האם זה טבעי להיות שבוז? האם יש חיילים שהיו שבוזים ואם כן למה? וכמה זמן? והאם זה נכון שאצל ג'ובניקים קשה יותר להכיר חברים ולהתחבר אליהם מאשר תומכי לחמה ולוחמים? ותוך כמה זמן מתרגלים למערכת הצבאית וכל מה שסביבה?
שאלה|בקשר לשירות הצבאי שלכם
האם זה טבעי להיות שבוז? האם יש חיילים שהיו שבוזים ואם כן למה? וכמה זמן? והאם זה נכון שאצל ג'ובניקים קשה יותר להכיר חברים ולהתחבר אליהם מאשר תומכי לחמה ולוחמים? ותוך כמה זמן מתרגלים למערכת הצבאית וכל מה שסביבה?
|
|
אתה שואל פה שאלות נורא כלליות שכל אחד יענה עליהם בצורה שונה.
אין פה שום דבר מוחלט, זה הכל תלוי בבנאדם עצמו.
לדעתי (האישית) למערכת צבאית אי אפשר להתרגל כי היא טפשית, אבל מצד שני יש כאלה שאוהבים.
בעקבות מה אתה שואל את השאלות?
בתור לוחם, אין לך ברירה - אתה תיהיה חבר של כולם. זה חובה, חלק מהמציאות היום יומית שלך (לפחות במסלול), וזה יפתח לך קישורים חברתיים אם אין לך, כי פשוט אין לך ברירה. בג'וב זה תלוי איפה אתה יושב פיזית ומה התפקיד שלך.
המערכת הצבאית היא מערכת מאוד מטומטמת, בעיקר בג'וב. (כשאתה לוחם פחות מעניין אותך, מטומטם, לא מטומטם, אתה פשוט עושה כי ככה הרגילו אותך מהטירונות.) אבל זה ככה - ככל שיש פחות מה לעשות, מתעסקים יותר בחרטה. צריך לדעת איפה לעמוד על שלך, ואיפה לדעת לספוג. זה בא עם הנסיון.
ולהיות שבוז זה חלק מלהיות חייל חובה. אין מה לעשות, אחרי שנתיים בצבא, כבר נמאס לך לקום בבוקר ולראות את המדים המסריחים האלה. אחרי שנתיים וחצי, נמאס לך לראות את האנשים, ולפני השחרור נמאס לך כבר להגיד שנמאס לך.
בתור ג'בניק בתפקיד פיקודי.
אני יכול להגיד לך בלב שלם ששביזות יש תמיד ואצל כולם .
המערכת הצבאית מאוד מסורבלת ומעצבנת אין מה לעשות.
חברים אתה תכיר בכול מקום כי בסופו של דבר כל הצבא מושתת על קשרים
וזכור יחס גורר יחס
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
