זה קצת ארוך אז מי שרוצה שיקרא, מי שלא..לא חייב
אז ככה, אני כבר אחרי י"ב ובשיכבה שלי הייתה מישהי שתמיד היה לי משהו אליה אבל תמיד איך אני יגיד את זה, שכחתי שיש לי משהו אליה. וכל הזמן היינו יושבים לפעמים מדברים ושלום שלום כזה לא יותר מדי. עד שלא מזמן, אחרי שסיימנו בית ספר התחלנו להתקרב יותר, אני הייתי הולך אליה היינו הולכים למקומות/מסיבות ימי הולדת וכאלה ביחד, היינו מדברים על דברים שבחיים לא חשבתי שאני ידבר איתה וממצב של שלום שלום נהיינו ידידים הכי טובים שיש, כל לילה מדברים צוחקים. עם הזמן(זה היה משהו כמו 2-3 חודשים) התחלתי לחשוב עליה יותר מדי,יותר ממה שהייתי צריך. רציתי אותה לקשר והרגשתי שגם לה יש משהו אליי. אפילו כל החברים שלי והחברות שלה היו בטוחים שאני והיא יוצאים, כולם דיברו עלינו וכמה כל היום אנחנו ביחד וכאלה..
כל פעם שהייתי אוסף אותה או בא אליה או אפילו מדבר איתה בטלפון הייתי מתרגש וכל פעם חושב איך להגיד לה שאני רוצה אותה ושאני אוהב אותה. אבל כמו טיפש(עד היום אני כועס על עצמי) לא היה לי אומץ ביצים מה שתרצו(או שהייתי צריך להשתכר) ולא אמרתי לה את זה. בינתיים היא כבר התגייסה ולא דיברתי איתה כבר יותר מחודשיים. מה שמטריף אותי זה שכל יום אני חושב עליה, אף פעם זה לא קרה לי(היו לי קשרים, חלק טובים אבל דבר כזה עוד לא) הרגשתי שהיא האחת איתה הכל מושלם הכל זורם כל כך כיף אבל לא אמרתי כלום. כל יום יוצא לי לחשוב עליה ובכל מסיבה שאני יוצא ואומר לעצמי היום יש זיון רק בשביל לשכוח היא פתאום עולה לי וכל מה שחבתי לפני נעלם ואין חשק כבר. אני כל יום מה יכל להיות אם הייתי אומר לה. עכשיו אני אפילו לא יודע אם היא פנויה או לא ואני לא יודע אם אני יראה אותה בכלל.
קיצור חפרתי אבל אני לא יודע מה לעשות ואיך להעביר אותה..
וכמה שקרו לי דברים כאלה(אבל לא ברמה הזאת) הזמן תמיד היה התרופה, אבל הפעם עברו כמה חודשים וכלום כאילו זה היום הראשון שראיתי אותה ושאני מחכה לטלפון ממנה..



ציטוט ההודעה




) 




