שמימינו, השעה הייתה 03:24. "ראית מה השעה?" הגביר נועם את קולו.
"מצטער. אך העניין לא סובל דיחוי." ענה לו ג'ון, עדיין באותו טון.
"מה אתה רוצה?" שאל נועם בחוסר רוח. אין לו כוח לשיחות עם אנשים לא מוכרים.
"לדבר איתך," ענה הקול בשלווה, "תאמיו לי שרק טוב ייצא לך מזה."
"אני לא ממשיך לדבר עד שאני לא יודע מה בדיוק אתה רוצה," ענה לו נועם, כמעט בצעקה.
"תיפגש אתי ואספר לך הכל." אמר הקול.
"לך תזדיין!" צעק נועם וניתק את השיחה. הוא היה מבולבל ועייף. מה האיש רצה ממנו? חשב. תןך כמה דקות, החליט שזה סתם היה סוטה שמשעמם לו בחיים. הוא החליט לחזור לישון. בדיוק כשראשו נשכב על הכר, צלצל הטלפון, שוב. הוא החליט אם לענות או לא, בסוף החליט שכן. "מה אתה רוצה עכשיו?" שאל נועם, עצבנותו התפקאה.
"תיפגש אתי בעוד שעה," ענה הקול בשלווה, מתעלם משאלתו של נועם. "במשרדי סקאלי את פרישינג. שני אנשים יחכו לך ליד בניין המשרדים." לנועם זה הספיק. "אני מתקשר למשטרה, ביי." ענה ושם את אצבעו על הכפתור האדום בנייד, אלא שהאיש אמר בקול עמוק יותר ועצבני יותר: "תבוא ותוכל למנוע את כתב האישום."
"אישום על מה בדיוק?" שאל נועם, סקרנותו גברה.
"אונס,"
"לא היה שום אונס, המשטרה כבר סגרה את התיק הזה לפני שנתיים. יצאתי זכאי."
"יש לנו הוכחה חותכת לזה שאתה אשם. אבל, אם תבוא, תוכל למנוע הכל." אמר הקול. נועם נכנע.
"איפה אמרת שניפגש?" שאל.
~~~
2
עבור כשעה, נועם כבר היה ליד 'סקאלי את פרישינג'. סקאלי את פרישינג הוא משרד גדול, חזק, עם עורכי הדין הטובים בארץ. יש להם חמישים ומחש סניפים בכל רחבי העולם. יש שני דברים שנוגעים לסקאלי את פרישינג: משכורת טובה. עבודה אכזרית.
בחוץ שררה דממה. נועם ראה ספסל ציבורי, והתיישב בו. כעבור כמה דקות, שני אנשים מזויינים באקדחים, התקרבו לעבר נועם. הוא ידע שאלה האנשים של הקול שדיבר איתו. "נועם קאסלר?" שאל אחד מהם. מדהים כמה שהקול היה דומה לקול שבטלפון. נועם הינהן בראשו. "בוא אחרינו," אמר האחד והתחיל ללכת לבין המשרדים. נועם אחריו. הם עלו במעלית לקומה ארבעים ותשע, האיש כבר חיכה לנועם בקיליון עיניים . גבר גבוה מאד חיכה לו ליד דלת לבנה. שני האנשים פנו לדרכם. "אני שמח שבאת נועם," אמר האיש בקול שלו. "בוא איתי. אראה לך משהו." הם פשעו במסדרונות הארוכים ולעבר המעלית שמעלה אותם לעליית הגג. האיש פסע אל עבר קצה הגג ונעצר, נועם כמה צעדים מאחורי. "תראה איזה נוף." אמר האיש הסתכל על הים שנראה הרחק ממנו.
"לא קראת לי בשביל הנוף, נכון?" אמר נועם בקוצר רוח.
"נכון." אמר האיש. הוא שלף מכיסו אדקח.
"השתגעת?" אמר נועם. פחד מילא את ליבו. "מה אתה עושה?!"
"תן לי את היהלום." אמר האיש, טון קולו לא היה יותר רגוע.
"איזה יהלום?! אין לי שום יהלום... בטח בתבלבלת בי... אני נשבע ש-" האיש ירה ירייה אחת לעבר השמיים. נועם פחד כמו שלא פחד אף פעם.
"בוא נעשה את זה קצר ולעניין. תן לי את היהלום, ואעזוב אותך לנפשך." אמר האיש, מכוון את הקדח לעבר הראש של נועם.
"אמרתי לך, אין לי שום יהלום..." אמר נועם, אך ידע שדבריו לא יעזרו.
"חבל מאד." אמר האיש ומילא את המחסנית, מתכונן לירות. תחשוב נועם, תחשוב! דירבן את עצמו, מוחו ניסה למצוא רעיון שיוציא אותו מכל הבלאגן שאליו נקלע. "טוב, טוב. היהלום הוא בבית שלי, בוא איתי ואביא לך אותו," שיקר נועם. לא היה לו שום יהלום, הוא רק ידע שיכול להיחלץ. זיעה קרה נצנצה על מצחו.
"אם אתה משקר, זה הסוף שלך," איים האיש.
כאשר באו לביתו של נועם, האיש הצמיד את האקדח על הראש של נועם. מבפנים, נועם נאנק מכאבים אבל העדיף לא להראות זאת מבחוץ. הם נכנסו לדירה. האיש הלך אחרי נועם, לא מרפה את האדח מראשו. נועם לא הפסיק לחשוב. כל תאי מוחו התמלאו כעת רק בשאלה אחת: איך הוא יוצא מזה. הם פנו לעבר הסלון, כשהגיעו, נועם התכופף לעבר מגירה אחת ופתח אותה. לא היה שם שום יהלום, כמובן. נועם גישש בין אצבעותיו, ואז זינק על האיש, והנחית כמות אגרופים גדולה על שני לחיו. אבל, האיש היה חזק ממנו. הוא תפס את ראשו של נועם עם שני ידיו, הזיז את ראשו לאחור, ואז בחבטה עצומה נפגשו שני הראשים. נועם נפל ארצה, על סף איבוד הכרה. "ניסיון יפה," אמר האיש. "אבל איתי לא מתעסקים. אתה הולך למות," אמר. שלוש יריות נשמעו.
~~~
אני בן אחת-עשרה, וזהו הסיפור הראשון שאני כותב, אז רחמים, אם אפשר
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי EsKiMoL
אוהד
